לא בגרמניה: עזרו למדענים לחקור בישראל

במהלך התואר השלישי שלי במדעי החיים באוניברסיטה העברית, הגעתי למסקנה כי כמו רבים מחברי לתואר, עליי לנסוע להשתלמות פוסט-דוקטורט בחו'ל על מנת להגדיל את סיכויי התעסוקה שלי בארץ. אמנם לימדו אותי כי מספר המשרות האקדמיות מצומצם, אך ההשתלמות מעלה את סיכויים לזכות במשרה אקדמית. גם אם פניך לא לאקדמיה, הנסיון שתצבור בעבודה בחו'ל, בסביבה בינלאומית וכחוקר עצמאי תגדיל את סיכוייך למצוא משרה בשוק המצומצם בארץ. וכמובן אם ניתנת האפשרות לעבור יחסית בקלות למספר שנים לחו"ל, צריך לנצל את ההזדמנות. וכך עברנו אני ומשפחתי לכמה שנים לגרמניה.

לאחר כמה שנים בחו"ל הגעתי למסקנה שאין דבר שישמח אותי יותר מלחזור ולתרום מכישורי בארץ. בצירוף לחץ מתון מצד משפחה וחברים, חזרה ארצה החלה להראות כאופציה המתאימה והנכונה ביותר לי ולמשפחתי.

ד"ר יונתן דר(צילום: אלעד מלכה)

לצד זאת החשש מהמשמעות הכלכלית של צעד כזה ומאופציות התעסוקה המוגבלות הזמינות לי בישראל היו ועודם חסם לחזרה ארצה. כלכלית, החיים בגרמניה נוחים. המשכורת, התנאים הסוציאלים ויוקר המחיה הנמוך מאפשרים לי ולמשפחתי לחיות בנוחות ואפילו לחסוך לעת צרה.

הדגש שניתן באירופה לאיזון בין שעות העבודה לשעות הפנאי מקל על קיום חיי משפחה וחברה. הביטחון התעסוקתי גבוה ואם אבחר בכך אוכל להמשיך במחקר שלי ללא הפרעה.

מנגד, בארץ יוקר המחיה גבוה, קצב החיים תובעני, ומעבר למספר המשרות האקדמיות המצומצם, אפשרויות התעסוקה למדענים מוגבלות. חששותי מפני החזרה ארצה אינן יחודיות לי, ומדענים ישראלים רבים ברחבי אירופה וארצות הברית חולקים אותן, כפי שעולה בכמה וכמה סקרים שנערכו לאחרונה בעניין זה.

חשש מאי מציאת מקום עבודה

כמענה לחששות אלו, נערך לאחרונה כנס של עמותת ScienceAbroad, בחסות חברת טבע ובשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה. עמותה זו שומרת על קשר עם חוקרים ישראלים בחו"ל ופועלת להשבתם ארצה. זוהי השנה השנייה שבה הכנס מתקיים ומטרתו להכיר למדענים ישראלים בחו"ל את תעשיית הפארמה והביוטק בארץ. בחשש מה ובספק קל נרשמתי לכנס, ולו בשביל ההזדמנות לביקור מולדת קצר.

לאחר שבוע אינטנסיבי ומלא בהרצאות, דיונים, סיורים והתרועעות עם אנשים מהתעשייה - שמחתי על ההזדמנות שנפלה בחלקי להכיר את הענף. אמנם נראה כי הדרך לשילוב של מדענים ישראלים מחו"ל בארץ היא ארוכה ומאתגרת, אך הרצון לסייע ולעודד את המדענים והחוקרים לחזור - שריר וקיים.

כ-20 מדענים ישראלים, ואני ביניהם, התקבצו מרחבי העולם לשבוע עיוני מרתק, שבו למדנו על האתגרים, הצרכים, היתרונות וגם החסרונות בתעשיית הפארמה והביוטק בארץ. הכרנו אנשים יוצאי דופן שתורמים לחברה הישראלית והבינלאומית, חוקרים, יזמים ומשקיעים שפועלים בארץ מתוך תחושת שייכות, אך לא פחות מתוך הכרות והבנה של יתרונות העבודה בתעשייה זו בישראל.

אכן תעשיית הפארמה והביוטק בארץ נתפסת כחדשנית גם לעיני זרים, ועמיתי בגרמניה מתפעלים מהחדשנות ומהפיתוחים בארץ. כשכושר ההמצאה רב והתמיכה והעידוד הממשלתים גבוהים, מספר חברות הביוטק הולך וגדל וכל הנפק מחזיר למשק את ההשקעה בענף בתוספת ריבית. עם זאת, למרות הרצון הטוב לסייע למדענים ישראלים ובני משפחותיהם לשוב ארצה ולתרום למשק, נראה כי החששות מפני מציאת תעסוקה - במקומם. בין היתר מסתמן כי הקושי למצוא עבודה נובע מהיעדר הכשרה וניסיון בתעשייה וזאת לאור ההשקעה רבת השנים של משתתפי הסדנה בקריירה שהיא אקדמית ברובה.

לאור הפערים המתגלים בין ההכשרה המקצועית ארוכת השנים של מדענים להיצע שוק העבודה ולדרישות והמשק, טוב יעשו המוסדות האקדמיים ובכירי התעשיה והממשל אם יעודדו סטודנטים במקצועות מדעיים להשתלבות בתעשייה עוד בתארים ראשונים. קורסי לימוד אוניברסיטאיים להכרת תעשיית הביוטק בארץ, או כאלו המקנים ידע בתחומים הרלוונטים והנדרשים בתעשיה, בשילוב מסלולי דוקטורט ופוסט דוקטורט בתעשייה יקלו על בעלי תארים מתקדמים בהחלטתם להשאר בארץ.

לאלו מאיתנו שכבר עזבו ורוצים לחזור ארצה, תוכניות הכשרה יעודית להשתלבות בתעשייה ובמשק יקלו על החזרה ויביאו כוח עבודה משכיל ובעל מוטיבציה שהמדינה השקיעה רבות בהשכלתו. בשורה התחתונה, רוב המדענים הישראלים רוצים לחזור לישראל, לתרום מהידע שלהם, לשלם מיסים למדינה, לחנך את ילדיהם בעברית ולגדל אותם בארץ, מידת ההקרבה הדרושה לכך כרגע היא רבה וכל יוזמה להקל על המעבר מבורכת.