רעה, אבל אחרת: הצניחה של בית"ר ירושלים
חילופי המאמנים לא ממש שיפרו את בית"ר, אלא בעיקר הפכו אותה מקבוצה שלא מצליחה להגן לאחת שלא מסוגלת להתקיף. אורי קופר על ההבדל המהותי בין עידן קלינגר ללוזון
השער האחרון שהובקע בכל העולם בשנת 2018 היה של אנתוני וארן. חלוץ בית"ר ירושלים השווה במשחק מול הפועל חיפה בטדי, ושעה ומשהו מאוחר יותר הגיעו הנשיקות, הזיקוקים ואיתם גם 2019. בשנה הזו, החדשה, בית"ר לא הבקיעה אפילו שער אחד. לא פנדל, לא בעיטה חופשית, לא דרדל'ה ממטר - כלום.
לטבלת ליגת העל בכדורגללבית"ר יש כלים התקפיים. מאור בוזגלו חזר לשחק. עידן ורד אולי לא בתקופה מזהירה אבל עדיין אחד הקשרים ההתקפיים המובילים בליגה. יוסי בניון הצטרף. לווארן יש משחק ראש מהמשובחים במדינה. רק שקבוצתית זה לא מספיק, ואף הפוך לגמרי מהבעיה המרכזית בגינה ניר קלינגר בכלל הגיע לבית"ר, או יותר נכון הסיבה בגללה גיא לוזון פוטר מהקבוצה. אז, במשחקים תחת לוזון, בית"ר הייתה קבוצת ההגנה הגרועה בליגה. היום הסיפור אחר לגמרי, ומרכזו התקפה.
אפשר לומר שמדובר במעבר מהפח אל הפחת או להפך - התקדמות מהפחת אל הפח, אבל יהיה נכון יותר להתמקד בהבדל העצום בין חלקי העונה, בהחלפת בעיה ענקית אחת באחרת. בית"ר הפכה מקבוצה שלא מצליחה להגן לאחת שלא מסוגלת להתקיף.
המספרים מראים זאת היטב. לוזון אימן בשבעת המחזורים הראשונים וקלינגר ב-11 האחרונים (באמצע היה משחק אחד, תבוסה לבני־יהודה, בו דוד מרטן עמד על הקווים), וההבדלים ברורים. אצל לוזון בית"ר ספגה שני שערים למשחק, מספר אסטרונומי, ואילו עם קלינגר הכמות ירדה ביותר מחצי, ל־0.8 שערים למשחק.
לעומת זאת, למרות שאין כמעט הבדל בכמות הכיבושים של הקבוצה, אפשר לראות שיש ירידה התקפית. למה? בעקבות חזרת בוזגלו בית"ר החלה להבקיע במצבים נייחים. חמישה מתוך 13 השערים בתקופת קלינגר הגיעו ממצבים כאלה, כלומר במשחק שוטף, זה שמלמד על האיכות ההתקפית, היא הבקיעה שמונה בלבד. זו ירידה של 28 אחוזים לעומת תקופת לוזון.
יש פרמטרים נוספים שעוזרים להציג היטב את התמונה. אצל לוזון בית"ר החזיקה בכדור יותר זמן ובעטה יותר לשער, ואילו עם קלינגר כמות הנתונים ההגנתיים, בעיקר התיקולים על שחקני היריב, עלתה בצורה משמעותית. בית"ר הייתה קבוצה רעה ועכשיו היא קבוצה רעה, רק בצורה אחרת.
בין קשיחות לשבלוניות
בנושא ההגנתי הייתה התקדמות לא רק בזכות אימון, אלא גם בזכות שיפור פרסונלי. איתמר ניצן, שבתחילת העונה נדחק הצידה עם רכישת דודו גורש, נתן כמה משחקים גדולים. טל בן-חיים מסדר טוב יותר את קו ההגנה. דוד קלטינס פתר איכשהו, לפחות הגנתית, את בעיית המגן הימני (אם כי עדיין חייב לשחק בקישור). בנוסף אליהם ראינו שינוי טקטי של קלינגר, אולי הפעולה המשמעותית ביותר - ההזזה של מיקי סירושטיין מעמדת הבלם לקישור האחורי.
סירושטיין היה קשר גם קודם, באשדוד. קלינגר רצה להכניס עוד גוף גדול לקישור, להביא נוכחות וקשיחות למרכז המגרש. זה עבד, אבל פגע בבית"ר בצד ההתקפי. קלינגר ביצע את השינוי במחצית המשחק מול מכבי חיפה. העובדה שסירושטיין גם בישל באותו משחק הביאה את המאמן להתאהב ברעיון. אם סירושטיין, שחקן אפור משהו, מסוגל לסדר לו גם התקפה מדי פעם (חודש מאוחר יותר הבקיע מול הפועל ת"א), אז בכלל מדובר בהחלטה מעולה. קלינגר המשיך ובית"ר אכן מתקלת יותר, חוטפת יותר כדורים, אבל חסרת פתרונות התקפיים מהמרכז.
לרוב סירושטיין נמצא בקישור עם אפונסו טיירה ודן איינבינדר. כן, איינבינדר הוא השחקן "ההתקפי" ביותר מבין השלושה והתוצאה היא שבלוניות התקפית וחוסר יכולת ליצור לאחרים ממרכז המגרש. כשקלינגר מכניס את עידן ורד לקישור, כמו שראינו שלשום מול מכבי ת"א, המשולש המרכזי כבר הרבה יותר מאוזן, אבל זה עדיין לא מספיק, או לפחות לא נותן תוצאות.
האיזון לא נראה כלל שלשום, אבל הוא כן בעל פוטנציאל, בטח כשלבית"ר יכול להיות איזון נכון גם בחלק ההתקפי. הרמות הכדור של בוזגלו מתאימות בדיוק לסגנון המשחק, ולאיכויות הנגיחה, של וארן. יכולת המסירה של פרדי פלומן מוערכת יתר על המידה (ממש לא מדויק במסירות באיזור הרחבה), אבל הוא הדריבליסט המוביל בליגה. קלינגר יהיה חייב להפוך אותו לשחקן אפקטיבי יותר כיוון שבבית"ר, בניגוד לחדרה, פלומן הוא לא הכוכב הגדול ביותר. נדרש ממנו יותר שיתוף פעולה עם אחרים.
התחלות קשות, מתפרצות איומות
נהוג לחשוב שלמאמן יש לרוב משימה קשה בלחבר את החלק האחורי שלו, אבל המציאות היא שהרבה יותר מסובך לאמן התקפה. בית"ר עברה המון שינויים בחודשים האחרונים, אבל קלינגר, מעבר לדרישות האישיות שלו משחקנים, חייב לטפל בשני נושאים קבוצתיים שמכבידים מאוד על בית"ר מבחינה התקפית - פתיחת משחקים והתקפות מתפרצות.
בכל העונה בית"ר הבקיעה רק שני שערים בחצי השעה שפותחת את המשחקים שלה - הכי מעט בליגה למעט הפועל ת"א (שלא כבשה אפילו שער אחד כזה). בשני המקרים בהם בית"ר כן כבשה מוקדם, מול חדרה וסכנין, היא המשיכה את המומנטום, סיימה עם שלושה שערים וניצחה. נכון, בית"ר גם לא סופגת הרבה בשליש הראשון של משחקיה, אבל התוצאה מהפתיחות המהוססות היא לרוב משחק חפירות שממש לא מתאים לבית"ר.
הבעיה האקוטית הנוספת היא היציאה המהירה קדימה. קבוצה שחושבת הגנה חייבת להוסיף התקפות מעבר מהירות ואיכותיות ובית"ר, שימו לב, היא הקבוצה שכבשה הכי מעט שערים בהתקפות מתפרצות העונה, שניים בלבד. כך, ללא התקפה, קשה מאוד להיות בצמרת.
לפנייה לכתב/ת 
