שרדה, בקושי: תרזה מיי ניצחה בהצבעת האי-אמון
יממה אחרי התבוסה המשפילה בהצבעה על הסכם הברקזיט, צלחה ראש ממשלת בריטניה את הניסיון להפיל את ממשלתה. 325 מחוקקים התנגדו להצעת האי-אמון ו-306 תמכו. מיי: אמשיך לפעול ליישום הסכם הברקזיט
הפרלמנט הבריטי דחה הערב (ד') את הצעת האי-אמון שהגיש יו"ר הלייבור ג'רמי קורבין נגד ממשלתה של תרזה מיי, בעקבות התבוסה המוחצת שנחלה אמש מיי בהצבעה על הסכם הברקזיט. 306 מחוקקים תמכו בהצעת האי-אמון מול 325 שהתנגדו לה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אחרי ההצבעה אמרה מיי כי היא מרוצה מהבעת האמון בה וכי תמשיך לפעול ליישום הסכם הברקזיט. "זו אחריותנו למצוא דרך שתבטיח את תמיכת הפרלמנט", אמרה מיי. "אני רוצה להזמין את מנהיגי המפלגות בפרלמנט לפגישות אישיות איתי, ואני רוצה שסבב הפגישות יתחיל עוד הלילה".
בהחלטה היסטורית דחה אמש הפרלמנט ברוב מוחץ – 432 מחוקקים מול 202 – את ההסכם שגיבשה ראש הממשלה עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה של בריטניה מהאיחוד. הערב צלחה מיי בקושי את הניסיון להפיל את ממשלתה, כשזכתה ב-7 קולות בלבד יותר מהנדרש כדי לדחות את אי-האמון בממשלתה.
במפלגת הלייבור אמרו כי למרות ניצחונה, מיי אינה מסוגלת למשול, וכי הם סבורים שבחירות הן עדיין הפתרון הטוב ביותר. יו"ר הלייבור קורבין דרש "להסיר אחת ולתמיד את האפשרות של פרישה מהאיחוד האירופי ללא הסכם".
בדיון שקדם להצבעת האי-אמון קראה מיי למחוקקים לתמוך בממשלתה כדי שתוכל להשלים את הליך היפרדות בריטניה מהאיחוד. "זה רגע היסטורי עבור האומה שלנו, שהתפלגה בעקבות משאל העם", אמרה מיי. "אנחנו צריכים לאחד שוב את המדינה. ההצבעה אמש מוכיחה שהדרך עוד ארוכה. אני לא מאמינה שבחירות הן הדרך לעשות זאת. גם ממשלה בראשות מנהיג האופוזיציה קורבין היא לא הדרך".
למיי אין רוב מוחלט בפרלמנט, אך המפלגה היוניוניסטית-דמוקרטית (DUP) של צפון אירלנד הודיעה עוד לפני ההצבעה שתתמוך במיי. לכן, מיי הייתה מפסידה רק אם מספיק מחוקקים ממפלגתה השמרנית היו מצביעים נגדה.
ההפסד המשפיל של מיי אמש הוא הפעם הראשונה מאז 1864 שבה הסכם שהביאה הממשלה לאישור הפרלמנט נדחה. דחייתו מסמלת את קריסת האסטרטגיה שנקטה מיי במשא ומתן עם האיחוד האירופי בשנתיים האחרונות, אסטרטגיה שנועדה לאפשר "גירושים ידידותיים" בין בריטניה לאיחוד, כאלה שישאירו אותן שותפות קרובות.
בהינתן העובדה שאין רוב ברור לשום חלופה להסכם של מיי, הולך וגדל הסיכוי שחרף הצהרות הממשלה תחליט בריטניה לדחות את תאריך הפרישה שלה ולתת למנהיגיה שהות לגבש תוכנית חדשה. אפשרות נוספת שהסיכוי למימושה גדל הוא הליכה למשאל עם חדש על הפרישה מהאיחוד האירופי, משאל עם שבו לפי סקרים עדכניים עשויים הבריטים להצביע נגד הפרישה.
אזרחי בריטניה, נזכיר, הצביעו במשאל עם ב-2016 ברוב דחוק, 52% מול 48%, בעד פרישה מהאיחוד האירופי. אלא שלונדון קשורה למדינות האיחוד ברשת סבוכה של קשרי מסחר, תחבורה ודיפלומטיה, וכדי לפרוש ממנו באופן שלא יפגע בה היה עליה להגיע להסכם עם בריסל על תנאי הפרישה ועל היחסים העתידיים בין שני הצדדים. בנובמבר הגיעו מיי והאיחוד להסכם ומנהיגי אירופה אף אישרו אותו, אולם כדי להיחתם רשמית הוא היה זקוק לאישור הפרלמנט הבריטי.
מתנגדי ההסכם בפרלמנט, גם במפלגתה של רה"מ, טוענים ברובם כי מדובר ב"ברקזיט רך" בלבד, כלומר בהסכם פרישה שישאיר את היחסים בין בריטניה לאיחוד הדוקים מדי, יקשה על הממלכה לחתום הסכמי סחר עם מדינות אחרות בעולם – ולמעשה ישעבד את בריטניה לאיחוד האירופי, משום שמצד אחד היא תישאר כפופה לחלק מתקנותיו ומצד שני לא תוכל עוד להשפיע ישירות על מדיניותו. מתנגדים אחרים, תומכי ההישארות באיחוד האירופי, טוענים כי כעת, משהציבור הבין עד כמה גדולות ומסוכנות השלכות הפרישה, יש לערוך משאל עם חדש, שבו לפי חלק מהסקרים ינצח המחנה התומך בהישארות.
התאריך שנקבע לפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי הוא 29 במרץ, ופסילת ההסכם בפרלמנט הבריטי מגדילה מאוד את הסיכוי לאחד משני תרחישים: דחיית מועד הפרישה של בריטניה, אף שבממשלה הבריטית מכחישים בתוקף שהאפשרות הזו קיימת; או יציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי ללא הסכם, תרחיש שבממשלה מזהירים כי יגרום לכאוס כלכלי ותחבורתי בממלכה.
מיי התכוונה להעלות את ההסכם להצבעה בפרלמנט כבר לפני חודש, אבל יממה לפני כן, כשהתברר לה שהיא עומדת לנחול הפסד, החליטה לדחות את ההצבעה ולבקש מהאיחוד האירופי ערבויות שירגיעו את החשש של חברי הפרלמנט הנוטים להצביע נגד ההסכם.
אחת הסוגיות שהטרידו את המחוקקים יותר מכול היא תוכנית ה"בקסטופ" – תוכנית שכלולה בהסכם ושנועדה למנוע הצבת עמדות בידוק בגבול בין צפון אירלנד, שהיא טריטוריה בריטית, לבין הרפובליקה של אירלנד, שהיא מדינה עצמאית וחברה באיחוד האירופי. אחרי הברקזיט, נזכיר, יהיה הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד הגבול היבשתי היחיד של בריטניה עם האיחוד האירופי.
מסיבה זו כלל ההסכם שהביאה מיי לפרלמנט את סעיף ה"בקסטופ": הסעיף קובע שבין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד לא יוצב שוב גבול "קשיח", כזה הכולל עמדות בידוק כבימי המלחמה, ולשם כך היה אמור ההסכם להשאיר את בריטניה באיחוד מכסים עם האיחוד האירופי אחרי הברקזיט. לפי נוסח ההסכם הזה, עד 2022 אמורים בריטניה והאיחוד האירופי לגבש הסכם סחר קבוע חדש ביניהם – וה"בקסטופ" ייכנס לתוקף רק אם הן לא יצליחו לגבש הסכם שכזה.
בפרלמנט הבריטי רבים הם המתנגדים לרעיון ה"בקסטופ". תומכי הברקזיט טוענים כי כיוון שבריטניה לא תוכל לפרוש מתוכנית ה"בקסטופ" באופן חד-צדדי, אלא רק בהסכמה הדדית, הרי שהתוכנית עלולה להימשך ללא הגבלת זמן, ולכפות על בריטניה את תקנות המכס של האיחוד האירופי. דבר כזה, הם אומרים, יפגע ביכולתה של בריטניה לגבש הסכמי סחר עם מדינות אחרות בעולם. תומכי ההישארות באיחוד האירופי, מנגד, מתנגדים לתוכנית ה"בקסטופ" משום שפירוש הדבר הוא שבריטניה תהיה כפופה לתקנות מכס וסחר שאין לה יד בקביעתן.
המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית מצפון אירלנד, השותפה בקואליציה של מיי, מתנגדת גם היא ל"בקסטופ", משום שהוא מעניק לצפון אירלנד יחס שונה מלאזורים אחרים בבריטניה. לדברי המפלגה, עובדה זו פוגעת בקשר בין צפון אירלנד לשאר הממלכה.
לפנייה לכתב/ת 
