פוטנציאל לעימות מקביל עם איראן, חיזבאללה והפלסטינים: הערכת מצב ל-2019
המכון למחקרי ביטחון לאומי הגיש לנשיא המדינה דו"ח אסטרטגי שלפיו קיימת אפשרות למלחמה בכל החזיתות בשנה הקרובה. הסיבות לדאגה: התבססות איראן בסוריה היא כנראה עובדה מוגמרת, פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה נמשך, חמאס לא מורתע וגם המצב בגדה המערבית נפיץ
"רוב החזיתות שעמן מתמודדת ישראל נפיצות מאוד: סוריה, לבנון ורצועת עזה. בשלושתן, למרות קיומה של הרתעה הדדית בין הצדדים, קיים פוטנציאל הסלמה לעימות נרחב ולמלחמה כוללת, ביותר מאשר חזית אחת בזמן נתון. אם יתממש תרחיש של עימות צבאי מלא, הוא לא יהיה מוגבל לחזית אחת, ונמצא עצמנו ב'מקרה הכול', שבו ישראל מתמודדת עם איראן, סוריה וחיזבאללה בצפון, וגם עם ארגוני הטרור ברצועת עזה. זוהי אפשרות שעל ישראל להיות מוכנה לה".
כך קובעת ההערכה האסטרטגית השנתית לישראל של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שהוגשה היום (ד') לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. ההערכה מסכמת את מצבה האסטרטגי של ישראל לשנת 2019 ומציעה אסטרטגיית על מדינית-ביטחונית להתמודדות מול האיומים על ישראל.
מלחמת הצפון הראשונה
תרחיש מלחמת "הצפון הראשונה" מול כל גורמי הכוח בצפון - איראן, חיזבאללה והמשטר הסורי – הוא האיום החמור ביותר למדינת ישראל ל-2019. ישראל נקטה פעילות צבאית נמרצת נגד מאמץ זה ותקיפותיה פגעו קשות בתשתית האיראנית, אולם ספק אם איראן תוותר על נוכחותה בסוריה. עם התייצבותה של סוריה וחימושה מחדש על ידי רוסיה, שאינה מקלה על הפעילות הישראלית, הצטמצם חופש הפעולה של צה"ל.עקב ההתפתחויות בסוריה, הסיטה איראן חלק מבניין הכוח שלה - המכוון נגד ישראל - מסוריה לעיראק וללבנון. התמיכה האיראנית בבניין הכוח של חיזבאללה בלבנון אינה חדשה, אולם איכות אמצעי הלחימה המועברים אליו בשנתיים האחרונות מדאיגה. מקורות דאגה עיקריים לישראל הם פרויקט הסבת טילים לא-מדויקים ורקטות כבדות לטילים מדויקים, שיפור יכולת ההגנה האווירית של חיזבאללה והספקת טילי חוף-ים ארוכי טווח לארגון. מאמצי ישראל נגד "פרויקט הדיוק" של איראן בלבנון יתנהלו בתנאים שונים ומורכבים יותר מאשר בסוריה בשנים האחרונות.
חוקרי המכון סבורים כי המערכה המוצלחת שהשיגה עיכוב משמעותי בבניין הכוח של חיזבאללה ובהתבססות האיראנית בסוריה הגיעה לשלב של מיצוי, או שתפוקתה אינה מצדיקה עוד את סיכוני ההסלמה הגלומים בה. "המעבר של איראן לבניין כוח טילי מדויק בלבנון ובעיראק, והמגבלות שמציבה רוסיה לפעילות ישראלית בסוריה - יחייבו עדכון של דרכי, קצב וזירות הפעולה של ישראל, עד כדי גיבוש תפיסה חדשה שתאפשר לנהל מערכה יעילה ובה בעת להימנע מגלישה לעימות מלא".
עימות צבאי בדרום
פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס בעזה הוא גבוה ביותר ב-2019, אם כי חומרת האיום פחותה משמעותית מזו הנשקפת לישראל בחזית הצפון. הסיבות המרכזיות לנפיצות הגבוהה הן הידרדרות מתמשכת של המצב החברתי-כלכלי ברצועה, לחץ מצד הרשות הפלסטינית על חמאס בעזה, וגם שחיקה שחלה במשך הזמן בהרתעה שהושגה על ידי ישראל במבצע צוק איתן בקיץ 2014.
הידרדרות ביהודה ושומרון
ממשל טראמפ עשוי לפרסם בקרוב את "עסקת המאה" בין ישראל לפלסטינים, אך סיכויי ההצלחה שלה נראים קלושים. במקרה הטוב תצליח ישראל לנצח ב"משחק האשמה" והכישלון יוטל על הפלסטינים, שדחו את היוזמה עוד טרם פרסומה. אבל ישראל תצטרך לשאת גם היא בתוצאות הכישלון, שבין היתר יתבטא בערעור נוסף של יציבות הרשות הפלסטינית. סיכונים אלו מצטרפים לתוצאות האפשריות של סוף עידן אבו מאזן. בטווח הארוך שוכנת סכנה של גלישה למציאות של מדינה אחת, שטומנת בחובה השלכות חמורות על עתידה, אופייה ודמותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
המאבק בגרעין האיראני
סיכוי נמוך לתרחישי קיצון במהלך 2019. קיימים שני תרחישי קיצון שסבירותם נמוכה מאוד - פריצה איראנית לנשק גרעיני במודל הצפון-קוריאני, במגמה להגיע מחוזקת למשא ומתן; ונפילת המשטר, אשר לפי כל הסימנים הוא יציב ובעל יכולת לדכא כל תסיסה ציבורית.
היחסים עם ארה"ב
התמיכה האמריקאית יציבה, אך על ישראל להיערך להחלטות מפתיעות של הנשיא טראמפ. החלטתו להוציא את כוחות ארה"ב מסוריה אינה פוגעת בצורה מהותית בביטחון ישראל בטווח הקצר, אך היא מחזקת את אויביה ומקלה עליהם את התחזקותם בסוריה בטווח הארוך.
המלצות למדיניות כמענה לאתגרים
רצוי להגיע להבנות ברורות עם ארה"ב בנוגע לגרעין האיראני, שיכללו מאמץ מודיעין והתרעה משותפת, הגדרת הקו האדום למקרה שאיראן תפסיק לקיים סעיפים בהסכם הגרעין, ובוודאי אם תנסה לפרוץ לפצצה גרעינית, והכנת תוכנית מדינית וצבאית משותפת לעצירת איראן במקרה שתחצה את הקו האדום.
לנוכח פרישת טראמפ מהסכם הגרעין והאפשרות שאיראן תחדש את פעילות הגרעין, צריכים תקציב הביטחון, תוכניות ההיערכות ובניין הכוח בישראל לאפשר מוכנות מבצעית למהלך מול איראן מתגרענת. כן יש צורך בהבנות עם ארה"ב, שלפיהן אם יגובש נוסח חדש להסכם הגרעין, הפשרות שתידרשנה על מנת לגבשו לא תפגענה באינטרסים של ישראל.
תהליך השיקום של הצבא הסורי כבר החל, והוא עלול להביא לאסרטיביות רבה יותר של המשטר נגד פעולות חיל האוויר הישראלי. יש לעשות כל מאמץ על מנת לא להגיע להתנגשות עם כוחות רוסיה שם. ישראל צריכה להמשיך למנוע באופן שיטתי העברת נשק איכותי לחיזבאללה בלבנון, כל עוד התנאים האסטרטגיים מאפשרים זאת.
נוסף על כך ישראל צריכה להיערך לפעולה נגד הטילים המדויקים בלבנון והתשתית הטכנולוגית לייצורם. החלטה על כך צריכה להביא בחשבון כי פעולה כזאת תגרום לעימות נרחב ומתמשך עם חיזבאללה, שיביא את הארגון הלבנוני להפגין את יכולותיו ההתקפיות וההגנתיות, אש ותמרון קרקעי, הגנה קרקעית ואווירית והגנה מפני טילים. בה בעת יש לקדם את היערכות החזית האזרחית למלחמה בזירה הצפונית.
לא להסדרה מול חמאס
הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה ונשאר בעיית היסוד של ישראל ביחסיה עם שכנותיה באזור ועם הקהילה הבינלאומית. יוזמת ממשל טראמפ ל"עסקת המאה" מתעכבת, והניתוק בין הממשל האמריקני לפלסטינים יקשה על קידום התהליך. עם זאת, ארה"ב וגם העולם הערבי הסוני הפרגמטי יצפו למהלך ישראלי שיחדש את האמון בכוונותיה הטובות של ישראל.
שלטון חמאס בעזה אינו פרטנר למהלך מדיני, ולכן יש לתכנן את המערכה הבאה מולו. כל הסדרה מדינית עם חמאס - ארגון טרור שאיננו מכיר בישראל - מחלישה את המחנה המתון בזירה הפלסטינית ומעודדת את אלה הטוענים שישראל מבינה רק כוח. עם זאת, נראה כי אין לחמאס אופציות צבאיות משמעותיות, משום שישראל פיתחה יכולות מול הרקטות ומול המנהרות חוצות הגבול שלו.
מול רוסיה וסין
נכון לשמר יחסים קרובים, ובפרט יחסי סחר נרחבים עם בייג'ינג ומוסקבה על יסוד דיאלוג פתוח ביסוס יחסים קרובים עם רוסיה וסין, אך לא על חשבון בעלת הברית היחידה והאמינה של ישראל: ארה"ב. מול סין חשוב בעיקר חיזוק רכיבי ניהול הסיכונים במדיניות לגבי השקעות סיניות בתשתיות חיוניות בישראל, תוך דיאלוג פתוח עם ארה"ב, שרגישה מאוד להעברת טכנולוגיות לסין. מול רוסיה נדרש להבהיר מחדש את מרחבי התיאום ומניעת החיכוך בסוריה, לפעול לצמצום אספקת אמצעי לחימה מתקדמים לסוריה ול חיזבאללה ולנסות למזער את התמיכה הרוסית באיראן.
דיאלוג עם יהדות ארה"ב
יהדות ארה"ב היא רכיב מרכזי בתרומה לביטחון ישראל. יש צורך בפעילות יזומה להידוק היחסים עם המגזרים השונים בקהילה היהודית, בדגש על הצעירים ועל הקהילה הרפורמית והקהילה הקונסרבטיבית. נחוץ דיאלוג שוטף עם מגזרים שונים בחברה האמריקנית, הנמצאים בעימות עם ממשל טראמפ ואינם בעלי היסטוריה אנטי-ישראלית או עימותים עם יהדות ארה"ב, לצד חידוש שיתוף הפעולה וההידברות עם המפלגה הדמוקרטית. אפשר לעשות זאת בלי לפגוע ביחסים עם ממשל טראמפ ועם קהל התומכים הרחב בקרב רפובליקנים ואוונגליסטים.
לפנייה לכתב/ת 
