בלי תרופות: המלחמה בסרטן הגישה הביונית
T־CAR היא הטכנולוגיה נושאת הבשורה בטיפול בסרטן. במסגרת ההליך, שמתקיים נכון לעכשיו רק בבית החולים שיבא, משדרגים במעבדה את תאי מערכת החיסון של החולה, מחזירים אותם לגוף – והם מחסלים את הסרטן ההמטולוגי, בלי תרופה נוספת. גיא פלג (44), החולה הראשון שטופל בישראל, מספר על הקסם – ועל תופעות הלוואי
כשגילה שהטיפול המהפכני לחולי סרטן T־CAR נכלל בסל הבריאות של 2019, גיא פלג נשם לרווחה. "שלוש פעמים הייתי על סף מוות ורק הטיפול העתידני הזה הציל לי את החיים", הוא מסביר, "אז אני שמח בשביל חולים אחרים, שעכשיו חייהם יינצלו בזכותו". הדרך שבה פועלת הטכנולוגיה נשמעת כמעט דמיונית: הוצאת תאי מערכת החיסון מהגוף, שיפור שלהם במעבדה, והחזרתם לגוף כשהם מצוידים ביכולת להשמיד תאי סרטן.
פלג שמע על השיטה במארס 2016. אחרי שמיצה את כל מסלולי הטיפולים למחלתו הקשה, היה על סף מוות, עבר את ההליך החדש כמוצא אחרון - וניצל. "הטכנולוגיה הזו היא מהפכה של ממש. כך מגדירים אותה חוקרים ומדענים מכל תחומי הרפואה", מתאר פרופ' ארנון נגלר, מנהל המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי שיבא, הראשון לפי שעה שבו ניתן הטיפול החדשני.
T־CAR נועדה לטיפול בלוקמיה חריפה בילדים ובלימפומה בבוגרים שעברו את כל הטיפולים האחרים, לרבות השתלת מח עצם, וכולם נכשלו. "המהפכה היא קודם כל בדרך החשיבה במלחמה בסרטנים ההמטולוגיים האלה", מסביר פרופ' נגלר. "בפועל, מוציאים מהחולים דם, מפרידים ממנו תאי T, שהם תאי הדם הלבנים, מהנדסים אותם גנטית וכך מכשירים אותם לתקוף את תאי הסרטן. במסגרת התהליך מוסיפים להם קולטנים שיש ביכולתם לזהות את הגידול הסרטני ולתקוף אותו, בעוד שלפני כן הגוף נכשל במלחמה במחלה".
חברת התרופות "נוברטיס" היא הראשונה שהתחילה בניסוי בטכנולוגיה הזו. כיוון שהניסוי הראה תוצאות מרשימות, באוגוסט 2017 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את ההליך כטיפול מדף לילדים חולי לוקמיה. שנה אחר כך התקבל האישור לטיפול בלימפומה במבוגרים. למרות שנכנס לסל, במעבדות המרכז הרפואי שיבא ההליך עדיין ניסויי.
"יש לך גזים"
פלג, החולה הישראלי הראשון שעבר בארץ את ההליך, מתראיין כאן לראשונה וחושף את הדרך רבת המהמורות שעבר. הוא בן 44, נשוי, אביהם של רוני (9 וחצי), נוגה (6 וחצי) ואיתי (4 וחצי). כבר מילדותו הצטיין בכל סוגי הספורט ואף היה חבר נבחרת ישראל באתלטיקה. בצבא היה קצין ביחידת מודיעין ואחרי השחרור למד באוניברסיטת בן־גוריון הנדסת תעשייה וניהול, לימודים שאותם שילב עם עבודה באינטל. "כל האופקים היו פתוחים בפניי. התקדמתי מטאורית ומוניתי למנהל מערך השירות של 'טבע' ישראל. אחרי שמיציתי עברתי לסטארט־אפ, כשבמקביל, התחתנתי והקמתי משפחה, כשבכל התקופה הזו, למעשה תמיד, אני מקפיד על פעילות גופנית קבועה ועצימה", הוא מספר.
עוד כתבות:
"הרופאים ויתרו": הטיפול המהפכני שריפא את אמילי בת ה-13 מלוקמיה
"הייתי חולה בסרטן 3 פעמים - והחלמתי"
למה דווקא ילידי הארץ חולים יותר בהודג'קין לימפומה
ולכן, הוא מאוד התפלא כשהבחין יום אחד בכרס מתפתחת. "אני וכרס? הכי לא מסתדר", הוא חשב. אבל בהמשך הופיעו תסמינים נוספים. "הכרס הייתה קשה והרגשתי שהיא נפוחה, כשאני מקפיד על אותה תזונה בדיוק וגם יורד המון במשקל, שבעה קילו בזמן קצר. משהו בקומבינציה הזו ממש לא נראה לי", שיחזר.
הוא פנה לרופאת המשפחה, שהרגיעה אותו שלמרבית הגברים מגיל 40 צומחת כרס, כך שאין סיבה לדאגה. אבל בהמשך, כשלתסמינים המוזרים נוספו גם קלקול קיבה, גרד וחולשה, הוא לא היסס ופנה ל"ביקור רופא". הרופא שבדק אותו מיהר לצייד אותו בתרופה נגד גזים. "זה נראה לי שיא שיאי האבסורד, ולכן ממש דרשתי הפניה למיון. רק בקושי הוא הסכים, אבל דאג לציין על גבי ההפניה: בניגוד להמלצתי הנ"ל ביקש להתפנות לבית החולים", מספר פלג. זה היה, כפי שהסתבר בהמשך, צעד שהציל את חייו.
במיון של בית החולים "מאיר", כבר זכה להתייחסות רצינית הרבה יותר. "די מהר שלחו אותי לסי־טי בטן, שהראה גוש גדול בקיבה. כיוון שהזמינות לפט־סי־טי הייתה רק למחרת, שוחררתי הביתה". כשחזר לבית החולים התבשר שגם בהדמיה השנייה נראה הגוש, "ושהוא לא נראה טוב". פלג זוכר היטב את רגע הבשורה, אבל יותר את התגובה שלו: "הלכתי במסדרון, שבטוח היה קצר יותר מכפי שהיה נדמה לי, ושיננתי לעצמי בנחישות שאין מצב שהילדים שלי ילכו לפסיכולוג כי אבא שלהם נפטר בצעירותם".
מסדרת בדיקות מקיפה שעבר עלה שהגוש אינו ממאיר - אבל הבשורה הרעה הייתה שהוא חולה בסרטן מסוג לימפומה. "מיד אושפזתי, כשאני כבר על סף מוות. הכבד קרס, התקשיתי לנשום, הבטן התנפחה והכפילה את ממדיה ומשלוק מים נהייתי שבע מצבי היה אנוש". הוא טופל בסטרואידים ובשילוב של כימותרפיה עם טיפול ביולוגי, כשהמטרה הראשונה שעמדה בפני רופאיו הייתה להציל את הכבד ולעצור את הידרדרות תפקודו. "ואמנם, לשמחתי הכבד התאושש. חזרתי הביתה ואחת לשלושה שבועות המשכתי בטיפול הכימי והביולוגי באשפוז יום. את כל תופעות הלוואי שרשם היצרן, אני קיבלתי. את כולן. זו הייתה תקופה קשה ומאתגרת", הוא מספר.
כשנדמה היה שהטיפול מצליח, שוב התהפכה הקערה והוא נאלץ לעבור השתלת מח עצם עצמית. "עד אז כל הטיפול בי היה בבית החולים 'מאיר', אבל מכיוון שהם לא ערוכים לבצע השתלות, עברתי לאיכילוב", הוא מסביר. בנובמבר 2016 עבר פלג את הליך ההשתלה העצמי. התאוששותו הפתיעה את הרופאים. "במקום חודש אשפוז, כנהוג, יכלו לשחרר אותי הביתה כבר אחרי שבועיים וחצי. אחרי חודש הגיעה צפירת הרגיעה שהמח נקלט והמחלה בנסיגה מלאה. כולנו נשמנו לרווחה", הוא מספר.
מכת שיהוקים
פלג חזר לחייו, כשאחת לשלושה חודשים הוא עובר סדרת בדיקות, שתוצאותיהן מבשרות טוב. "התחלתי לעבוד בחברת סטארט־אפ כסמנכ"ל לפיתוח עסקי, חזרתי לפעילות הגופנית שתמיד הייתה חלק מהחיים שלי והשיא היה כשב־2018 עשיתי את חצי מרתון תל־אביב. זה לא המלך של הניצחונות?" שלושה חודשים אחר כך, פלג חש בתופעות גופניות מטרידות, שלכאורה קשה היה למצוא כל קשר ביניהן. הן כללו גירוד מוזר בגב, כאבי רגליים, נימול באצבעות הידיים והשיא היה כשנוספו שיהוקים קשים. "לאורך שבועות סבלתי משיהוקים בלתי פוסקים, שהגיעו ל־30 שיהוקים בדקה, כולל בשינה", הוא מתאר. "בשלב הזה הבנתי שמשהו איתי לא תקין וחזרתי לרופאים שלי, די מודאג".החשד הראשון שעלה היה לחץ על הסרעפת. הוא הובהל להדמיית סי־טי שבפענוחה התגלה גוש בקיבה. מכיוון שמיצה את הטיפולים הרגילים שיש לרפואה להציע למחלתו, חשב פלג מה לעשות ונזכר בטכנולוגיה T־CAR. הוא שמע עליה לראשונה בשלב מוקדם יותר, אך אז היא עדיין לא התאימה לו. אולם בשלב זה נראה היה שהגיע הזמן. "התחלתי לבדוק אפשרויות טיפול וניהלתי התייעצויות מול שלושה מרכזים שמובילים בניסוי הזה בארה"ב. ביני לביני התלבטתי אם לא להעדיף מכה נוספת של כימותרפיה, שכבר עשתה היטב את העבודה, או לקפוץ ישר להליך החדש. שלחתי להם את כל הטופסולוגיה המתורגמת של הלימפומה שלי ופה אחד כולם המליצו לי ללא הסתייגות לעבור את ההליך הזה. מכיוון שבארץ הוא מתבצע רק בשיבא, עזבתי את איכילוב ועברתי לשם", הוא מתאר.
יולי 2018 יירשם בספר הזיכרונות האישי והמשפחתי כתאריך שבו חייו ניצלו. "באמצעות דיאליזה, כשבכל יד נעוצה מחט, הוציאו לי את הדם", סיפר. "אחרי כארבע שעות, כשתופעת הלוואי היא רק חולשה קלה, חזרתי הביתה".
אחרי מנוחה שארכה עשרה ימים, שב פלג לחודש של אשפוז טיפולי המשכי בשיבא. הוא קיבל מנת כימותרפיה להחלשת המערכת החיסונית, וביום החמישי החזירו לדמו את התאים המהונדסים גנטית. כל ההליך לקח לא יותר מחמש דקות.
"מכאן אני נשלח לבידוד כשהרופאים חוזרים ומזהירים אותי ממה שהם מכנים 'הסופה' - תופעות לוואי קשות שקורות בעקבות ההליך שעברתי. ואכן, איבדתי את ההכרה, הובהלתי להדמיות לב וריאות כשמכונת ההנשמה על מיטתי, והצוות הרפואי שחשש לחיי ממש נצמד אליי במסירות אין קץ. רק הם וקרובי המשפחה שלי ידעו שאני בסיכון חיים ממשי", סיפר.
ההקלה הגיעה רק ביממה השלישית אחרי החזרת התאים. "בהדרגה התחלתי לחזור לעצמי, עד שהחליטו להוריד את מינון הסטרואידים, אבל אז שוב מהפך לרעה: אני מעולף במיטה, סיעודי לגמרי ואפס תפקוד. החום טיפס עד 41 מעלות, ובשלב הזה לא ידעו אם אחיה בכלל", הוא מתאר.
קרובי משפחתו לא משו לשנייה אחת ממיטתו. "ההתגייסות המשפחתית ושל צוות בית החולים מאוד עודדה אותי והעשירה אותי בכוחות לא ליפול למרה שחורה ולהילחם על החיים שלי", הוא מודה.
פלג התאושש, אך לקראת השחרור מבית החולים - שוב מהפך רפואי מסוכן: תסחיף ריאתי שנגרם כתוצאה מקריש דם מסיבי מסכן את חייו. הרופאים לא מבזבזים שנייה ומציפים אותו באנטיביוטיקה ובמדללי דם. "החום ירד וחזרתי הביתה. בהדרגה ובמתינות התחלתי לצאת להליכות, כשכל הבדיקות מראות שהגוף שלי נקי לגמרי מסרטן", סיפר.
ואז הגיעה הדילמה הבאה: האם להקשיב להמלצת רופאיו ולעבור כעת השתלת מח עצם מתורם זר, או להסתפק בטיפול שקיבל. "כיוון שהניסיון האמריקאי רב ומוכח חזרתי להתייעץ עם המרכזים הרפואיים שמבצעים שם את הטכנולוגיה הזו. הם, כך הסתבר, לא ממליצים על השתלה ויישרתי קו איתם וויתרתי כי הבנתי שיש להשתלה יותר סיכון מסיכוי וממש לא בא לי לסכן את ההישג הרפואי המדהים שהגעתי אליו", הוא מסביר.
בכנס השנתי של איגוד ההמטולוגיה האמריקאי, שהתקיים בסן־דייגו בדצמבר האחרון והשתתפו בו 30,000 מדענים ורופאים, הוצגו מחקרים בנושא מסין ומארה"ב. "מהעבודות עלו נתונים מבשרי טוב", אומר פרופסור נגלר, שנכח בכנס, "40 אחוז מהחולים שעברו את הטיפול המהפכני של נוברטיס הראו החלמה מלאה מהמחלה לאורך שלוש שנים. 70 אחוז הראו תגובה של צמצום המסה הסרטנית, שמאפשרת הישרדות ארוכה בהרבה. לא בכדי הכתירו את הטיפול הזה כמהפכה בסרטן ההמטולוגי".