יהודים בוונצואלה: "חיים בפחד, בלי מים, אין תרופות"
העימותים בוונצואלה והחיים הקשים במדינה משפיעים גם על הקהילה היהודית הקטנה. "יכול לעבור שבוע בלי שהתקלחנו. אנחנו לא יוצאים לרחובות. אני מתפללת להגיע לארץ". מורנה אוסמו הצליחה לברוח והגיעה לישראל: "הכי חשוב שהילדים שלי בטוחים"
"אחרי שיחה עם חבר שנשאר בוונצואלה, הבן שלי אמר שהוא כל כך שמח שאנחנו בישראל". מורנה אוסמו עלתה לפני כשבועיים מוונצואלה לישראל, והשאירה מאחוריה קהילה יהודית שחיה בחרדה מהאלימות, הרוצחים והשודדים ברחובות, מדינה שמתמודדת עם בעיות של אספקת חשמל ואינטרנט, וגרוע מכך, עם רעב.
המשבר בוונצואלה: "פעם אנשים גנבו כסף. היום הם גונבים אוכל"
לפי ארגוני זכויות אדם, 26 בני אדם נהרגו בוונצואלה מאז תחילת העימותים ביום שני ועד אתמול (חמישי). העימותים החריפו לאחר שמנהיג האופוזיציה, חואן גוואידו, התייצב מול המוני מפגינים בקראקס והכריז על עצמו כנשיא הזמני של ונצואלה - במקום ניקולס מדורו, שניצח בשנה שעברה בבחירות מפוקפקות.
מורנה ושלושת ילדיה הגיעו לארץ עם מזוודה אחת ובלי כסף, השאירו הכול מאחור, אבל זה לא מה שמטריד אותה. "מה שכרגע הכי חשוב שהילדים שלי בטוחים", היא אומרת. דרכה של המשפחה לארץ הייתה קשה, מסובכת ואסורה לפרסום, כדי לא לפגוע ביהודים אחרים שנותרו מאחור ורוצים גם הם לצאת מהמדינה.
מורנה הגיעה עם ילדיה לטבריה ועל אף השכלתה וניסיונה המקצועי הרב, התחילה לעבוד בנקיון. "הגענו בלי כלום, אני חייבת לעבוד כדי לרכוש דברים בסיסיים". לרוע מזלם, בדירתם השכורה הצנועה בעיר, פרצה שריפה לפני כמה ימים והרכוש הלא רב שהצליחה לצבור - נשרף. "אני לא מתביישת לעבוד בנקיון, למרות שהיה לי מעמד אחר כל חיי. אני שמחה שהצלחתי להציל את הילדים שלי והם בטוחים עכשיו, ואני גם מרוויחה כסף לאוכל", אמרה.
"מי שיכול לברוח - בורח"
מ', המסייעת למשפחות יהודיות להימלט מוונצואלה ולעלות ארצה, סיפרה כי כל משפחה שמגיעה מספרת את אותן חוויות: "אני בקשר עם המשפחות שנמצאות בוונצואלה וזה קשה מאוד כי בקושי יש אינטרנט. כל מי שמגיע משם אליי מאוד קשה להסתכל עליו. הם כולם מאוד רזים, חולים, רובם ישר הולכים לבתי החולים עם הגעתם לישראל. המדינה שם על סף מלחמת אחים וזה מאוד מלחיץ".
לדבריה, הקהילה היהודית בוונצואלה קטנה מאוד, שליש ממה שהיה לפני כמה שנים, חלקם עברו לארצות הברית ולמדינות שכנות. מי שיכול לברוח, בורח. היעדר שגרירות ישראל במדינה מקשה על יהודים שמבקשים לעלות לארץ. "השחיתות חוגגת. כדי לצאת מהמדינה האנשים מחוייבים להיות בעלי פספורט ואם לא משלמים הרבה כסף - קשה להשיג אותו. יש כל הזמן אלימות ברחובות, הם כל הזמן מנסים לשדוד ואפילו לרצוח. אחרי 18:00 בערב אי אפשר לצאת לרחוב. יש גם שעות במהלך היום שאנשים נמצאים ללא חשמל ומים".
אם עם ילד שממתינה לעלות לישראל סיפרה בשיחת טלפון מוונצואלה: "החיים שלנו מאוד קשים. אנחנו חיים בלי מים, לא מגיעים לדירה, יכול לעבור שבוע בלי שנתקלח. את מי השתיה משיגים ברחוב לאחר שמגיעה משאית מיוחדת. אנחנו כמעט ולא יוצאים מהבית, רק בשביל לחפש אוכל. אין אוטובוסים או כל דרך אחרת להתנייד, לפעמים אני צועדת שעה כדי להשיג אוכל בשבילי ובשביל הילד שלי. גם אין תרופות, בשביל תרופה הכי פשוטה מבקשים המון כסף בשוק השחור ואין לנו את הכסף הזה. גם אין טעם להגיע לבית החולים כי הרופאים עזבו. אני מצליחה להשיג רק עבודות מזדמנות, לפעמים הקהילה היהודית מנסה לעזור אבל גם לקהילה מאוד קשה, כמו לכולם. אנחנו חיים בפחד ולא יוצאים לרחובות. אני מתפללת להגיע לארץ, תודה לאל שלא קרה לנו משהו, אני ממש מפחדת ונזהרת לצאת החוצה".
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אמר: "הקרן לידידות פועלת בכל מקום בעולם שבו יהודים נמצאים במצוקה ומושיטה להם עזרה מיידית ומצילת חיים. הפעילות שלנו כוללת סיוע בעלייה ארצה, חיזוק הביטחון של המוסדות היהודים בארצות בהן קיים איום וסיוע הומניטרי ליהודים במצוקה כלכלית. המצב בוונצואלה הולך ומידרדר מזה כמה שנים ואנחנו פעלנו רבות כדי לסייע ליהודים שנפגעו. עד היום הגיעו עשרות עולים מוונצואלה בעזרת הקרן, והם קיבלו מאיתנו מענקי הסתגלות נדיבים ותמיכה בתהליך הקליטה בארץ. אני מקווה ששארית יהודי ונצואלה יעלו ארצה במהרה ויזכו לשקם את חייהם כאן כדי לתת למשפחותיהם עתיד טוב במקום שבו יוכלו לנהל אורח חיים יהודי במדינה חופשית".
חוששים ממלחמת אזרחים
בישראל עוקבים בדאגה אחרי הדרמה המתחוללת בוונצואלה וחוששים לגורלה של הקהילה היהודית הקטנה במדינה. מדי פעם יש תקרית אנטישמית כזו או אחרת והמשטר חשדן מאד כלפי היהודים, שבהם הוא רואה גורם שנאמנותו מוטלת בספק. לפי הדיווחים שמגיעים לירושלים לא נשקפת סכנה ספציפית ליהודים, אבל כל המדינה נמצאת בסכנת גלישה לאנרכיה ולמלחמת אזרחים. במצבים כאלה ההיסטוריה מלמדת שהיהודים הם תמיד הראשונים שחוטפים, גם אם אין שם איום של פוגרומים.
"אנחנו בקהילה בסדר גמור. אין לנו בעיות חוץ מהבלאגן שקורה במדינה. באופן אישי וביטחוני הכל, תודה לאל, עדיין בסדר", אומר אליאס פראצ'ה, נשיא הקהילה היהודית בוונצואלה בשיחה עם ynet. "אפשר להסתובב ברחוב. אפשר ללכת. היום היה בית ספר אבל אנחנו חוששים שיהיו הפגנות. הדאגה של היהודים לא שונה משאר האוכלוסייה של ונצואלה. כרגע יש בעיה כלכלית חמורה. יש היפר-אינפלציה גבוהה, משבר כלכלי, יחסים בינלאומיים משבריים. חלק מהמדינות מכירות במדורו וחלק מכירות ביו"ר האופוזיציה. יש מחסור באוכל, חסרות תרופות ויש דברים שאי אפשר למצוא. אבל אפשר להסתדר".
פראצ'ה אומר שאין בעיה גלויה של אנטישמיות בוונצואלה. "בתקופת צ'אבס ומדורו היה שלטון שהוא חבר טוב של מדינות עוינות לישראל כמו איראן וסוריה, ובכל פעם שיש בעיה עם ישראל בעזה או סוריה המדיה מאוד תוקפת את ישראל והנשיאים תוקפים את ישראל. זה לא בריא ולא טוב שאין יחסים עם ישראל, אבל החיים של היהודים בסדר. יש לנו קהילה חזקה, יש בתי ספר, בתי כנסת, כוללים, אוכל כשר, מסעדות. אנחנו מאוד גאים ביחסים שלנו עם ישראל".
מה יקרה במדינה?
"אי אפשר לדעת, אנחנו ברגע קריטי. לפי מה שאנחנו רואים אין מקום למשא ומתן. אנחנו מקווים שלא תהיה מלחמת אזרחים. אני וחבריי מקווים שיהיה משא ומתן וסוף למשבר הזה".
לפנייה לכתב/ת 
