מהבלונדינית הסקסית בעולם למלכה מצולקת: "אנשים לא יכלו להסתכל עליי"
מרגו רובי ממשיכה לאתגר את עצמה בתפקידים שדורשים שינוי חיצוני, וב"מרי מלכת הסקוטים" כמעט ואי אפשר לזהות אותה תחת האיפור הכבד. בריאיון ל-ynet היא מדברת על הטרנספורמציה שעברה, על מעמד הנשים בתעשייה ועל חברת ההפקות שהקימה: "יש לי עמדת כוח ואני משתמשת בה"
מרגו רובי (28) לא מעוניינת להיראות מושלם על המסך. היפיפיה האוסטרלית שינתה את המראה שלה כשגילמה את הארלי קווין, בת זוגתו הפסיכופטית של הג'וקר ב"יחידת המתאבדים" (2016), ואי אפשר לשכוח לה את התלתלים, הגשר בשיניים והאיפור הכבד כשנכנסה לדמותה של המחליקה השנויה במחלוקת, טוניה הרדינג, בסרט עטור השבחים "אני, טוניה" (2017).
עכשיו עם תפקיד חדש כאליזבת' הראשונה ב"מרי מלכת הסקוטים" שעולה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב, היא לוקחת צעד נוסף קדימה. "במהלך הצילומים היו ימים שאנשים לא יכלו להסתכל עליי או להתקרב אליי. זה הרגיש מאוד זר ובודד. ניסוי חברתי מרתק לכל הדעות".
הטרנספורמציה לדמות של המלכה אליזבת', שמחלת האבעבועות השחורות צילקה אותה בצעירותה, לקחה שלוש וחצי שעות כל יום. "הם התחילו עם הראש, עם הפאות השונות, עברו לצלקות הפרוסטטיות ורק בסוף לפודרה הלבנה ולשאר איפור הפנים הכבד, זה לא היה פשוט. להיפטר מהכול בסוף היום לקח 45 דקות".
"אני אוהבת לקפוץ לתוך תפקיד ולהסתתר בדמות. מאוד מוזר לי להתראיין ולענות על שאלות אישיות כי חלק גדול מלהיות שחקנית זה שאת לא צריכה להיות עצמך. אני מוצאת את החשיפה הזו מאוד לא נעימה ולא נוחה, ודווקא את ההיעלמות בתוך דמות אני מוצאת כדבר קל, טבעי ומשחרר".
כשיושבים פנים אל פנים מול רובי, קשה לחבר בין השחקנית היפה, הנינוחה והחייכנית לבין הדמות האפלה והמתוסבכת אותה היא מגלמת בסרט. "בדרך כלל מישהו אומר בואו נשאיר את הבנות יפות, אבל ג'וזי רורק, הבמאית שלנו, מאוד רצתה לבחון איך המראה של אליזבת' השפיע על מערכות היחסים עם האנשים סביבה".
"הדבר המצחיק הוא", היא ממשיכה, "שאת התפקיד בסרט לא לקחתי בגלל השינוי החזותי והמייק-אפ המטורף. זה לא הוזכר בשום מקום בתסריט. היה כתוב רק שהיו לה אבעבועות שחורות אבל לא ידעתי בדיוק מה זה אומר וכמה גרוע זה היה. מבחינתי המייק אפ היה בונוס נהדר".
למרות זאת, נדמה ששינוי כל כך דרסטי הוא לא דבר של מה בכך לשחקנית שהשיגה את הפריצה הגדולה שלה כשגילמה דמות שהוגדרה לא אחת כ"בלונדינית הסקסית בעולם", בדרמה מ-2013 של מרטין סקורסזה "הזאב מוול סטריט". אבל רובי, שכיום משמשת כפנים של מותג העל "שאנל", מסרבת בכל תוקף להיות מתויגת בשל המראה שלה.
"כשניסיתי לפרוץ כשחקנית, תפקידים קריאייטיבים לנשים היו די מוגבלים", היא מספרת. "ממש נמאס לי לפתוח תסריט בו התפקיד עבורי היה של האישה או החברה, דמות שהיוותה רק קטליזטור לסיפור העלילה של הגבר. כל כך לא מעורר השראה. דחיתי המון תפקידים כאלה. בעבר, כל פעם שפתחתי תסריט רציתי לגלם את הדמות הגברית. את לא מבינה כמה נהדר היה לקרוא את התסריט של "מרי מלכת הסקוטים" ולראות שיש לא רק דמות נשית נהדרת אחת אלא שתיים, ב"המועדפת" יש שלוש! זמנים מרגשים".
מה הלחיץ אותך בתפקיד?
"הרגשתי לא כל כך ראויה אליו ולכן לא רציתי להתחייב ואפילו דחיתי אותו בהתחלה. לא חשבתי שאוכל לגלם מלכה, אבל ג'וזי שכנעה אותי ואני אסירת תודה לה על כך. עכשיו, אחרי שבחנתי את אליזבת' אני יכולה להעריך את האישה שמתחת לכתר, מצאתי אמפטיה אליה. האמת היא שיש לי עבר של היסטריה מינורית על כל תפקיד שאני לוקחת על עצמי - אני מפחדת שאני לא אמצא את הדרך להתחבר לדמות".
מה ג'וזי אמרה לך?
"אמרתי לה שאני לא יודעת איך לגלם מלכה ושאין לי שום דבר משותף איתה. היא אמרה לי 'אני לא רוצה שתשחקי מלכה אני רוצה שתשחקי אישה'".
אליזבת' הראשונה או כפי שכונתה "המלכה הבתולה", היא אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה, ועדות לכך אפשר למצוא באדפטציות הרבות שנעשו לדמות. בין השחקניות הבולטות שעטו על פניהן שכבות איפור רבות ניתן למצוא את קייט בלנשט, שעשתה זאת פעמיים עם "אליזבת'" ו"אליזבת' – תור הזהב" ואף הייתה מועמדת לאוסקר על התפקיד; ג'ודי דנץ' ("שייקספיר מאוהב"); הלן מירן (בסדרת הטלוויזיה "אליזבת'"); בט דיוויס ("המלכה הבתולה") וקת'רין הפבורן ("מרי מלכת סקוטלנד"). לכל הדעות זו חתיכת רשימה.
"יש שושלת מאוד מרשימה של שחקניות שגילמו את אליזבת', ניסיתי לא לחשוב על זה כדי לא הוסיף לעצמי עוד לחץ. כחלק מההכנה לדמות נמנעתי, בהחלטה מאוד מודעת, מלצפות בשחקניות אחרות שגילמו אותה".
מה שהיא כן עשתה, היה לנבור בספרי ההיסטוריה ולקרוא חומר רקע. אלה היו הפרטים האינטימיים שהפתיעו אותה ועזרו לה להבין את אליזבת'. "היא כנראה עברה התעללות בצעירותה על ידי בעלה של אימא החורגת, זה סיפור נוראי. וכאילו שזה לא מספיק, היא גם הואשמה בכך שניהלה איתו רומן. לא פלא שיותר מאוחר היא מיתגה את עצמה מחדש כמלכה הבתולה כדי שאף אחד לא יוכל להאשים אותה במשהו דומה. דברים כאלה עזרו לי להבין את הטראומה שהיא עברה ואת המניעים שעומדים מאחורי חלק מההחלטות שלה".
דבר נוסף שקלטתי היה שאליזבת' השתמשה בכל התלבושות הבומבסטיות של אותה התקופה לטובתה. ככל שהיא התבגרה התלבושות שלה תפחו על מנת לשמור על מרחק מאנשים. הם נאלצו לעמוד במרחק של לפחות מטר ממנה בגלל הגודל של השמלות שלה".
סירשה רונאן מגלמת בסרט את מרי המלכה, הגיבורה, ושתיהן חולקות סצנה אחת בלבד. השחקניות לא נפגשו, דיברו או ראו אחת את השנייה לפני צילומי הסצנה המדוברת, כך שהשוק מן המפגש והאמוציות שליוו אותו היו אמיתיות. הסיפור על היחסים המתוחים בין שתי המלכות ששלטו במאה ה-16, הוא של ריב ומדון אבל גם של קשר משפחתי. שתי בנות הדודות נשלטו על ידי הגברים בחצרות שלהן, נאלצו לצאת למלחמה והתקשו לשמור מעמדן בגלל מגדרן. הקטע העצוב הוא שהדברים המשותפים שיכלו לחבר ביניהן, דווקא הפרידו בינהן.
הנשים בסרט נלחמות על כוח בסביבה מאוד גברית. אליזבת' בוחרת לוותר על הנשיות כמעט לחלוטין ואילו מרי מדגישה את הנשיות שלה. את יכולה להזדהות עם אסטרטגיות ההישרדות האלה?
"ההגדרה הנכונה לסיטואציה היא באמת אסטרטגיות הישרדות בחברה פטריארכלית. זה בול! היו להן שתי צורות שונות של שלטון וקשה להגיד מי משתיהן צדקה ואיזו דרך הייתה טובה יותר. מה שברור, שהן לא יכלו לשלב בין שתי הדרכים באותה התקופה ולדעתי, זה משהו שהיה מאוד לא הוגן ושאגב, לא הוגן גם כיום".
מתי הבנת שהסרט כל כך רלוונטי במובן הזה?
"זה משהו שג'וזי הביאה איתה. היא עבדה על הדברים ועל התמות שהקיפו נשים, במיוחד באותה התקופה, אבל זה מאוד קל למצוא את הקווים המקבילים בין העבר להיום. העובדה שאישה בעמדת כוח נאלצה לבחור בין משפחה לקריירה ושאותם הנושאים בדיוק עדיין נמצאים על סדר היום".
מעמד הנשים בתעשיית הקולנוע הוא שהביא את השחקנית להקים ב-2014, יחד עם מספר שותפים, בהם גם בעלה, טום אקרלי (שהוא בעצמו עוזר במאי), את חברת ההפקה לאקי צ'אפ אנטרטיינמנט. אחד הסרטים הבולטים שהחברה הפיקה עד כה הוא "אני, טוניה". כיום יש להם רשימת סרטים בשלבי הפקה שונים בהם מותחן הנקרא "דרימלנד" את סרט לייב אקשן של בארבי הראשון, בו רובי תיכנס לנעליה של הבובה המושלמת אך עם טוויסט פמיניסטי.
"כשהחלטנו להקים את החברה זה היה רעיון חדש להקים חברה שתקדם פרויקטים מעניינים, גם ובעיקר לנשים. זה קרה כשהבנתי שיש לי עמדת כוח די חזקה בתעשייה (השחקנית מככבת לא אחת ברשימות מאה האנשים המשפיעים בעולם – ש.ג.) ושאני יכולה להשתמש בה על מנת לעזור לסרטים קטנים לקבל אור ירוק. ההפקה היא הדרך שלי להשפיע באופן האפקטיבי ביותר".
רובי היא אחת השחקניות העסוקות והמבוקשות בהוליווד, ומספיק מבט אחד בעמוד ה-IMDB שלה כדי להבין זאת. בקיץ היא תככב בסרט החדש של קוונטין טרנטינו "היו זמנים בהוליווד", בתור שרון טייט, אשתו של רומן פולנסקי שנרצחה על ידי הכת של צ'ארלס מנסון. בנוסף היא תחזור לדמותה של הארלי קווין בהמשך של "יחידת המתאבדים" וב-Birds of Prey, בו יסופר סיפור המקור של הדמות המתוסבכת. וזה כמובן עוד לא הכול, מלבד "בארבי" שכבר צוין, היא תופיע בדרמה חדשה בהפקתה של שרליז ת'רון על אייל התקשורת רוג'ר אייליס שהטריד נשים והודח מתפקידו עם עליית תנועת ה-MeToo. "אני עובדת נון סטופ כבר עשר שנים. בשנתיים האחרונות אנחנו ממוקמים בלוס אנג'לס, חיים ונושמים עבודה".
את מרגישה שיש דברים שאת מקריבה למען הקריירה?
"בעיקר במישור החברתי. אני מפסידה המון חתונות ולוויות וחוגגת ימי הולדת בחדרי מלון, אבל אני לא מתלוננת. יש לי את העבודה שאני הכי אוהבת בעולם ואני עדיין מתרגשת כל פעם מחדש כשנכנסת לסט צילומים, כך שזה שווה הכול".
