דונצ'יץ' כחול-לבן: ליאור גרזון היא הדבר הבא בכדורסל הנשים הישראלי
כבר בעונתה הראשונה הפכה השחקנית הצעירה שבקושי חגגה יומולדת 17 לקלעית הישראלית המובילה בליגה ולא סתם מאמנה בנבחרת הנערות כבר משווה אותה לסופרסטאר של דאלאס
גם זקני הענף לא זוכרים דבר שכזה, בטח לא משחקנית שנולדה וגדלה בארץ הקודש. קוראים לה ליאור גרזון, היא רק בת 17 וכבר משגעת את חובבי ומומחי כדורסל הנשים.
לפני חודש (כשטרם מלאו לה 17) כשהיא בעונתה הראשונה בבוגרות של מכבי רעננה, הפכה גרזון למובילת טבלת הקלעיות הישראליות של ליגת העל. מדובר בהישג שאפילו הגדולות ביותר בענף כמו ענת דרייגור, לימור מזרחי ואלומה גורן, לא הצליחו לרשום בשנתן הראשונה בליגה.
במשאל לבחירת חמישיית הסיבוב הראשון, גרזון (1.85 מטר), הייתה הישראלית היחידה שנכנסה פנימה. וזה לא מובן מאליו, בטח בענף בו שולטות הזרות. רק שגרזון קורצה מחומר אחר.
ב־11 משחקיה העונה במדי רעננה של עדני דגן, גרזון זורקת לא פחות מעשר פעמים לסל, ובמאני־טיים הכדור תמיד הולך אליה. הקליעה הנקייה שלה, 1.8 שלשות בממוצע למשחק מ־5.2 ניסיונות (35%), והעובדה שהיא נמצאת על הפרקט לא פחות מ־30 דקות לערב, מעידה על התלות של רעננה בה.
"מופתעת מעצמי? אפשר להגיד שכן", מצטנעת גרזון. "כבר באקדמיה בווינגייט הכינו אותי לכדורסל אחר, בוגר יותר. בבוגרות הכל הרבה יותר אינטנסיבי, שחקניות הרבה יותר חזקות, גבוהות ואתלטיות. גם ההבנה של המשחק והקצב הרבה יותר גבוהים".
נראה שאת לא ממש נבהלת מזה.
"זו הרבה עבודה מנטלית, כולל שיחות עם עדני המאמן שנותן לי את הביטחון. אני לא חושבת על השאלה אם אני צעירה או בוגרת, אם יש לי את ההזדמנות לזרוק או לחדור, אני עושה את זה".
הצגה בנבחרת
הממוצעים שלה מרשימים לשחקנית בגילה: 11.2 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו־1.2 אסיסטים. גם הוורסטיליות שלה. כבר בקיץ האחרון הבינו כולם כמה כישרון יש לה בידיים. גרזון, למרות שהייתה הצעירה ביותר בנבחרת הנערות, הייתה הקלעית המובילה של הכחולות־לבנות באליפות אירופה דרג ב', עם 16.5 נקודות בממוצע. 29 נקודות, כולל 6 מ־7 משלוש, בניצחון ברבע הגמר על פינלנד סללו את דרכה של ישראל חזרה לדרג א'. גרזון אף נבחרה לחמישיית הטורניר האירופי.
כששואלים את מאמנה בנבחרת הנערות, רועי לזר, מי מהכדורסלניות היא מזכירה לו, הוא דווקא משווה אותה לכדורסלן. ועוד מה־NBA. "מבחינתי היא הכי קרובה שאפשר ללוקה דונצ'יץ'", מפתיע לזר, "היא הסטרץ'־פור המודרנית. מה שמדהים בה זה שהיא עוד לא מבינה כמה היא טובה".
לאחרונה היא זומנה לסגל הרחב של נבחרת הבוגרות של ישראל. "זה היה ממש מרגש להתאמן עם כל אלו שראיתי לאורך שנים בטלוויזיה", היא אומרת כמו גרופית, "תמיד רציתי להיות שם, ופתאום להיות איתן על אותו מגרש, זה היה מרגש".
לזר: "היא יכולה לשחק מעמדה אחת ועד ארבע ויש לה גם את אלמנט הקליעה מבחוץ. גם בנבחרת העמסנו עליה אחריות ולשמחתי היא הגיבה מאוד טוב. מדובר בווינרית".
גרזון לא הגיעה לכדורסל במקרה. אביה, איתן, גדל בנוער של מכבי ת"א והמשיך למכבי דרום, קבוצת הבת של הצהובים בשנות ה־80 וה־90. אמה רותי שיחקה כדורעף בהפועל כפר־סבא ואחותה הקטנה, ירדן, הייתה הכוכבת של נבחרת הקדטיות בקיץ.
"אנחנו מדברים אחרי משחקים, אבא נותן לי טיפים, אבל בארוחות ערב משתדלים יותר לדבר על החיים, פוליטיקה, פחות על כדורסל", מספרת גרזון.
מתי הבנת שאת מוכשרת?
"מגיל צעיר סימנו אותי. בכיתה ז' כבר שלחו אותי לפרויקט 'אתנה' ואחר כך לאקדמיה. אף פעם לא אמרתי לעצמי, 'וואו, איזה מדהימה אני', אבל המשפחה והחברים פירגנו. בכל מקרה, אני עם הרגליים על הקרקע. לא קמה בבוקר ומתפעלת מעצמי".
לפנייה לכתב/ת 
