המירוץ לצמרת של סירשה רונאן: "פחדתי שאף אחד לא יזכור אותי"
בגיל 24 היא מחזיקה בשלוש מועמדויות לאוסקר, אבל סירשה רונאן התקשתה למצוא את מקומה בתעשייה בתור אישה צעירה. "לא ידעו מה לעשות איתי", היא אומרת בריאיון לרגל "מרי מלכת הסקוטים", יוצאת נגד סטריאוטיפים על נשים ומדברת על המלכה שהקדימה את זמנה: "היא התנהגה כמו מלך, אבל קראו לה זונה"
בתום צילומי הסרט "כפרה", נכנסה סירשה רונאן לדיכאון. השחקנית האירית האמינה שהחוויה המדהימה שחוותה לא תחזור שוב. יש לציין שהיא הייתה אז בת 13. כיום רונאן בת ה-24, אוחזת ברקורד מעורר קנאה ונחשבת לאחת השחקניות הבטיחות בתעשייה.
אנחנו נפגשות לריאיון בלונדון לרגל יציאת הסרט "מרי מלכת הסקוטים" בכיכובה. רונאן חיכתה המון זמן לסרט הזה, וכבר לפני שש שנים הציעו לה לגלם את המלכה הסקוטית. "הייתי בת 18 וכל כך שמחתי שפנו אליי עם ההצעה הזאת כי הזהירו אותי שלא תהיה לי עבודה בשלוש-ארבע שנים הקרובות", מספרת.
אבל את כל כך צעירה. נהוג לחשוב שהשחקניות המבוגרות הן אלו שמתקשות למצוא תפקידים.
"אני רצינית. כיום יש יותר תפקידים לנשים בכל הגילים, אבל לפני שש שנים אנשים בתעשייה לא ידעו מה לעשות עם טינייג'רית שנכנסת לתוך שנות העשרים שלה. לא כתבו תסריטים על החוויה הזאת, שזה מטורף כי קרו לי כל כך הרבה דברים בשנים האלה. אבל כן, נאמר לי על ידי שחקנים ותיקים יותר שבגיל 18 לא יהיה כלום. ובאמת לא היה. כלום. יבש. למזלי הגיעה ההצעה לשחק ב"מלון גרנד בודפשט", ואז כשפנו אליי עם המלכה הסקוטית מיד קפצתי על התפקיד".
אבל גם זה לא עזר, ושנים ששום דבר לא זז. המפיקים חזרו אליה כל שנה ואמרו שהנה זה קורה, אבל בסוף הפרויקט נפל כל פעם מחדש. "זה כבר הרגיש כמו פנטזיה וההמתנה הייתה קשה. לקח הרבה זמן לפצח את הסיפור לתסריט הנכון. בצד החיובי של זה, היה לי זמן לגדול לתוך התפקיד והספקתי ללמוד צרפתית ולרכב על סוסים".
בדיעבד, את חושבת שהיית יכולה לגלם אותה כשהיית בת 18?
"זאת שאלה טובה. אני חושבת שכן אבל זו הייתה גרסה אחרת של מרי. היו לה חיים גדולים ואפשר היה לעשות סרט על כל שלב בחיים שלה - זה היופי בתפקיד הזה".
הגרסה הנוכחית מתחילה ב-1561. מרי בת ה-16 חוזרת למלוך בסקוטלנד לאחר שבעלה, מלך צרפת, הלך לעולמו. היא קתולית, בעוד שסקוטלנד נשלטת על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית. בנוסף היא צריכה להתמודד עם אצילים שוביניסטים שמתקשים לקבל את מרותה כאישה. אבל מעל הכול מרחפת מעליה אליזבת' הראשונה, מלכת אנגליה ובת דודתה. מרי מתעקשת שאליזבת' תכריז עליה כעל הירושת הלגיטימית שלה (לאליזבת' לא היו ילדים והיא מעולם לא נישאה), התעקשות שבסופו של דבר עלתה בחירותה ובחייה. ואתם חשבתם שהחיים של דיינריז טרגריאן מסובכים.
בסרט שתי המלכות נפגשות בסצנה אחת, אף שבמציאות מפגש כזה מעולם לא קרה. מכיוון שזו הייתה הסצנה המשותפת היחידה של שתיהן, הן החליטו שלא להיפגש כלל עד אותו היום. "הרעיון היה שלנו. לא עשיתי את זה בעבר אבל שמעתי על שחקנים שנהגו כך ולא ממש הבנתי למה. חשבתי: אתה שחקן, פשוט תשחק. אבל אז הגענו לעבודה ופתאום זה נראה כמו משהו שיכול לעזור לנו עם הדמויות.
"לא עשינו חזרות בכלל ולא ראינו אחת את השנייה, כך שלא ידעתי איך אליזבת' נראית והיא לא ידעה איך מרי נראית. השוק, יחד עם ההפתעה, עזרו לנו להוציא אמוציות בלתי רגילות מהסצנה הזאת".
נראה שאף פעם לא הייתה סכנה שרונאן תהפוך ל'ילדה כוכבת' שמאבדת עצמה לסמים ומככבת בצהבונים. לא אחת היא סיפרה בריאיונות על רשת התמיכה הנהדרת שיש לה, החל מאימה, אותה היא מכנה אישה מבריקה, דרך אביה, שחקן בעצמו, ועד הסוכנים שלה ששמרו עליה. את התוצאה של החינוך הזה אפשר לראות עד היום - רונאן מאוד ישירה, ידידותית ולא מתנשאת. היא מתמודדת עם שאלות קשות ואומרת את דעתה גם אם היא לא תמיד מסתדרת עם התפיסה הרווחת.
אף שהייתה מועמדת לאוסקר כבר בגיל 13 על תפקידה ב"כפרה", גילמה ילדה שנופלת קורבן לפסיכופט ב"מבט מגן עדן" של פיטר ג'קסון ונערה מתנקשת ב"האנה", רונאן מתעקשת שהציבור החל לשים לב אליה רק ב-2015, כשכיכבה כאליס לייסי ב"ברוקלין", עוד תפקיד עליו הייתה מועמדת לאוסקר.
"אף אחד לא באמת יודע מי אני - ואני אוהבת את זה", היא אומרת, "אבל אני מודה שבתקופות שבהן לא עבדתי החשש שאף אחד לא יזכור אותי חלף בי. ראיתי ריאיון עם קייט בוש אחרי שהיא החליטה להיעלם, אבל אף אחד לא שוכח אותה. היא עושה מה שבא לה לעשות ואז נעלמת. אדל עושה אותו הדבר. גם דניאל דיי לואיס. זה חכם ובריא. אם אתה טוב במה שאתה עושה - אין סיבה שישכחו אותך".
את המועמדות השלישית שלה לאוסקר ואת פרס גלובוס הזהב קיבלה שנה שעברה על תפקידה המצוין ויוצא הדופן כנערה מתבגרת בסרטה של גרטה גרוויג "ליידי בירד". כרגע היא עובדת איתה על אדפטציה חדשה ל"נשים קטנות" שם היא תגלם את ג'ו לצד אנסבל מכובד של כוכבות הוליוודיות כמו מריל סטריפ ולורה דרן.
"זה מצחיק", היא אומרת, "תמיד מנסים להסיט נשים אחת נגד השנייה, אבל נשים עובדות מאוד טוב ביחד. בדרך כלל זו סביבת עבודה בטוחה ואת מרגישה יותר תמיכה כשאת עובדת לצד 'האחיות' שלך. ב"נשים קטנות" לדוגמה, זה קאסט שמורכב ברובו מנשים, שמובל על ידי במאית, ואין שם יריבות בכלל. גם החשש להתבגר בתעשייה כבר פחות רלוונטי. ניתן לראות שיש יותר ויותר תפקידים לנשים שעברו את גילאי ה-40 וה-50.
"אם ניקח לדוגמה את מרי ואליזבת', אז אני בטוחה שאם לא היו כל כך הרבה גברים שמתערבים ובוחשים סביבן, התוצאה הייתה שונה. הן לא היו מסיימות כיריבות ויש מצב שמרי הייתה מצליחה לשמור על ראשה מחובר לצוואר".
את יכולה להבין מדוע אנשים טוענים שהסרט מאוד רלוונטי לאקלים החברתי הנוכחי?
"לחלוטין. יש בו הרבה התעסקות במה זה אומר להיות אישה שמבקשת זכויות זהות לגברים ואיך החברה מתייחסת לכך. אצל מרי למשל, פרט לעובדה שלגברים היה קשה עם זה שיש אישה בשלטון, הם גם לקחו את מה שייצג וייחד אותה כאישה: האמפטיה שלה, הנשיות שלה והפריון שלה והשתמשו בזה נגדה.
"מול מרי עמדה אליזבת'. היא חשבה שכדי לשרוד בשלטון היא צריכה לחסל כל אלמנט נשי עד שהיא הפכה למעין גבר. אני חושבת שנשים בעמדות כוח היום לא אומרות במפורש שהן מתנהגות כמו גבר, אבל אם הן מראות חולשה הן חשופות ללעג ולהשפלה. יש גם כל מיני תכונות שמיוחסות לנשים ונתפסות כחולשה".
לדעתך נשים כיום יכולות להיות אימהות ונשות קריירה – אבל באמת? עד הסוף?
"אין לי ספק שנשים יכולות להיות שני הדברים אבל זה עדיין נתון לדיון. יש יותר אחריות וציפייה מהאישה. אם הבעל נוסע לעבודה, אז הוא קם ונוסע. נשים לעומת זאת משאירות אחריהן טבלאות אקסל מפורטות. יש לנו 'אשמה' שנלווית לכל דבר שאנחנו עושות וזה חלק מהסיבה שהדיון נשאר על סדר היום".
לאחרונה יצא לך לגלם נשים צעירות שמגלות את המיניות שלהן. מרי גם כזו, איך ניגשת לזה?
"הנישואים הראשונים של מרי החזיקו כמה שנים אבל הם מעולם לא שכבו והיא מדברת על כך, הם היו יותר כמו אח ואחות. אז ככל הנראה היא הייתה בתולה כשהיא הכירה את בעלה השני. יש סצנה שרואים אותו מענג אותה וזו סצנה מאוד חשובה לדעתי, כי זה יפה לראות נערה צעירה נהנית ומסוגלת לדבר על הצרכים שלה ועל מה שעושה לה טוב. מרי הבינה שהיא לא רק מלכה, אלא שהיא גם אישה והיא כיבדה את החלקים האלה ונתנה לעצמה ליהנות מהם, בדיוק כמו שמלך היה עושה. ההבדל הוא שלמרי קראו זונה".
נדמה שבשנים האחרונות הכוח מגיע ממקורות אחרים כמו הרשתות החברתיות. את מרגישה שעם הפרסום שלך מגיעה אחריות?
"קודם כל אני בכלל לא נמצאת ברשתות החברתיות. זה לא עושה לי טוב. אבל הדבר נכון לחלוטין כשמדובר על כוחה של המדיה. בריאיונות חובה שתהיה מודעות גבוהה למה שיוצא מהפה. אבל בעיני, האחריות מונחת יותר עליכם, העיתונאים, בנוגע למה שאתם מפרסמים כי לזה האנשים הכי נחשפים - יותר מסרטים או מוזיקה או כל דבר אחר.
"אבל אני חייבת לומר ולהדגיש שכשזה נוגע לעבודה, אף פעם לא רציתי להיות מוגבלת או עצורה כתוצאה ממחויבות מסוימת למישהו ספציפי או לחברה בכללי. אני עושה את מה שאני עושה מסיבות אגואיסטיות לגמרי - בשביל עצמי. זה מה שאני אוהבת וזה הדבר שעושה לי הכי טוב".
