לשמוע את סיפור השואה מאחרוני הניצולים
כ-200,000 ניצולי שואה חיים כיום בישראל, ולמרבה הצער לא רחוק היום בו כבר לא יישארו ניצולים בין החיים. תכנית "בוחרים מחר" של הסוכנות היהודית מעודדת סטודנטים שלומדים בפריפריה ללוות באופן אישי וקהילתי ניצולות וניצולי שואה. אחת מהן היא אנבל יעקב שמלווה את ניצולת השואה מלכה ליברמן בת ה-92
בשיתוף הסוכנות היהודית
יום השואה הבינלאומי שצויין השבוע (יום א'), הזכיר לנו שרבים מניצולי השואה חיים כיום בתחושת בדידות ובניתוק מהקהילה הסובבת אותם ואלפים אינם מודעים לזכויות, לשירותים ולכספים המגיעים להם על פי חוק.
כ-200,000 ניצולי שואה חיים כיום בישראל, רובם ככולם בני מעל גיל 70. לא רחוק היום ובו, למרבה הצער, כבר לא יישארו ניצולי שואה בין החיים ולא יוכלו לספר את הסיפור שלהם ולהעביר אותו הלאה. מדובר כאן בנכס, בהוכחה ובעיקר בניצחון הטוב על הרע. רבים מניצולי השואה מתמודדים גם כיום עם מציאות חיים לא קלה מבחינה רגשית וכלכלית. התכנית "בוחרים מחר" מטעם הסוכנות היהודית נוצרה על מנת לחולל שינוי במציאות הזו.
"בוחרים מחר" היא תכנית ארצית של הסוכנות היהודית המעודדת מאות סטודנטיות וסטודנטים שלומדים בפריפריה (החברתית והגיאוגרפית) להיות פעילים חברתיים ולחולל שינוי בקהילות שבהן הם חיים. הסטודנטים עוסקים בעבודה עם נוער, צמצום פערים חברתיים, סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, פיתוח מנהיגות צעירה ועוד ומספקים מענה לצרכים מקומיים בקהילה. הם זוכים במלגת לימודים בגובה 10,000 ש"ח ומשתתפים בתכנית הכשרה ייחודית שבה הם רוכשים כלים ליזמות חברתית וליצירת רשתות קהילתיות ביישובים.
במסגרת תכנית 'בוחרים מחר', 30 סטודנטים מבאר שבע מלווים באופן אישי וקהילתי 30 ניצולות וניצולי השואה המתגוררים בעיר ונותנים להם מענה בצרכים משמעותיים. הסטודנטים מעניקים לניצולים תמיכה רגשית ועוזרים להפיג את הבדידות שלהם, מסייעים לשיפור איכות החיים שלהם ולהבטחת הרווחה שלהם בעזרת מיצוי זכויות רפואיות, כספיות ועוד ומקדמים ביחד יוזמות קבוצתיות שמסייעות לניצולי השואה להשתלב בקהילה המקומית בעזרת סדנאות בישול, תערוכת אמנות וכדומה.
"הייחוד של התכנית שלנו באה לידי ביטוי בשלושה ערוצים" מספרת ימית אזולאי, מנהלת אגף צעירים בסוכנות היהודית: "הראשון - ליווי פרטני של הניצולים באופן קבוע, הפגת הבדידות ועזרה במיצוי הזכויות שלהם. הערוץ השני הוא אירועים קהילתיים - הרבה מהניצולים חויים חוויית בדידות לא פשוטה ולכן, ייצרנו מפגשים עם ניצולים נוספים ועם מבוגרים נוספים שיתנו תחושה של קהילתיות. הערוץ השלישי מתמקד ביזמות - הכוונה היא לא רק להתנדב אלא גם לקחת אחריות וליזום יוזמות חברתיות חדשות שקשורות או מטיבות את חיי הניצולים, לדוגמה - הפקת תערוכה לניצולי שואה שעוסקים באומנות ולא הייתה להם אפשרות להציג, או ארוחות משותפות של ניצולים וסטודנטים, בהן הביאו הניצולים מתכון הקרוב לליבם, הם לימדו את הסטודנטים לבשל וכך למעשה בישלו יחד ארוחת מלכים".
אזולאי מעידה שהתכנית הולכת וצוברת תאוצה, השנה ביקשו להיכנס לתכנית בבאר שבע מאות סטודנטים. "היו לנו מקומות פנויים ל-16 סטודנטים בלבד, ופנו מעל 200. זה כל כך מרגש לראות איך הסטודנטים מבינים את החשיבות של הפרויקט הזה גם מבלי שפירסמנו דבר, השמועות עברו מפה לאוזן והמחויבות שלהם לנושא לא מובנת מאליה כלל וכלל".
"הרגשתי צורך לשמוע על השואה ממישהו אחר"
אנבל יעקב, בת 26, היא סטודנטית לפסיכולוגיה וביולוגיה במדעי המוח שנה שלישית באוניברסיטת בן גוריון. יעקב נולדה בארצות הברית וחזרה עם הוריה בגיל שנה לישראל וכבר במהלך הלימודים היה לה ברור שתרצה להתנדב עם ניצולי שואה. "אני בעצמי דור שלישי והיה לי חשוב לקחת חלק ברגע שהלימודים יאפשרו לי. שמעתי על התכנית בפייסבוק, הגעתי לראיון ואהבתי מאוד את הגישה" היא מספרת.
במסגרת הפרויקט נפגשה עם מלכה ליברמן בת ה-92 לפני כשנה וחצי ומאז הן חברות, למרות פער של 66 שנה. ליברמן נולדה בטרנסילבניה ב-1926. ב-1944 היא ומשפחתה גורשו לאושוויץ. הסבים ההורים ואחיה הצעיר נרצחו ורק היא, אחותה ואחיה שרדו. ב-1947 הגיעה לישראל עם בעלה, והשניים גרו במחנה פליטים בבנימינה עד שעברו לבאר שבע ב-1957. בעלה נפטר בשנת 1980 וכיום יש לה שני בנים, אחד מתגורר בתל אביב, אחד בבאר שבע, וחמישה נכדים ושלושה נינים. ליברמן היא גם אם שכולה לבן שנהרג בצבא.
כאמור, סבתה של אנבל הינה ניצולת שואה, אבל מלכה היא חברה. "הקשר התחיל כשמלכה הייתה צריכה עזרה באפייה", מספרת יעקב. "היא זקוקה ללחם מיוחד וצריכה שמישהו שיעזור לה לאפות אותו. בגלל שאני מחבבת אפיה אנשי הסוכנות היהודית קישרו בינינו. אחר כך גילינו ששתינו אוהבות חתולים ויש לנו עוד תחומי עניין משותפים והקשר נהיה אינטימי וחזק. אנחנו נפגשות פעם בשבוע לכוס תה ועושות הרבה דברים ביחד". מעידה יעקב ומספרת שהן מדברות על הכל מהיום הראשון.
"מלכה מאוד פתוחה ומאוד חשוב לה לספר את הסיפור שלה. סבתא שלי, קצת יותר מבוגרת, היא בת 96 ומעולם לא סיפרה על קורותיה בשואה. אני חושבת שמכאן נבע הצורך שלי לשמוע ומכאן הבנתי את החשיבות של להקשיב לסיפורים האלה על מנת להעביר אותם הלאה. אגב, אני חושבת שאולי העובדה שאני לא הנכדה של מלכה, אלא מישהי מבחוץ, הקלה עליה לשתף אותי בכל מה שעבר עליה. לפעמים יותר קל לדבר עם מישהו פחות קרוב, ואז נוצר הקשר"
נכון להיום התכנית מתמקדת בעיקר בבאר שבע ובאשדוד, אבל התכנון הוא להתרחב לערים נוספות בהמשך. "התחלנו בפיילוט לפני כשלוש שנים עם קבוצה אחת", מוסיפה אזולאי. "היום, אנחנו כבר עם שלוש קבוצות והכוונה שלנו בשנת הלימודים הבאה היא לצרף שותפים נוספים שרואים את החשיבות ולהמשיך להתרחב. בעתיד נרצה גם נרחיב את הפרויקט לערים נוספות, מהסיבה הפשוטה שאנחנו רואים את הצורך הזה אצל הסטודנטים כמו אצל הניצולים, והשכלנו למצוא את השילוש הקדוש מבחינתנו- עבודה פרטנית, קהילתית ויזמית".
אזולאי מבקשת להדגיש שהירתמות הסטודנטים לפרויקט לא היתה מובנת מאליה ומרגשת בכל פעם מחדש. "הכול קרה מפה לאוזן, חבר הביא חבר וזה מחמם את הלב. אנחנו מקווים שהמגמה תמשיך כך וההירתמות רק תלך ותעלה, כולנו מרוויחים מזה".
התכנית פועלת בשיתוף קרן היסוד, נשות אריה יהודה, פדרציית ניו יורק ופדרציות וקרנות מהארץ ומהעולם
בשיתוף הסוכנות היהודית
לפנייה לכתב/ת 
