עמדתי להתגרש וחששתי מפני טעות חיי
שנה לאחר גירושים, כשנאבקתי עם מציאות כלכלית לא פשוטה וקרסתי תחת הטיפול בילדיי הקטנים, הרגשתי שלא עשיתי את הדבר הנכון, ושעדיף היה "לבלוע את הצפרדע" ולהישאר נשואה. שלוש שנים לאחר הגירושים כבר הבנתי שעשיתי את הבחירה הנכונה
מגורשת, מגורשת, מגורשת. הרי את מותרת לכל אדם וזהו, נגמר. כביכול, אותו הרגע אמור היה להיות פשוט – אני חופשיה! אני יכולה להמשיך בחיי ולעשות ככל העולה על רוחי. מה שלא הבנתי באותו הרגע זה כיצד ייתכן שטקס שאורך מספר דקות מחבר אותי לאדם אחד לכל החיים, וטקס אחר שלא שונה בהרבה באורכו, מפריד אותי מאותו אדם לתמיד. הרי כל אדם הוא עולם ומלואו – יש לו חזקות וחולשות, משפחה, עבודה, חברים ותפיסת עולם, וברגע אחד אני נפרדת מהעולם הזה – מהשותף לחיים, לבית, למשפחה, לחוויות המשותפות, והכי חשוב - נפרדת מהאבא של הילדים שלי. אני חושבת שכל כך שמחתי לגמור עם זה כי לא היה לי טוב בנישואים, עד שלא הבנתי עד הסוף מה הפרידה הזאת אומרת לגבי המשך הדרך שלי.
גברים נבהלים כי אני מרוויחה יותר מהם
לא האמנתי שבגירושיי גם גיסתי תיעלם מחיי
לכולנו הנטייה להתלבט בין אפשרויות, ואין ספק שההחלטה לסיים נישואים היא אחת ההחלטות החשובות ביותר שעשיתי בחיי, אבל מה שמאפיין את תהליך קבלת ההחלטות שלנו היא השאלה הבלתי נמנעת: האם אני עושה את הדבר הנכון? הרי לימדו אותנו לעשות טבלאות בעד ונגד, לבדוק מהם היתרונות והחסרונות שבכל סיטואציה, לראות איך זה יסתדר מבחינה כלכלית, במי נעזרים ואיך ממשיכים לגדל ילדים אחרי הגירושים. כל אלה היבטים חשובים מאוד לבדיקה וחיוניים להמשך התהליך. אבל רובנו, לפחות, מנסים להבין אם הצעד הזה אכן יהיה הצעד שהכי נכון עבורנו אישית ורגשית.
אחרי עשור של עבודה עם אנשים כמאמנת, תנו לי לגלות לכם סוד - ללא לקיחת סיכון אין לנו סיכוי לצמוח, להתפתח, להיות מאושרים ולחיות חיים מספקים ומשמעותיים יותר. והסוד הגדול הוא שאין "נכון" או "לא נכון". יש "הכי נכון עבורי ברגע זה של חיי". ואני אסביר: באותו הרגע בו קיבלתי את החופש שלי היה ברור לי שאני עושה את הדבר הנכון עבורי. הייתי מאושרת ונרגשת לקראת העתיד שלי. שנה לאחר גירושים, כשנאבקתי עם מציאות כלכלית לא פשוטה וקרסתי תחת הטיפול בילדיי הקטנים, הרגשתי שלא עשיתי את הדבר הנכון, ושעדיף היה "לבלוע את הצפרדע" ולהישאר נשואה למישהו שכבר לא אהבתי, אבל לפחות ליהנות מהכסף והיציבות שהיו לנו.
שלוש שנים לאחר הגירושים כבר הייתי על גג העולם – הרווחתי הרבה כסף אחרי הסבה מקצועית שעשיתי, הייתה לי זוגיות חדשה, הילדים גדלו והיו במסגרות מסודרות, ואמרתי לעצמי: יא מפגרת, ועוד איך עשית את הדבר הנכון. תראי אותך עכשיו – לא היית מגיעה לאן שהגעת אם הייתי נשארת נשואה. שש שנים לאחר הגירושים, בלילה בו ביליתי בבית חולים עם בן שאובחן עם סוכרת נעורים והבנתי שחיי עומדים להשתנות לחלוטין - ולא ברור אם לטובה, הייתי שבורה. לא חשבתי שאוכל לעבור את זה. ברגע אחד הפכתי לאימא לילד עם צרכים מיוחדים, שבועות ספורים לאחר מכן העסק שלי קרס וחשבתי לעצמי שעשיתי טעות גדולה.
שלוש שנים לאחר מכן, כשהמחלה הפכה להיות חלק מחיינו, ולמדתי לנהל אותה ולא לתת לה לנהל אותי, חזרתי לבטא את עצמי במגוון דרכים ולפרנס את עצמי ואת ילדיי בצורה מיטבית ובאופן שאינו מבייש אף זוג נשוי שעובד. באותו הרגע חזרתי להבנה שעשיתי את הבחירה הנכונה.
מה שאני מנסה לומר, ומקווה שבהצלחה, זה שלאורך כל זמן התהליך שלי היו נקודות בהן הרגשתי אחרת לגבי הבחירה שעשיתי, מה שלימד אותי שאין נכון או לא נכון ושלעולם לא נדע אם עשינו את הבחירה הנכונה, אלא בדיעבד. יש את הבחירה הנכונה עבורי עכשיו, והדבר החשוב ביותר בתהליך הבחירה הוא להבין שלא משנה מה יקרה בעתיד, קיימים הכלים שיעזרו לי להתמודד עם המציאות החדשה.
אינני יודעת אילו עוד אירועים צופנים החיים עבורי. אני בטוחה שיהיו עוד רגעים קשים ומורכבים בהם אפקפק בעצמי ובבחירות שלי, אבל ככל שהזמן חולף וארגז הכלים שלי הולך ומתמלא בכלים ותובנות שעומדים לרשותי ומחזקים אותי, הביטחון בדרך שלי עולה ואני יודעת שאוכל להתמודד עם כל מכשול. מכאן שהשאלה "האם אני עושה את הדבר הנכון?" היא אינה השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו לפני קבלת החלטה שתשנה את חיינו. מוטב שנשאל האם אנחנו מודעים למחירים שאנחנו עלולים לשלם בעקבות ההחלטה, ולדעת שאנחנו יכולים ובוחרים להתמודד איתם.
בהצלחה!
