הצנזורה המפחידה של מנהלי בתי החולים
מנהלי המחלקות הפנימיות נאבקים במשבר במערכת הבריאות, אבל חלק מבתי חולים מונעים מהם להתראיין ולא מאפשרים כניסת מצלמות. למה?
כבר ארבעה שבועות מפיצים מנהלי המחלקות הפנימיות בבתי החולים תמונות מיטות מהמסדרונות ומפרסמים נתונים מדכאים המלמדים על התפוסות הגבוהות ועל צפיפות נוראה, שמקשה לשמור על תנאי בידוד של חולים, שעלולים להדביק אחרים בזיהומים או להידבק בעצמם. את ההשפעה על הצוותים הרפואיים עוד קשה לאמוד. מדובר ברמות שחיקה קיצוניות בשל חסר חריף במצבת כוח האדם הרפואי: אין בשטח מספיק רופאים מומחים, אין די מתמחים, חסרים גם סטז'רים, אחיות, עובדים פרא-רפואיים. חסר אפילו ציוד רפואי שייתן מענה למסה הגדולה של המאושפזים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
המחאה לא תואמה עם הנהלות בתי החולים בארץ. זו מחאה אותנטית בעקבות התכתבויות פנימיות של מנהלי המחלקות בקבוצת וואטסאפ משותפת, על רקע תחושה שאי אפשר להכיל עוד את המציאות.
המסר הציני שהעבירו הרופאים לממשלה כולה - מהעומד בראשה, דרך האוצר ועד משרד הבריאות - הוא: "לפחות תבנו לנו עוד מסדרונות". המלחמה הזו שונה ממאבקים של סקטורים אחרים שהכרנו בישראל בתקופה האחרונה. מנהלי המחלקות הפנימיות לא שובתים, לא חוסמים צמתים, לא מתלהמים, לא אלימים. הם רק מספרים סיפור קשה.
אלא שמאחורי הקלעים, הרחק מעיני הציבור, ניכר מאמץ של רוב הנהלות בתי החולים לחסום את קול הצעקה מהשטח. וזו כבר צנזורה מקוממת.
זה לא שבבתי החולים כמו איכילוב, הלל יפה, פוריה, שערי צדק והדסה בירושלים, קפלן, סורוקה ואחרים לא שוכבים חולים במסדרונות. אולם הדוברים משקיעים מאמץ בשמירה על דממה תקשורתית מכיוונם. איך? הם אמנם מתקשים לבלום את הדיווחים של מנהלי המחלקות ישירות לתקשורת (באמצעות האיגוד לרפואה פנימית), אבל הם כן מונעים מאותם מנהלי מחלקות להתראיין, וגם לא מאפשרים למצלמות להיכנס ולתעד את החרפה. כך יוצא שכלי תקשורת נאלצים בשבועות האחרונים להכניס מצלמות נסתרות למחלקות פנימיות.
לעומת זאת, מספר מצומצם של בתי חולים מאפשרים לרופאים להתראיין. מדובר בעיקר בברזילי, שיבא, בלינסון ורמב"ם, ואליהם מצטרפים גם בית חולים העמק ובני ציון. הם לא מטאטאים את הקשיים מתחת לפני השטח אלא תורמים למאמץ לשינוי המציאות.
האירוניה היא שאת המאבק מלכתחילה היו צריכים להוביל מנהלי בתי החולים - ולא פחות מכך מנהלי קופות החולים, ובעצם משרד הבריאות עצמו. המשבר התפתח ב-40 השנים האחרונות, שבמהלכן לא התבצעה חשיבה אמיתית לגבי כמה מיטות אשפוז צריכות להיות במחלקות ביחס לגודל האוכלוסין ולהיקפי התחלואה, מהי מצבת כוח האדם הנדרשת, מהו המחיר הריאלי ליום אשפוז, איך מייעלים את מבנה בית החולים, כך שגם מחלקות אחרות יתמכו בפנימיות, ולא רק להפך (כיום, כשמתמלאות מחלקות בית החולים, נוהגים לשלוח את החולים העודפים לפנימיות – מנוירולוגיה, מאונקולוגיה, מכירורגיה וכך הלאה).
כל מנהלי בתי החולים בארץ עסוקים בשנים האחרונות בקרבות מאסף למשוך רופאים למחלקות הפנימיות. במכרזים שנפתחים לתפקידי מנהלי מחלקות אלה כבר כמעט שאין מועמדים. שהרי איזה בר-דעת יכניס את הראש שלו למיטה חולה? רוב הרופאים יעדיפו לעבוד במחלקות קלות יותר ומתגמלות יותר, שלא מצויות במשבר עצום. בפועל יש מחסור גדול של לפחות 300 רופאים מומחים פנימאים בארץ.
האם זה מוגזם לצפות בעת הזו מכלל מנהלי בתי החולים לומר לציבור את האמת ולפיה המשבר גדול? ככל הנראה, ממדיו לא הובהרו עד היום לראשי המדינה ולראשי המערכת. עובדה, עד תחילת ינואר התקשורת אמנם צילמה מדי חורף באופן מסורתי מיטות במסדרונות, אבל אף אחד לא הבהיר שהמחלקות הפנימיות מלאות עד אפס מקום 365 ימים בשנה.
זאת לא הייתה מגפת העכברת בקיץ שבגללה המחלקות הפנימיות עלו על גדותיהן, או מחלת החצבת בסתיו והשפעת בחורף. זו האוכלוסייה שגדלה, התחלואה שהפכה מורכבת, חוסר התכנון והיעדר כרוני של השקעה במשאבים.
האם מוגזם לצפות שכלל מנהלי בתי החולים יאפשרו כניסת מצלמות? שיאפשרו למנהלי המחלקות להתראיין? הגיע הזמן שהם יקחו פיקוד, ידבררו את המשבר וגם יהיו שותפים לתפירת פתרונות.
- פנינה אלעזר שלו, היא יועצת התקשורת של מחאת מנהלי המחלקות הפנימיות, בעלת משרד יחסי הציבור שלו יחסי ציבור ואסטרטגיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
