נכס שלא ראוי לשימוש נדרש לשלם ארנונה

במשך שנים זכתה חברה שהחזיקה בבניין ברמת גן מפטור, עד שלפתע חייבה אותה העירייה בארנונה על שנתיים. בית המשפט החליט לעשות סדר

עו"ד לילה מסרי, פסקדיןפורסם: 17.01.19 , 22:39

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב ביטל לאחרונה חיוב ארנונה שהוטל על חברה המחזיקה בנכס ברמת גן אף שהעירייה הכירה בעצמה במשך שנים בכך שהוא לא ראוי לשימוש.

(צילום: shutterstock)

חברת "ע.י. קרוננברג" רכשה מהעירייה מבנה נטוש ברחוב אבא הלל וב-2002 זכתה לפטור מארנונה משום שהנכס הוכר כלא ראוי לשימוש. מנהל הארנונה קבע בזמנו כי הפטור ימשיך אוטומטית עד שהזכויות בנכס יעברו בטאבו על שם החברה. מאז, ובמשך חמש שנים, שלחה העירייה לחברה דרישת תשלום שנתית וזו הייתה פונה לקבלת זיכוי בשנת המס העוקבת. אלא שבסוף 2009 דחתה העירייה על הסף את בקשת החברה לזיכוי לשנים 2009-2008.

חוק ונדלן

כך הפסידה עיריית ת"א ארנונה של 130 אלף ש'

עו"ד מימון פאר

יותר מעשר שנים אחרי הצטברות החוב של מכבסה בעיר דחה ביהמ"ש את העירייה בנימוק שפעולות הגבייה שביצעה לא עצרו את מרוץ ההתיישנות

כך הפסידה עיריית ת"א חוב ארנונה של 130 אלף שקל

מנהל הארנונה טען כי מרגע שהתברר שהנכס נרשם על שם החברה הפטור בוטל, והיה עליה להגיש בקשה חדשה כבר בתחילת 2008. משאיחרה את המועד בקשתה נדחתה כדין. ערר שהגישה החברה על קביעה זו נדחה על ידי ועדת הערר וכך הגיע המקרה לבית המשפט.

בערעור שהגישה קרוננברג נטען בין היתר שעמדת הוועדה חסרת היגיון שהרי הוענק לה פטור חדש ב-2010 מתוך הכרה בכך שהנכס לא ראוי לשימוש. כלומר, לאורך כל השנים הנכס לא היה ראוי לשימוש, כולל בשנים 2009-2008. לגבי טענת האיחור הסבירה שלא חשבה שעליה להגיש בקשה חדשה להכרזה על נכס כלא ראוי לשימוש כשהעירייה יודעת בדיוק מה מצבו.

ואכן, השופטת רחל ברקאי קבעה שוועדת הערר הגיעה "למסקנה הנגועה בחוסר סבירות קיצונית ושגויה המחייבת התערבות". לדבריה, אין ספק שהפטור ניתן לחברה משום שהנכס שרכשה הוא מבנה נטוש שאי אפשר לעשות איתו כלום.

היא הוסיפה שבאופן עקרוני, מאחר שהפטור ניתן לנכס עד להעברת הזכויות, היה על החברה להגיש בקשה לחידושו בתחילת 2008. ואולם, המערערת פעלה מתוך הסתמכות על נוהג שהתגבש בינה לבין העירייה במשך שנים, ובמסגרתו קיבלה את הפטור רטרואקטיבית.

בנסיבות חריגות אלה, ולנוכח העובדה שאין ספק כי מדובר במבנה לא ראוי לשימוש, נקבע כי מנהל הארנונה היה צריך לבדוק את בקשת החברה לגופה ולא לדחות אותה על הסף בגלל איחור.

"במהות אין חולק כי הנכס היה ועדיין בלתי ראוי לשימוש וכי רצף השנים כולל גם את שנות המס 2009-2008. הותרת קביעת הוועדה בעינה יוצרת אנומליה בלתי סבירה שאין הדעת סובלת, שכן מכירה היא בעובדה כי מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש משנת 2002 ולפחות עד שנת 2010 כולל ואולם גורעת מתקופה זו שנתיים בהן הנכס חב בארנונה על אף שברור לכל, כי אינו ראוי לשימוש ורק בשל השגגה הפרוצדורלית שנפלה בחלקה של המערערת", נכתב בפסק הדין.

לפיכך הערעור התקבל והחברה זכתה בפטור גם לשנים 2009-2008. מנהל הארנונה חויב בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.