האדם הקדמון הזה הוא הפנטזיה של אלפי נשים
בחיים האמיתיים אנחנו קרייריסטיות שנלחמות על שוויון הזדמנויות תעסוקתי. אנחנו מצפות שהגבר יהיה שותף מלא בגידול הילדים ובביצוע המטלות בבית, ולא נקבל בהבנה שום דבר פחות מזה. איזה מזל שבפנטזיה אפשר לברוח למחוזות ולגברים שלעולם לא יהיו לנו
דלתות הזכוכית פתוחות ואני מציצה פנימה, הרחש מתוך הבריכה והרעד שמופיע מיד בברכיי גורמים לי להבין שאני שוב לא לבד כאן. גופו הענק של הטורף חותך את המים באגרסיביות ואני עומדת ובוהה בו. אני לא יודעת לאמוד כמה זמן אני נטועה במקומי, הוא צולח בריכה אחר בריכה עד שאני מתנערת, מתנתקת מהמראה ומתחילה להתפשט.
סקס לוהט על הפסנתר ודרכים לשבור שגרה
נדהמתי: נשים משתפות זרות בחוויותיהן המיניות
ביקור חושני ומבחיל במועדון חשפנות
אני בוחרת במסלול הימני הקיצוני ויורדת במדרגות לתוך הבריכה. המים נעימים וגופי משווע למגעם. אני שואפת מלוא ריאותיי וצוללת פנימה. כשאני מגיעה לקצה הבריכה אני נעמדת כדי לשאוף שוב אוויר ושוחה חזרה. אני מקפידה להשאיר את הראש בתוך המים, ומרימה גבוה את המרפקים בכל תנועה של חתירה. השחייה כך אכן קלה יותר. אני מגיעה למדרגות, נעמדת ושוב חוזרת.
אני שקועה בניסיון לסנכרן בין הזרועות, הרגליים והנשימות, ומצליחה לסיים בריכה נוספת. ואז עוד אחת. ידיי מחפשות את דופן הבריכה, אך במקום המגע הקר והקשה של הדפנות אני מרגישה משהו אחר. ראשי נתקל בגוש שרירים חם ואני נעמדת בבהלה. אני בוהה בקעקוע שעל החזה העצום והמפוסל שלו, נשר המבקיע מבעד לעורו. ברכיי רועדות ושאר גופי משותק. אני צמודה לגופו של הטורף ולא מסוגלת לזוז לאחור.
"אני רואה שאת מיישמת", קולו רועם, ואני מהופנטת לחזה הגברי המרהיב שמולי. "עכשיו נסי לסיים צד אחד ומיד לחזור ברצף, בלי לעצור בקצה". הוא מניח את הידיים שלו על מותניי, אצבעותיו מתגברות על הקור של המים ושולחות זרמים של אש לתוך גופי. הוא מסובב אותי בגבי אליו ואני עוצרת את הנשימה. "אל תעצרי את הנשימה שלך", הוא פוקד, "תשמרי על קצב נשימות אחיד, וכשאת מגיעה לקצה הבריכה תתהפכי בתוך המים ותחזרי לכאן".
אני מהנהנת, אבל יודעת שלא אצליח לזוז כל עוד הידיים שלו מחשמלות לי את המותניים. הוא משחרר את האחיזה שלו, כאילו קרא את מחשבותיי, ואני מתחילה לשחות. אני מתרכזת בתנועות הידיים ובנשימות, וכשאני מגיעה לקצה הבריכה אני לוקחת נשימה עמוקה, צוללת ומסתובבת. הראש שלי עולה למעלה, אני נושמת בהקלה וממשיכה לשחות בחזרה. הידיים שלי נתקלות שוב בעור החם, אני אוחזת במותניים שלו ומושכת את עצמי לעמידה.
"הצלחתי", אני אומרת בהפתעה ומרימה אליו את ראשי. "כן, הצלחת", הוא אומר ביובש ועיניו ננעצות בשפה הפצועה שלי. לרגע נדמה לי שאני מצליחה לזהות תזוזה קלה בגבה השמאלית שלו, אך הבעתו חוזרת במהירות להיות אטומה. אני מושכת את ידי מהמותן שלו ומשחררת את הגומייה משיערי. אני מסרקת את השיער קדימה ומסתירה את הלחי הנפוחה. הוא לא שואל כלום ואני לא מנדבת מידע. פתאום אני מודעת לעובדה שאני עדיין צמודה אליו, וגופי שוב מגיב למגעו בשיתוק מוחלט. בתוכי מתחוללת סערה של אש, אך רגליי קפואות ואינן מתפקדות.
הוא מניח את כפות ידיו על מותניי, מרים אותי ומושיב אותי על שפת הבריכה. הניתוק ממנו כמו מעיר אותי ומאפשר לגוף שלי לחזור לתפקד. אני קמה על רגליי, ובזמן שאני מתלבשת אני רואה שהוא שב לשחות במסלול שלו. אני משתוקקת להמשיך לבהות בחצי האל הזה, ששולט בבריכה כאילו נולד בה, אבל הראש שלי פוקד עליי להתרחק (מתוך ספריי "סחרור גורלי").
למה אנחנו מפנטזות על הטורף?
רבות שאלו אותי האם הטורף הוא הפנטזיה שלי? כנראה שאם כתבתי אותו אז התשובה היא כן, אבל ברגע ששחררתי את הספר הוא כבר לא רק הפנטזיה שלי אלא של עשרות אלפי נשים בארץ. למה דמות גברית אחת הופכת למושא פנטזיה של כל כך הרבה נשים? מה יש בטורף שאין בגברים אחרים שגורם לנו לפנטז עליו?
פנטזיה הרי זה חלום, כמיהה, תשוקה סודית, ערגה. המון מילים גדולות שבסופו של דבר טומנות בחובן פירוש מדויק. תשאלי את החברה הכי טובה שלך מה הפנטזיה שלה והיא תענה לך בכמה שלבים. בשלב הראשון היא תביט בך בהסתייגות, תשקול האם בכלל לשתף אותך בסוד הרציני הזה. יש את אלו שאפילו יבקשו ממך להישבע בכל היקר לך שלעולם לא תחשפי את המידע הרגיש הזה. נצא מתוך נקודת הנחה שנשבעת בחייך ובחיי כל קרובייך והיא אכן סומכת עלייך שתיקחי את הסוד הזה איתך לקבר, ואנחנו עוברות לשלב השני. בשלב הזה היא תעצום את עיניה, תחייך לעצמה בחולמנות, תיאנח כמה פעמים ולבסוף תשלח לך מבט מלא משמעות ותפתח את פיה כדי לשתף. אם לא סגרת בייביסיטר לילדים, עשית טעות חמורה. פנטזיה של אישה לא מסתכמת בתיאור חיצוני בלבד, אז היכוני לחפירה רצינית ביותר.
כאן אנחנו מגיעות לשלב השלישי. היא מתחילה בתיאור הפיזי של מושא הפנטזיה שלה: הוא גבוה, לפחות מטר תשעים, פלג גופו העליון בנוי לתלפיות, הוא שרירי ומסוקס, המותניים שלו צרים, הישבן שלו מוצק, כפות ידיו עצומות, אצבעותיו ארוכות. אם יתמזל מזלך היא צופה ב'כלה מאיסטנבול' וזה יסתכם בכך שהיא תשאל, "מכירה את פארוק"? אם הנהנת לחיוב, היא תאמר לך, "אז אני רוצה בדיוק כזה".
ואז אנחנו מגיעות לתיאור של מצבו הכלכלי - הוא איש עסקים בעל חברות ענק בכל העולם. יש לו שני רכבים, מסוק, יאכטה ואופנוע כבד. אם את חושבת שציון כלי התחבורה אינו חשוב, את טועה בגדול. היא יודעת בדיוק מה התפקיד של כל אחד מהם כזירות למימוש הפנטזיות שלה. לאחר שסיכמנו שמצבו הכלכלי מאפשר לו בקלילות להתברג בעשרת עשירי העולם בגיליון הבא של 'פורבס', אפשר לעבור לתיאור האחוזה שלו ובתי הנופש שלו. ואז מגיע הקטע הכי מפתיע - החברה תתאר לך בעיניים מזוגגות כיצד היא לא תצטרך לצאת לעבוד יותר, ובמקום זה היא תהיה עסוקה בשופינג ופינוק עצמי עד שעות הערב.
היא תספר לך שבערבים הוא ייקח אותה לבלות ביעד אקזוטי, ואז יפנק אותה בחדר המיטות בעשר תנוחות שונות, עד השעות הקטנות של הלילה. שכחתי כמובן לציין שהוא קנאי ושאף פעם אין ילדים בתמונה. ילדים באופן עקרוני הם קוטלי תשוקה. ובל נשכח את נושא הרגשות. היא תפרט במהלך דקות ארוכות כיצד הוא מחמיא לה וגורם לה להרגיש הכי יפה בעולם כולו.
וכך, בזמן שהיא ממשיכה להרהר בגבר הזה שלעולם לא יהיה לה, את מנסה להבין האם החברה המשכילה והרצינית שלך באמת רוצה את האדם הקדמון הפרימיטיבי הזה. התשובה היא כן. פנטזיה משקפת עולם בדיוני לחלוטין, שלעולם לא היינו מקבלות כמציאות שלנו. בחיים האמיתיים אנחנו קרייריסטיות שנלחמות על שוויון הזדמנויות תעסוקתי. אנחנו מצפות מבן הזוג שלנו להיות שותף מלא בגידול הילדים ובביצוע המטלות בבית, ולא נקבל בהבנה שום דבר פחות מזה.
כדי לאמת את המחקר שלי הושבתי לשיחה צפופה את שלוש חברות הכנופיה שלי וזרקתי את השאלה לאוויר. מה הפנטזיות שלכן? שאלתי. מ' התחילה לענות על השאלה בשעה שמונה וסיימה לענות עליה בשעה תשע וחצי. קיבלתי יותר אינפורמציה ממה שאי פעם אצליח להכיל. א' התלבטה בין שתי דמויות שהיא קראה בשני ספרים שונים. זו החלטה כבדת משקל, אמרה, וביקשה לחזור אליי עם תשובה בהקדם. ואז זרקתי את השאלה בקרב הגברים שבחבורה. זה כבר היה הרבה יותר פשוט. שניים "מחנה ציצים" והשניים האחרים מ"מחנה הישבנים". כל כך פשוט ונחמד להיות גבר, אבל תודו שהפנטזיות שלנו הרבה יותר שוות!
