התקוממות נגד הרודן בסודן: "נערכים לשעת האפס"
שליט סודן ב-29 השנים האחרונות עומר אל-באשיר כבר התמודד עם גלי מחאה, אך לא ארוכים כמו זה. אלפים מפגינים בדרישה שיסתלק, ולפחות 40 נהרגו. יש מי שטוען שמחסום הפחד נשבר: "אנחנו רק מכינים את השטח, כדי שכששעת האפס תגיע – כל המדינה תצא לרחוב"
הפגנות המחאה נגד שליט סודן עומר אל-באשיר שמטלטלות בחודש האחרון ערים במדינה מזכירות במידה רבה את התקוממויות האביב הערבי שאירעו לפני כמעט עשור. ההפגנות האחרונות בסודן החלו במחאה על עליית מחירים ועל מחסור במוצרי יסוד, אבל עד מהרה החלו המפגינים להתמקד בקריאות להדיח את אל-באשיר ובדרישה לקבל חירויות וזכויות אדם.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
המפגינים נגד אל-באשיר, רבים מהם בשנות ה-20 וה-30, אומרים כי הם למדו מעמיתיהם המפגינים במדינות אחרות ובמקביל פיתחו שיטות משלהם. השיטות הללו והעמידוּת שלהם נראות ככאלה המציבות איום ממשי על שלטונו של הגנרל לשעבר, שנמשך כבר 29 שנה.
כשהפגנות דמים שטפו רבות ממדינות ערב ב-2011 לא פקדה הטלטלה את סודן. באותם ימים העסיקו את סודן בעיקר ההיפרדות מדרום סודן, הנוצרית ברובה, והעובדה שדרום סודן לקחה איתה אל עצמאותה את רוב הנפט הסודני. ב-2013 גרמה עלייה במחירי הדלק להפגנות בסודן שדוכאו באכזריות, וארגוני זכויות אדם טענו אז שכ-200 מפגינים נהרגו. יותר מחמש שנים עברו, וכעת עוברת סודן טלטלה נוספת. גם הפעם הזרז להפגנות היה עליית מחירים.
מפגינים סודנים שאיתם שוחחה סוכנות הידיעות AP מציגים את עצמם כאנשים נחושים שנחישותם נולדה מייאוש, בעיקר מהמצב הכלכלי ההולך ומידרדר. רבים מהסודנים טוענים כי חלק גדול מהמצב הכלכלי הירוד נובע מניהול כושל ומשחיתות פושה. "נמאס לי שהמחירים עולים בכל דקה ונמאס לי לעמוד שעות בתור ללחם רק כדי שהבעלים במאפייה יחליט כמה כיכרות אני יכולה לקנות", אומר פטימה בת ה-42 בהפגנה בפרברי הבירה חרטום.
פטימה ומפגינים אחרים ששוחחו עם AP סירבו למסור את שמם המלא, מחשש שהשלטונות ינקמו בהם. המפגינים סיפרו כי הם משתמשים במסכות מנתחים ספוגות חומץ או בעלי עצים כדי להתגונן מהגז המדמיע שיורים נגדם כוחות המשטר. את כוחות המשטרה הם מנסים לעייף על-ידי יציאה להפגנות פתאומיות ומפתיעות בשעות לילה בסמטאות שכוחות הביטחון אינם מכירים היטב.
"אנחנו משתמשים בשיטות שבהן השתמשו המצרים, התוניסאים והסורים, אבל עד עכשיו נמנענו מלזרוק אבנים או בקבוקי תבערה על כוחות הביטחון", אומר המפגין אשרף. לדברי המפגינים, בכל הנוגע להתגוננות מירי חי של הכוחות הם אינם יכולים לעשות הרבה. כל שביכולתם לעשות הוא לדאוג שרופאים וצוותי הצלה ישהו קרוב למקום המחאה כדי שיוכלו להגיש עזרה ראשונה לנפגעים.
המפגינים גם ממפים מראש את הרחובות בכל אזור שבו נערכת הפגנה כדי לזהות נתיבי בריחה אפשריים או מקומות שמהם יכולה לבוא פשיטה של המשטרה. חלק מהסיסמאות שקוראים המפגינים לקוחות מימי האביב הערבי, כגון "העם רוצה להפיל את המשטר" ו"אירחאל!" ("לֵךְ!" בערבית).
מחפשים צלפים על הגגות
לפי שעה מספר המשתתפים בכל אחת מההפגנות בסודן עמד על לכל היותר מאות רבות או אלפים מעטים, ולא על עשרות אלפים או מאות אלפים כפי שהיה במצרים ובתימן ב-2011, אבל מנהיגי המחאה בסודן אינם רואים סיבה לדאגה. "כל מה שאנחנו עושים עכשיו זה רק להכין את רחובות סודן, כדי שכששעת האפס תגיע כל המדינה תהיה מוכנה לצאת לרחוב", אומר אסיל, פעיל בן 25.
שלטונות סודן השתמשו עד כה בגז מדמיע, כדורי גומי, תחמושת חיה ואלות כדי לדכא את ההתקוממות. הם העבירו חוקי חירום והטילו עוצר לילי בכמה ערים, ובכמה בתי ספר ואוניברסיטאות הושעו הלימודים. מאות בני אדם נעצרו, בהם מנהיגי אופוזיציה, רופאים, עיתונאים, עורכי דין וסטודנטים. לאחרונה פשטה המשטרה על בית חולים באזור הבירה חרטום שאליו פונו מפגינים שנפצעו, ולפי פעילי זכויות אדם שוטרים פיזרו בחצר בית החולים גז מדמיע.
המפגינים מספרים כי את פעולותיהם הם מתאמים ברשתות החברתיות, כפי שעשו המפגינים בעולם הערבי ב-2011. הם מנסים להטעות את המשטרה על-ידי מתן שמות קוד למקומות ההתכנסות או על-ידי פרסום נקודות התכנסות לא נכונות. הפעילים גם הבטיחו טיפול רפואי חינם לפצועים בכמה מרפאות פרטיות בחרטום ומשתמשים בתרומות כדי לשלם על הטיפול בנפגעים.
ארגוני זכויות אדם מדווחים שלפחות 40 בני אדם, בהם ילדים, נהרגו עד כה בעימותים, בעיקר מירי. ממשלתו של הרודן עומר אל-באשיר מודה רק כי 24 נהרגו. אל-באשיר עצמו הורה לפתוח בחקירה בנוגע ל"אירועים האחרונים", כפי שכינה זאת, אבל חקירה דומה ב-2013 לא הובילה לשום מסקנות משמעותיות.
על כל פנים, למרות השימוש באש חיה ולמרות השימוש המופרז לדברי המפגינים בגז מדמיע, ההפגנות נמשכות זמן רב יותר משני סבבי המחאה הקודמים, אלה של 2012 ו-2013. משתתפות בהן נשים רבות, דבר לא שגרתי עבור מדינה מוסלמית ושמרנית כמו סודן, וברוב ההפגנות נמנעו המפגינים משימוש באלימות.
"אין לנו שום ברירה אלא להתנגד", אומר עבד אל-מתאל סבון, מובטל בן 25 שסיים את לימודיו באוניברסיטה. "אנחנו לא יכולים לעשות הרבה בנוגע לצלפים. חלקנו עולים לעשות חיפוש בגגות או צועקים 'צלף' כשאנחנו רואים אחד כזה, כדי שאנשים יוכלו להיזהר, אבל יותר מזה אנחנו לא ממש יכולים לעשות".
סבון עצמו נעצר לשלושה ימים בתחילת גל המחאה, ולדבריו במעצר עבר עינויים. "שום דבר כבר לא גורם לי לפחד מהם", הוא מסביר. לכן גם הסכים לחשוף את שמו המלא.
לפנייה לכתב/ת 
