תושבים נפגעו ממרכז ספורט – ויקבלו 247 אלף שקל

הוועדה המקומית סכנין הקשתה על תושבים שנפגעו מתכנית להקמת מתחם בסמוך לשטחים שלהם. ביהמ"ש מתח ביקורת על הוועדה

עו"ד בעז עמיר, פסקדיןפורסם: 27.01.19 , 17:40

בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעה של בעלי שני מגרשים בסכנין נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "לב הגליל", והורה לה לשלם לפצות אותם ב-247 אלף שקל עבור "תוכנית פוגעת" להקמת מרכז ספורט סמוך לחלקות שבהן הם מחזיקים. "התנהלות הוועדה המקומית במקרה דנן זועקת דרשני והיא חורגת מהתנהלות סבירה של רשות ציבורית", קבעה השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים.

בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים מזה יותר מ-15 שנה, לאחר שבשנת 2000 אושרה תוכנית להקמת בריכת שחייה ציבורית, תוך כדי הגדלת שטח הבנייה המותר, ופגיעה במגרשים הגובלים בה. התובעים טענו שבהליכים קודמים מ-2010 הסכימה הוועדה להסתפק ברישום בטאבו על פי צו ירושה, וויתרה על דרישה בדבר פסק דין הצהרתי של בית המשפט המחוזי בעניין הבעלות על הקרקע.

חוק ונדלן

תביעה: קנה קרקע מקשיש בשקית של מזומן

עו"ד רוני סובוטקה

תושב כפר יפיע מכר שטח לשכנו, שנתן לו בתמורה שקית שבה טען שיש 350 אלף שקל. כשהתברר שהיו בה רק 200 אלף שקל, הצדדים הגיעו לביהמ"ש

תביעה: קנה קרקע מקשיש בשקית של מזומן

הם טענו כי הסכימו באותה עת לקבל את המלצת בית המשפט ולמחוק את ההליך, אך ורק על סמך הצהרת הוועדה שלפיה "רישום בעלות בטאבו יניח דעתה מבחינת הצהרה על בעלות". בהתאם הם פעלו ב-2011 לרשום את זכויותיהם במקרקעין לפי צו ירושה, ובאותה שנה שילמה הוועדה 14,450 שקל בגין שיעור חלקם היחסי במקרקעין בלבד.

התובעים טענו שפיצויים אלה ניתנו עבור השיעור המתאים לחלק היחסי שהיה להם במקרקעין, ולא לפי הפגיעה במגרשים שבחזקתם, ובהתאם ביקשו להורות לוועדה לשלם להם את מלוא סכום הפיצויים על סך של 247,587 שקל, כפי שנפסק לטובתם בגין "תוכנית פוגעת", בהיותם המחזיקים הבלעדיים במגרשים שנפגעו.

מנגד, הוועדה המקומית טענה בין היתר כי התובעים אינם זכאים לפיצוי מאחר שלא הוכיחו בעלות מלאה בשני המגרשים, ולא המציאו אישורים של "ערכאה מוסמכת" (בית משפט מחוזי) שלפיהם הם בעלי הזכויות הבלעדיות בהם.

השופטת זערורה-עבדאלחלים הסבירה כי הביטוי "בעל זכות" במקרקעין הרלוונטי לעניינו כולל גם זכויות שאינן קנייניות במובן הצר, וכבר נפסק בעבר שיש להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי בגין פגיעה. מכאן שלצורך הוכחת "זכות" במקרקעין אין צורך בהוכחת רישום בפנקסי המקרקעין דווקא, וניתן להסתפק למשל בצו ירושה או חוזה רכישה.

לגופו של עניין, ומבלי להכריז או להכריע בשאלת הבעלות של התובעים על המגרשים (סעד שאינו בסמכות בית משפט שלום), קיבלה השופטת את עמדת התובעים וקבעה כי "חובת תום הלב הרובצת על שכמה של הוועדה המקומית מחייבת אותה לשלם את מלוא הפיצויים המגיעים לתובעים מאחר ועל פי המסמכים שהוצגו לוועדה, הם בעלי הזכות במגרשים".

נוסף על החובה לפעול על פי חוק, היא הזכירה כי "חובתה של רשות מנהלית להפעיל סמכויותיה בתום לב ולפעול ביושר והגינות ביחסיה עם האזרח". נקבע כי חידוש דרישתה של הוועדה לקבל פסק דין הצהרתי מבית המשפט המחוזי כעת אינו עומד בקנה אחד עם חובת תום הלב המוגברת הנדרשת מאת רשות ציבורית.

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הוועדה לשלם לתובעים את מלוא הפיצויים המגיעים להם בהיותם המחזיקים הבלעדיים בשני המגרשים הרלוונטיים בשיעור שנקבע בהחלטת ועדה הערר, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 10%. הוועדה אף חויבה בהוצאות התובעים בסך 15 אלף שקל.