הסיבות לנטישה של החרדים את האקדמיה

תוכניות הלימוד מוגבלות, מגזרים שלמים מודרים וההפרדה שכה חשובה להם לא נשמרת. התוצאה: מאות חרדים וחרדיות לא משתלבים בעולם התעסוקה

ד"ר חיים זיכרמן פורסם: 22.01.19 , 12:53

(צילום: shutterstock)

נתונים שפורסמו בשנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה בחודש דצמבר, מציגים לראשונה ירידה משמעותית במספר הסטודנטים החרדים. נתונים אלו לא באים בהפתעה: האקדמיה החרדית שנבנתה במשך שני העשורים האחרונים בעבודת נמלים, נמצאת במשבר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

המחלוקת הציבורית על הקמפוסים הנפרדים לגברים ונשים הובילה את המועצה להשכלה גבוהה לאפשר את פעילותם במתכונת רזה במיוחד בשלושה היבטים. הראשון קשור לתוכניות הלימוד (לימודי תואר ראשון ולא מעבר לכך). השני בהיבט האוכלוסייה (דלת הקמפוסים נסגרה בפני חוזרים בתשובה, בוגרי מוסדות תיכוניים חרדיים, חרדיים-לאומיים, חסידי חב"ד ואוכלוסיות חרדיות נוספות). והשלישי בהיבט עיצוב המרחב: ההפרדה מתאפשרת רק בכיתות הלימוד אך לא במרחב הציבורי של הקמפוס. שלוש המגבלות הללו מונעות ממאות חרדים וחרדיות נוספים להשתלב בעולם התעסוקה.

המאבק על שאלת הצורך החרדי בקמפוסים ייחודיים אינו פשוט. בעוד מחקר שהזמינה המדינה קבע קטגורית כי בהיעדר הפרדה מגדרית מרבית החרדים לא ילמדו באקדמיה, סבורה החוקרת ד"ר נטע ברק-קורן כי מסקנה זו שגויה מיסודה.

ובכן, כמו באגדה החסידית הוותיקה, שני המחקרים צודקים. האוכלוסייה החרדית, המונה כיום כמיליון נפש, לא עשויה מקשה אחת. ספק אם ניתן לדבר כיום על "החרדים" בה"א הידיעה. ואולם, דבר אחד עשוי להיות ברור ואף הגיוני: ככל שמדובר באוכלוסייה אדוקה יותר, כך עולה הצורך בביצוע התאמות תרבותיות בשלב הלימודים. בהיעדר התאמות נדרשות, אוכלוסיות שלמות (כגון אוכלוסיות הרווקים או החסידים) יוותרו מחוץ למעגל האקדמי.

ואולם, בניגוד לטיעון של אלה החוששים ממדרון חלקלק, ההפרדה באקדמיה אינה זולגת למרחב התעסוקתי הישראלי מכמה טעמים. ראשית, אלו העובדות: זה שני עשורים שאלפי חרדים משתלבים בתפקידים אקדמיים בשוק התעסוקה, מבלי לדרוש הפרדה מגדרית. מה המקור להניח שינוי בהקשר זה?

שנית, בשוק העבודה, הבחירה אם לעבוד לצד המין השני נמצאת בידי העובד או העובדת. אם ירצו לעבוד באינטל, הם יקבלו על עצמם את המסגרת התעסוקתית שמציעה להם החברה. אם לא יהיה להם נוח בכך, הם רשאים לעבוד בתוך הקהילה, ולשלם על כך פרמיה כלכלית.

שלישית, ההפרדה במוסדות הלימוד הינה חובה הלכתית שעליה הסכימו גם פוסקים חרדיים מקלים יחסית, כגון הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין. חובה כזו אינה קיימת בשוק העבודה, ואין זה המקום להרחיב בכך.

כשמדובר במוסדות לא מתוקצבים, הפגיעה חמורה ותמוהה פי כמה. קחו חרדי או חרדית המבקשים ללמוד לימודים אקדמיים בהתאם ל"תפיסת הטוב" שלהם, הדורשת הפרדה מגדרית. מן העבר האחר עומד מוסד שאינו מתוקצב כלל על ידי המדינה, ומוכן להעמיד לחרדים אלה את התשתית הנדרשת לכך. מה מקור סמכותה של המדינה להתערב ולמנוע זאת (בניגוד לחוק מפורש המאפשר את ההפרדה), ובכך לאלץ אוכלוסייה רחבה לוותר על אמונתה או על אומנותה?

ומה באשר לטענה הליברלית הבסיסית, המעניקה לכל אדם את הזכות לבחור לעצמו את סיפור חייו? האם בלתי אפשרי להבין כי יש המבקשים לבחור לעצמם סיפור מעט שונה מהנורמה המקובלת?

עד שאנו מתפלפלים בשאלות אלו, הציבור החרדי מצביע ברגליים ונוטש את האקדמיה. על המועצה להשכלה גבוהה להפקיד ביד כל מוסד אקדמי את החופש לעצב את הסביבה האקדמית שלו בהתאם להשקפתו. זהו בסיס החופש האקדמי. אוניברסיטת בר אילן, כמשל, מחייבת לימודי יהדות כי זהו ה"אני מאמין" שלה. אין כאן הדתה, מהסיבה הפשוטה שמי שלא מעוניין בכך, יכול לבחור ללמוד במוסד אחר.

הפרדה מגדרית, אגב, אינה ייחודית לישראל. שיטוט קצר באינטרנט מניב רשימה ארוכה של קמפוסים נפרדים במוסדות היוקרתיים ביותר בארה"ב ובאירופה. לדוגמה, שלושה מ-31 הקולג'ים המרכיבים את אוניברסיטת קיימברידג' מיועדים לנשים בלבד

עיצוב המרחב על ידי המוסד לא פוגע באיכות האקדמית. הוא מותיר את הפיקוח על איכות הלימודים במוסד בידי המועצה להשכלה גבוהה. זהו האיזון הנכון בין תפקידו של רגולטור לבין תפקיד המוסד האקדמי, בייחוד כשמדובר במוסד לא מתוקצב. איזון זה ישרת את התכלית החברתית של שילוב החרדים בשוק התעסוקה הישראלי.