נכד לנאצי מסייע לניצולי שואה: "רוצה לעשות תיקון"
אלכס דייצה הגרמני נדהם כשסבו רצה לתת לו כמתנה עיטור כבוד מהמפלגה הנאצית: "העולם שלי התהפך". יחד עם אשתו הוא מתנדב בארץ ומסייע לניצולי שואה, כחלק מתוכנית של משרד הרווחה: "התאהבנו בישראל"
בביתו של אלכס דייצה, גרמני נוצרי בן 39, לא דיברו הרבה על מלחמת העולם השנייה, בטח לא על השואה. אלכס, דור שלישי למלחמה, ידע עליה בעיקר משיעורי ההיסטוריה, הספרים והסרטים. אך ביום הולדתו ה-28 משהו השתנה.
יום השואה הבינלאומי - כתבות נוספות:
"הפחד - שהדור הבא לא יזכור שהייתה שואה"
"סבא שלי בא אליי ורצה לתת לי כמתנה מדליה שהיא עיטור כבוד מהמפלגה הנאצית על תרומתו למאמץ המלחמתי", הוא מספר ל-ynet. "הייתי בשוק. עד אז השואה מבחינתי הייתה משהו שקשור להיסטוריה הכללית ולא אליי באופן אישי. לא יכולתי להאמין שסבא שלי היה בין אלה שגרמו לטרגדיה הנוראית ביותר במאה העשרים. כל העולם שלי התהפך".
אלכס הרגיש שהזעזוע מהגילוי מחייב אותו לנקוט בפעולה. "החלטתי שאני חייב לעשות מעשה ולא לעמוד מהצד. בתור נוצרי, פתאום הבנתי שהשורשים של האנטישמיות מגיעים גם מהתפיסה הנוצרית ושכל החיים שלי התנהלו בצביעות, כי מצד אחד הכמרים מטיפים לאהבה ולקבלת האחר ומצד שני לא פעלו למנוע את ההשמדה. התחלתי להתעניין בשואה ובעקבות זאת במדינת ישראל וגיליתי לתדהמתי שיש מאות אלפי ניצולי שואה שגרים בה. זה הפליא אותי ואת החברה שלי ססיליה, שהיום היא אשתי, וסיקרן אותנו לפגוש את האנשים הללו. שנינו הבנו שאנחנו, בתור גרמנים, רוצים לעשות סוג של תיקון ולבוא לראות את ישראל. התחתנו ואת ירח הדבש שלנו עשינו בישראל ופשוט התאהבנו במדינה הזאת".
אלכס הוא פיזיותרפיסט במקצועו ואשתו ססיליה היא עובדת סוציאלית, כך ששניהם עבדו גם בגרמניה עם קשישים, שרובם השתתפו במלחמת העולם השנייה. מכאן - ההתנדבות עם ניצולי שואה בישראל נראתה כמו הצעד הטבעי ביותר. הם הצטרפו לתוכנית מתנדבי חו"ל של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (VOIS - Volunteer in Israel), שבמסגרתה מגיעים לישראל כאלף איש בכל שנה, מ-45 מדינות ברחבי העולם שמסייעים בין היתר לקשישים סיעודיים, ניצולי שואה, ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית ומוטורית ועל הספקטרום האוטיסטי, נוער בסיכון ועוד.
"עוזרים לשנות את התפיסה"
כ-300 מהמתנדבים מגיעים מגרמניה, בתמיכת הממשלה המקומית, כחלק מהשירות הלאומי במדינה. הנושא אף עלה במסגרת הפגישות הבילטרליות של ממשלות ישראל וגרמניה, שבהן הוחלט להגדיל את מספר המתנדבים המקבלים סבסוד. רבים מהם בוחרים להתנדב במסגרות של ניצולי שואה. אלה המספרים על קרובי משפחה שהיו מעורבים בפשעי מלחמה בשואה, מרגישים כי ההתנדבות בישראל עבורם היא ניסיון לתיקון היחסים בין העמים. קשרים מיוחדים וארוכי טווח נרקמים במפגשים אלו, במיוחד כשניצולי שואה ומשפחותיהם מארחים מתנדבים בביתם לארוחות שבת ולחגים.
"גם אני וגם אשתי הבנו שאם אנחנו רוצים לשנות משהו בעולם זה צריך להגיע מאיתנו", מוסיף אלכס. "החלטנו שאנחנו רוצים להתנדב עם ניצולי שואה. חיפשנו ארגונים הומניטריים שמסייעים לאנשים שרוצים להתנדב בישראל וכך הגענו לעמותת 'יד אפרת' שחיברה אותנו לניצולים והתנדבנו לראשונה במועדונית בזיכרון יעקב. זו הייתה עבורנו חוויה מתקנת ששינתה את שנינו. גם הבת הראשונה שלנו נולדה כאן".
אלכס וססיליה חזרו לגרמניה והמשיכו בחייהם, אך אז חשו שהדבר המשמעותי ביותר בחייהם היה ההתנדבות עם ניצולי השואה בישראל והשתוקקו לחזור. "לפני חודשיים באנו שוב להתנדב עם ניצולי שואה בישראל. הפעם אנחנו מתנדבים בטבריה וגרים ביישוב פוריה עילית. שתי הבנות שלנו אוהבות להיות בישראל ובכל פעם שאנחנו חוזרים לגרמניה אנחנו מדברים עם חברים ואנשים ומשתפים בפייסבוק את החוויה הזאת ואת כל התחושות שאנחנו עוברים כשאנו נמצאים עם ניצולי השואה. גם במקומות העבודה שלנו בגרמניה אנחנו מספרים על ישראל ועל כך שיש עוד ניצולים ואנחנו מרגישים שאנחנו עוזרים לשנות את התפיסה שיש להם על היהודים וגם מפחיתים את רמת האנטישמיות שכל כך מובנית בגרמניה, לפחות אצל הדור הקודם".
"שליחים של אלוהים"
סופיה בת ה-78 היא אחת מהניצולות שאיתן אלכס וססיליה מתנדבים. היא נולדה באוקראינה ובזמן השואה, בהיותה תינוקת וילדה קטנה, הוברחה ממקום למקום וכך שרדה. סופיה, שעלתה מלטביה ב-1991, מספרת כי המתנדבים הגרמנים גורמים לה אושר רב. "הם נותנים לי בריאות ויופי. כשאומרים לי שהם מגיעים אני ישר נהיית צעירה יותר ב-25 שנים. זה כאילו מאוד קר ופתאום נהיה חם, נהיה כל כך טוב. ככל שהבן אדם מבוגר יותר ככה הוא פגיע יותר וזקוק אפילו רק למילה טובה והטוב שלהם מחמם אותנו. הם בטוח שליחים של אלוהים. את הטוב שהם עושים רואים הילדים שלהם ואולי גם הם ימשיכו לעשות את הטוב הזה. לא לניצולי שואה אבל לאנשים אחרים שיזדקקו לזה".
מריה בת ה-90, ניצולת שואה נוספת שאיתה השניים מתנדבים, מוסיפה: "המתנדבים בשבילנו הם אושר גדול. הם מעניקים לנו כל כך הרבה תשומת לב. מצאנו שפה משותפת והם עזרו לי בכל תחומי החיים. בשבילנו זה אושר עצום כי נשאר לנו מעט מאוד זמן לחיות, אנחנו אנשים מאוד מבוגרים ואנחנו מודים לכל העם הגרמני על האושר הגדול שיש לנו מהקשר איתם".
המתנדבים מסייעים בקשר בין-אישי, תוספת לצוות הטיפולי, ליווי בקהילה, השתתפות בטיולים, סדנאות יצירה ועוד. בעבודתם הם מאפשרים יחס אישי וחם יותר לכל מטופל ומביאים איתם רוח צעירה ושמחה. הם אינם מחליפים את מצבת כוח האדם הנדרשת על פי משרד הרווחה, אלא הם תוספת וחיזוק לצוות הקיים.
ההתנדבות נמשכת בין חצי שנה לשנה ומתקיימת במסגרות שונות (הוסטלים, מרכזי יום, בתי אבות ומרכזים קהילתיים). כיום ישנן כ-94 מסגרות כאלה ברחבי הארץ. המתנדבים בני 18 ומעלה ומגיעים אף זוגות, משפחות ופנסיונרים. הם עובדים 35 שעות בשבוע ומקבלים מגורים, אוכל, שירותי כביסה, דמי כיס וליווי מקצועי.
מנהלת תחום יחסים בינלאומיים במשרד העבודה והרווחה, רננה תכלת, אומרת כי "התוכנית הזו מוצלחת מכל הבחינות. לקוחות משרד הרווחה מקבלים חברים לחיים ממדינה אחרת ויחס אישי טוב יותר המשפר את איכות חייהם. בנוסף, תכנית VOIS מסייעת לחיזוק הקשרים הבינלאומיים של המשרד עם מדינות אחרות וכך אנו מרחיבים את מאגר השותפים והידע שלנו לטובת פיתוח השירותים החברתיים במדינת ישראל. צריך לזכור שבחו"ל אין שירות לאומי מנדטורי ודרך העבודה והאחריות שהם מקבלים והמעטפת שאנו נותנים להם, המתנדבים צוברים ניסיון וידע וחוזרים לביתם עם סל כלים רחב יותר לחיים. בהיבט ההסברתי, בזכות התוכנית, אנשים מרחבי העולם מגיעים להכיר את המדינה וחוזרים מלאי התלהבות ואהבה לישראל".
שר העבודה והרווחה חיים כץ מוסיף כי "מדובר בפרויקט מרגש שמבטא בצורה הטובה ביותר את ערך הערבות ההדדית הבינלאומית. המתנדבים והמתנדבות משתלבים במסגרות המשרד, מכירים את מדינת ישראל מקרוב והופכים לשגרירים שלנו בעולם. אני מודה לכל אחת ואחד שלוקחים חלק ונותנים לב ונשמה למען החברה הישראלית".
להשתתפות בתוכנית הסיוע של משרד הרווחה לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
