מה היה קורה לו בן זוגי היה נכנס לבית האח?
"לא תתגעגעי אליי בכלל?", קטע נמרוד את מחשבותיי ובקולו הבזיק טון נעלב. "אל תדאג, מאמי, הרי אראה אותך כל יום בטלוויזיה", אמרתי לו בקשיחות, ואז זה היכה בי - אם נמרוד ילך ל'אח הגדול' אצטרך לראות את התוכנית. מילא חודשיים בלעדיו, אבל לצרוך את הדרעק הזה? וזה, חברים, כבר משהו שבאמת לא אוכל לעמוד בו
שנייה לפני סיומו של השבוע העמוס ביותר שהיה לנו השנה, צלצל הטלפון. נמרוד פרסם באותו שבוע טור דיעה הפורש את משנתו כיהודי שומר מצוות המבקש שלא יקטלגו אותו בקטגוריה מצמצמת כמו 'מתחזק', לקראת הוצאתו של השיר החדש שלו, 'מאמין'. בדיוק יצאנו מפגישה, ובין הראיונות לרדיו לשיחות הטלפון והמיילים, נזכרנו שהשעה חמש ועוד לא הספקנו לאכול. ישבנו באוטו, כרסמתי חטיף ישן שמצאתי בתיק והעדפתי להעלים עין מתאריך התפוגה שלו ודיסקסנו היכן נאכל, כשצלצל הטלפון. "מדברים מהפקת האח הגדול VIP", סחה בת קול נמרצת מעברו השני של הקו, "נשמח אם תוכל להגיע אלינו לפגישה".
וידויים שמצאנו כשחיטטנו לבני הזוג בטלפון
מדוע אנו מתאהבים באדם אחד ולא באחר?
מדריך: כך תכינו עצמכם לריב זוגי עתידי
קבענו פגישה לשבוע שלאחר מכן, ליקטנו מזון ונסענו לזוג חברים. שם, החל דיון שבמובן מסויים עדיין לא נגמר, באשר להאם, ברמה העקרונית, היינו מוכנים או רוצים לשלוח את נמרוד ל'אח הגדול' או לכל ריאליטי אחר לצורך העניין. הילוך מהיר של מספר חודשים קדימה, וקשה לומר שאני מצטערת על כך שנמרוד כאן בבית ולא בבית האח, יושב ביחד איתי לצד הרדיאטור במקום להתפלש בביוב לצד הדיירים.
גם כאשר אתם תופסים את עצמכם כאינדבידואליסטים כמוני, בתוך קשר זוגי כל החלטה פרטנית היא החלטה של שניים, ולו משום שהיא משפיעה על הצד השני במידה שווה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהחלטה שתגזור על שני הצדדים מספר חודשים בנפרד. אך ברגע הדיונים, העדפתי לשים את הפקטור הזה בצד. "אני לא יכול ללכת", שטח נמרוד את משנתו בפני החברים, "אני לא יכול להשאיר את נועה לבד לכל כך הרבה זמן". "נההה, אל תדאג", עניתי בביטול, "יהיה נחמד לבלות קצת זמן בנפרד".
במקום מסויים בראשי באמת האמנתי לזה. הרגשתי כמו נערה שהוריה הודיעו לה זה עתה שהם טסים לחו"ל, והיא כבר מתכננת את המסיבה שתערוך בהיעדרם. דמיינתי את עצמי אוכלת אוכל מתועש על הספה, ומפזרת את הפירורים לכל עבר; דמיינתי את עצמי חוזרת הביתה ומשליכה את הנעליים באמצע הסלון, זוג אחר זוג עד שלא ניתן יהיה למצוא את השטיח; דמיינתי את עצמי מזמינה חברות למסיבת פיג'מות בבית שלנו שעכשיו יהיה למשך חודשיים רק הבית שלי. כמובן שלא אוכל לארח בלי לפנות את הנעלים מהסלון, אז במחשבה שניה, אולי אוותר על האירוח. ובכלל, למה שארצה לחלוק עם מישהו את הבית, עכשיו כשהוא כולו לגמרי שלי?
הפעם האחרונה שהרגשתי ככה לבטח היתה כשהוריי נסעו לחודש בהיותי בת 12, והשאירו אותי עם מלאי של אוכל מוכן במקפיא. הזמנים היו אחרים, כמובן. אני לא בטוחה שבימינו מותר לבני 12 אפילו לחזור לבד מבית הספר, קל וחומר להישאר למשך חודש ללא השגחת מבוגר. בשבוע הראשון הלכתי לישון בכל לילה בשתיים בבוקר, הזמנתי אליי את כל החברות, וקיוויתי שהחודש הזה לעולם לא ייגמר. בשבוע השני חליתי, שכבתי במיטה מחובקת עם אקמול ואנטיביוטיקה, ורק קיוויתי שהחודש הזה כבר יסתיים.
"לא תתגעגעי אליי בכלל?", קטע נמרוד את מחשבותיי ובקולו הבזיק טון נעלב. כמובן שהייתי מתגעגעת. פרק הזמן הארוך ביותר שבילינו בנפרד, בכל שבע השנים שלנו ביחד, לא עלה על שבוע. וכמו במקרה הנסיעה של הוריי, גם הפעם לא לקח זמן רב עד שייחלתי שנשוב כבר האחת לזרועות השני. "אל תדאג, מאמי, הרי אראה אותך כל יום בטלוויזיה", אמרתי לו בקשיחות, ואז זה היכה בי - אם נמרוד ילך ל'אח הגדול' אצטרך לראות את התוכנית. מילא חודשיים בלעדיו, אבל לצרוך את הדרעק הזה? וזה, חברים, כבר משהו שבאמת לא אוכל לעמוד בו.
אם לומר את האמת, הדבר שאותו ניסיתי לעשות הוא להוריד אותי ואת השיקולים הזוגיים מן השולחן כדי שנוכל לדון בנושא בצורה עניינית וקונקרטית, ולבחון האם השתתפות בריאליטי עומדת בכלל בהלימה לאני מאמין האישי שלו ושלנו. כן, כפי שניתן בוודאי לקרוא בין השורות, אנחנו לא חסידים נלהבים של הז'אנר, ודי לחכימא ברמיזא.
אבל בכל הנוגע ליחסים הזוגיים שלנו, לא הייתי מודאגת. הדבר הנורא ביותר שאני יכולה לדמיין שיקרה הוא שאני והחתולים נוריד ממשקלנו בהעדרו של זה שמפטם אותנו, ובואו - החתול שלי שוקל שמונה וחצי קילו. הוא יכול לעמוד בזה. בכל הנוגע ליחסינו, ברור לי כשמש שהם יעמדו איתנים כחומה בצורה בפני כל אתגר שיזמנו לנו החיים. ואם כבר, הרי שהם יצאו ממנו מחוזקים אף יותר. אבל היו שסברו אחרת ממני.
את לא מפחדת מרומן?
"את לא פוחדת שיתרקמו יחסים בינו לבין משתתפת אחרת בבית האח?", לחש לי חבר. "דברים מוזרים מכך קרו ב'אח הגדול', וזה סיכון גדול מכדי לקחת". התשובה הקצרה לשאלה הזאת, אגב, היא - "לא". התשובה הארוכה היא "ממש לא".
בעיניי, אם מישהו מסוגל לבגוד באמון שניתן לו ע"י בן זוגו בצורה החריפה ביותר - לעיני המצלמות והצופים בבית, רק תחשבו מה הוא היה עושה בסיטואציה רגילה מחוץ לבית האח, כשלא מכוונת אליו מצלמה. אני יודעת שקל לטפול את ההדרדרות מוסרית על האח, אבל בואו נודה באמת - יש אנשים שלא צריכים אותו בשביל להיות פח.
בתסריט שציירתי לעצמי למקרה שבו נמרוד היה משתתף בתוכנית, הוא היה מתגעגע אליי הרבה ומדבר עליי כל הזמן - אבל רק דברים טובים. אני הייתי מנצלת את הזמן הפנוי בלעדיו לקידום פרוייקטים ועיסוק בתחביבים ישנים. הגעגועים היו עושים לנו רק טוב, ובסוף הוא היה מביא כסף הביתה. מה אמרתם? שזה תסריט מופרך ביותר? ובכן, זה התסריט שלי. מוזמנים לכתוב אחד אחר לעצמכם. או במילים אחרות – טוב שנמרוד נמצא פה איתי בבית.
