פעם היו עוצרים אותו בשדה התעופה - היום הוא מועמד לאוסקר
לפני שנתיים הוא היה המוסלמי הראשון שזכה באוסקר, והשנה הוא שוב מועמד - הפעם על תפקידו ב"ספר ירוק". אבל מאחורי ההצלחה של מהרשלה עלי, עומד סיפור על תפקידים שוליים לאורך שני עשורים, התאסלמות וגזענות
מהרשלה-מה? לפני שנתיים זו הייתה התגובה הראשונית לשם הייחודי של השחקן, שצץ לו משום מקום בעונת הפרסים בגיל 42, בעקבות תפקיד המשנה ב"אור ירח". השחקן האפרו-אמריקני המוסלמי, שעד אז התפקיד הכי משמעותי שלו היה בתור הלוביסט רמי דנטון בסדרה "בית הקלפים", עלה על הבמה בכל הטקסים הנחשבים והפך במהרה לחביב הקהל.
כך למשל, נאום התודה שלו בטקס פרסי הסאג הפך ויראלי כאשר הוא דיבר על דמותו ב"אור ירח" - סוחר סמים שהופך שהפך למנטור עבור ילד הומוסקסואלי, כדמות שמעצימה חלשים. "גילמתי ג'נטלמן שראה איש צעיר מתקפל לתוך עצמו כתוצאה מרדיפה חברתית. הוא ראה את ההזדמנות להרים אותו. אני מקווה שכחברה נצליח לעשות עבודה יותר טובה בזה", אמר. עוד הזכיר את היותו מוסלמי שהתאסלם, וגם את חוסר החשיבות של העניין: "אימא שלי לא עשתה גלגלונים כשהתקשרתי להודיע לה שהתאסלמתי לפני 17 שנה, אבל שמנו את זה בצד. הדברים האלה שוליים, זה לא כל כך חשוב". חודש אחרי הוא כבר זכה באוסקר והפך לשחקן המוסלמי הראשון שהחזיק את הפסלון הנחשק.
ציניקנים יגידו שהעיתוי לא מקרי. חודשיים לפני הטקס טראמפ נכנס לבית הלבן ומיד הפעיל מגבלות על תנועת המוסלמים לתוך ארה"ב שזכו לגינויים רבים. זה גם היה שנה אחרי סאגת "אוסקר-כה-לבן", במהלכה אף שחקן שחור בכלל לא היה מועמד לאוסקר. אבל גם אם מדובר בבחירה מתחנפת של ליברליים (והיא לא, הופעתו של עלי בסרט באמת הייתה מרשימה) - שלל התפקידים שהגיעו אחרי הזכייה כבר הוכיחו את מעמדו. היום כולם מכירים את השם מהרשלה עלי. הוא נחשב לאחד השחקנים המבוקשים של התקופה, אייקון אופנה וסמל מין שכונה לא פעם הגבר הסקסי בעולם. מלבד העובדה שהוא מככב בימים אלה בעונה השלישית של "בלש אמיתי", הוא גם מועמד מוביל לאוסקר נוסף השנה, הפעם בדרמה "הספר הירוק" שיצאה לאקרנים, בה הוא מגלם את הפסנתרן דון שירלי. אם יזכה, הוא יהיה השחקן השחור השני שזכה פעמיים באוסקר לצד דנזל וושינגטון. בעוד כחודש הוא גם יקח חלק ב"אליטה: מלאך קרב", עיבוד של רוברט רודריגז למנגה יפנית מפורסמת.
"הספר הירוק": כשהיסטוריה גזענית הופכת לפנטזיה לחג המולד
כמו שחקנים רבים גם הדרך שלו לפסגה הייתה רצופה במכשולים רבים. הוא נולד באוקלנד, קליפורניה, להורים שעדיין למדו בתיכון. אימו הייתה ספרית ובהמשך הפכה לכמרה ואביו עזב את הבית כשעלי היה בן שלוש כדי לקדם את קריירת המשחק והריקוד שלו. השניים לא ניתקו קשר ועלי נהג לבקר אותו בחופשות הקיץ בניו יורק, היכן שאביו עבד בברודווי.
תחילה עלי כיוון לקריירה ספורטיבית ואף קיבל מלגת ככדורסלן בקולג' בקליפורניה, אבל הוא לא אהב את היחס שספורטאים זכו לו והתחיל לקחת שיעורי משחק במקום, שם כישרונו מיד התלבט. שמו האמיתי הוא מהר שלל חש בז (Mahershalalhashbaz), בנו של ישעיהו הנביא שהופיע בתנ"ך. באנגלית השם מורכב מ-18 אותיות, מספר מופרז לכל הדעות. באופן כללי עם שם כזה קשה להתנהל, בטח כשמדובר בתעשיית הבידור, ובשנת 2012 הוא קיצר אותו רשמית למהרשלה אחרי שנאמר לו שהשם המלא שלו לא נכנס לפוסטר של "מקום בתוך היער".
עלי, כאמור, לא נולד מוסלמי. אימו הייתה כמרה והאמינה בחינוך נוצרי אדוק, ושם המשפחה המקורי שלו הוא בכלל גילמור. הוא התאסלם בגיל 26 בשנת 2000 בעקבות חברתו לחיים, השחקנית והזמרת אמטוס סאמי קארין, כיום אשתו ואם בתו. ההתאסלמות שלו הגיעה אחרי משבר אמונה שחווה בתחילת שנות ה-20 בעקבות מות אביו ולאור ההבנה שהסיבה היחידה שהוא מאמין בנצרות היא בגלל החינוך של אימו. הוא התעניין בדתה המוסלמית של חברתו, ובפעם הראשונה כששמע תפילה במסגד - החל לבכות. אחרי החוויה הזאת הוא המשיך להתמיד יותר ויותר עד שלבסוף התאסלם ושינה את שם משפחתו. בריאיונות סיפר שלאחר נפילת התאומים הוא נכנס לרשימת החשודים בטרור של ה-FBI ותוחקר בשדות התעופה. "איזה מין טרוריסט מסתובב עם שם פרטי יהודי ושם משפחה ערבי, מי זה האיש הזה?", התייחס בהומור לסיטואציה, שרחוקה מלהיות מצחיקה.
תחילה הקריירה שלו התקשתה להמריא. הוא שיחק בתיאטרון ובתפקידי משנה בסדרות כמו "ג'ורדון" וה-"4,400". התפקיד הקולנועי הראשון שקיבל היה ב"סיפורו המופלא של בנג'מין באטן" (2008) של דיוויד פינצ'ר לצד בראד פיט. עוד הוא השתתף ב"משחקי הרעב - עורבני חקיין חלק 1 ו-2" בתור המורד בוגס שנלחם לצד ג'ניפר לורנס. אלה היו הופעות טובות, אבל הן לא נחקקו בזיכרון הקולקטיבי - ועלי נותר עסוק אך אלמוני. כל זה השתנה עם התפקיד שלו בסדרה של נטפליקס "בית הקלפים", אז גילם לוביסט בתקופת הנשיאות של פרנק אנדרווד. את הסדרה הפיק פינצ'ר, שכאמור נתן לו את התפקיד הקולנועי הראשון שלו. הוא גילם את רמי דנטון במשך ארבע עונות עד שבהחלטה משותפת עם היוצרים החליט לסיים את הפרק הזה בחייו. קשריו עם נטפליקס לא נותקו, וב-2016 הוא עבר לגלם את הנבל בסדרת הקומיקס "לוק קייג'".
אולם כאמור, הפריצה הגדולה באמת, זאת שהביאה לו את הפסלון המוזהב, הייתה בסרט הדרמה המרגש של בארי ג'נקינס, "אור ירח". זהו סיפורו של שירון, ילד שמגלה את נטיותיו ההומוסוקסואליות בשכונה נחשלת במיאמי. הסרט מחולק לשלושה חלקים, כשבכל אחד מהם אנחנו פוגשים את שירון בתקופת חיים אחרת - ילד, נער וגבר צעיר. עלי גילם את חואן, סוחר סמים שהופיע בחלק הראשון של הסרט. הוא הפך למנטור עבור שירון הצעיר, האכיל אותו וסיפק לו בית חם בימים שבהם אימו הביולוגית הייתה מסוממת מכדי לתפקד. הוא גם זה שהסביר לו שלהיות הומו זה לא דבר רע. עם יציאת הסרט עלי דיבר על כך שבתור שחקן שחור הציעו לו אינספור פעמים תפקיד של סוחר הסמים מפוקפק, ולרוב הוא סירב. אולם הפעם התסריט הבהיר לו שלא מדובר בעוד תפקיד גנרי וסטריאוטיפי, אלא בדמות אמיתית.
עכשיו מגיע התפקיד השני הגדול שלו, הפסנתרן דון שירלי בסרט "הספר הירוק" שמועמד לחמישה פרסי אוסקר. עלי ניצב שוב בתפקיד המשנה, כשבתפקיד הראשי ניצב ויגו מורטנסן. זהו לכאורה סיפור אמיתי (תכף נגיע למה שכביכול היא הסיבה), על הנהג ושומר הראש טוני ואללונגה (טוני ליפ בקיצור), איטלקי חמום מוח, שנשכר ללוות את שירלי במסע הההופעות שלו בדרום העמוק בסוף שנות ה-60. מיותר לציין שמדובר בזמנים מאוד רגישים עבור הפסנתרן השחור, וזאת הסיבה שהוא זקוק לשומר ראש. את הסרט ביים פיטר פארלי שעד כה עשה בעיקר קומדיות מטופשות כמו "משתגעים על מרי" ו"טיפשים בלי הפסקה". על התסריט חתום ניק ואללונגה, בנו של טוני, והוא ביסס אותו על סיפורים שעליהם גדל ועל זכרונותיו. מכל הבחינות הסרט נראה ומרגיש כמו סרט אוסקרים קלאסי, עם שני גיבורים שונים שמצליחים לגשר על הפערים ביניהם והופכים לחברים טובים, וכל זאת כשעננת גזענות שחורה מרחפת מעליהם.
אולם זה לא הדבר היחיד שמרחף מעל הסרט: שלל שערוריות מלוות אותו בחודשים האחרונים (יש הטוענים בחצי הומור שמדובר בקמפיין נגד ל"כוכב נולד" שמתחרה איתו על האוסקר). חלק מהן מגוכחות ומתגלות כביטוי לתקינות פוליטית מוגזמת, אבל לחלקן יש בסיס אמת בעייתי. נתחיל מהקלה: במהלך סבב שאלות ותשובות, מורטנסן אמר שהזמנים השתנו וש"היום אף אחד כבר לא אומר 'ניגר'". השימוש במילה האסורה הקפיץ את קהל הנוכחים, אף שברור לכולם שהוא לא התכוון להגיד משהו רע, ומורטסן נאלץ לפרסם התנצלות. עוד שערוריה התגלתה דרך פרקטיקת הרדיפה האהובה על הוליווד - חיפוש ציוצי עבר. מתברר שניק ואללונגה, התסריטאי ובנו של גיבור הסרט, כתב ב-2015 שטראמפ צודק ושהוא ראה במו עיניו כיצד מוסלמים הריעו כשהתאומים נפלו בניו ג'רזי. במקביל צצה כתבה מ-1998 שבה פיטר פארלי, במאי הסרט, מספר שבמהלך הצילומים של "משתגעים על מרי", הוא ואח שלו נהגו למתוח אנשים ולגרום להם לראות את איברי המין שלהם.
אבל ככל הנראה, הידיעה שהכי פגעה בסרט היא תגובתם של משפחתו של דון שירלי אליו. אחותו של המוזיקאי כתבה מכתב סוער לתקשורת בו היא טוענת שהסרט הוא סימפוניה של שקרים ושאף אחד מצוות ההפקה כלל לא טרח להתייעץ איתם ולשאול על אחת הדמויות המרכזיות שלהם. כך למשל בסרט נטען ששירלי מרוחק ממשפחתו ומהמאבק החברתי של השחורים בתקופה, בעוד אחותו טוענת שהם היו קרובים ושהוא היה אקטיביסט חברתי. עוד היא אמרה שבין דון לטוני לא הייתה חברות עמוקה כפי שהסרט מצייר, אלא יחסים מקצועיים בלבד. בנוסף, לדבריה ואללונגה פנה לדון כבר לפני 30 שנה, ודון דחה את הרעיון של הסרט. בתגובה עלי התקשר למשפחה והתנצל מעומק ליבו: "אם העלבתי אתכם אני מתנצל. עשיתי את הטוב שיכולתי עם החומר שהיה לי. לא הייתי מודע לכך שנותרו קרובי משפחה איתם הייתי יכול להתייעץ ושהיו מוסיפים ניואנסים לדמות".
אז אולי כל הבלאגנים האלה ימנעו מ"ספר ירוק" לקבל את האוסקר, אבל דווקא מקומו של עלי נותר במירוץ. התחרות שלו לא קלה, והיא תהיה בעיקר מול אדם דרייבר על תפקידו המצוין ב"שחור על לבן" וסאם אליוט על "כוכב נולד", שמועמד בפעם הראשונה לאוסקר בקריירה הענפה שלו. עוד יתמודדו על הפסלון ריצ'רד אי. גרנט על "האם אי פעם תסלחי לי" וסם רוקוול על תפקיד הנשיא בוש ב"סגן הנשיא". כך או כך, אומנם הוא פרץ לתודעה בגיל מבוגר יחסית, אבל נראה שמהרשלה כאן כדי להישאר.
