הסרט על הארווי ויינשטיין: תיאורים של הטרדות מיניות לפרטי פרטים
הדוקו Untouchable מצטרף לתחקירים הקולנועיים על מייקל ג'קסון והראפר אר קלי מהתקופה האחרונה, ומשרטט את דפוס ההטרדה וההשתקה של מפיק העל ההוליוודי הארווי ויינשטיין. לצד העדויות הקשות של הקורבנות, דווקא הנשים שהעזו להתנגד נדחקות לשוליים
כמה עוד אפשר להתעסק בהארוויי ויינשטיין? מה עוד אפשר לגלות על מעלליו בחדרי המלון של ניו יורק, לוס אנג'לס, ונציה וקאן שעוד לא התגלה בעבר? כיום, כשמפיק העל המושמץ עומד בפני משפט על עברות מין, נראה שרק קלטת לוהטת שתחשוף אותו בשעת פעולה יכולה להוסיף משהו על מה שכבר סופר. אך בהיעדר חומרים מצולמים מחדר המיטות, כנראה שנותר רק להמשיך לדבר על זה, ולרדת לפרטי הפרטים של כל אקט ואקט. זה מה שקורה פחות או יותר בסרט הדוקומנטרי Untouchable שמוקדש לויינשטיין ולהתנהגותו הגסה, הבוטה והאלימה כלפי נשים - וכן, גם כלפי גברים.
Untouchable, שביימה אורסולה מקפארליין ויעלה בהמשך השנה גם לאקרנים בארץ, הוקרן לאחרונה בבכורה בפסטיבל סאנדנס שבפארק סיטי, אולם נותר בצלו של הדוקו על מייקל ג'קסון, גם הוא בתת ז'אנר החדש של הפקות מציצניות על שערוריות מין. כזכור, Leaving Neverland מעניק במה לשני גברים שמשחזרים מול המצלמה כיצד נוצלו על ידי ג'קסון בילדותם. ההדים שעוררו הטענות המצולמות נגד "מלך הפופ" גימדו את תשומת הלב שהוקדשה ל"שריף של הוליווד", אך הבמאית מסבירה שדווקא עכשיו, כמעט שנה וחצי אחרי פרסום תחקיר הניו יורק טיימס שחשף את מעללי ויינשטיין, יש חשיבות להזכיר לנו על מה ומי מדובר בעצם.
"עכשיו ההצלחה של תנועת MeToo נמצאת בסכנה, שכן התיק הפלילי נגד ויינשטיין נראה הרבה פחות בטוח ממה שהוא נראה עם הגשת כתבי האישום נגדו לפני כתשעה חודשים. נראה שזה חשוב מתמיד להביא לקהל את הפתולוגיה של גבר שבילה את כל חייו בצבירת כוח, תוך ניצול הפגיעים ביותר וטשטוש עקבותיו. כל זאת בתוך תעשיית הקולנוע, שבה אני גאה לעבוד", אמרה הבמאית. אלא שמלבד הצמדת פנים לשמות (ברובם אלמוניים) מבין אלו שהוזכרו ברשימת הקורבנות הארוכה של ויינשטיין, היא לא מציעה הרבה חידוש בסרט, שמסתמך על אותם גילויים וחשיפות עיתונאיות מן העבר.
למרות זאת, Untouchable מספק את הסחורה בשביל כל אלה שמוצאים עניין והנאה בעיסוק הטרנדי בסלבס ועברייני מין (מלבד הסרט על ג'קסון, לאחרונה התחוללה סערה גם בעקבות סדרה של רשת לייפטיים על הראפר אר. קלי והעניין המוגבר שלו בנשים צעירות). בסרט על וינשטיין, מתראיינות שורה של שחקניות - אריקה רוזנבאום, קייטלין דולני, מאנט קלאט, לואיז גודבולד ופאז דה לה הוארטה - המספרות על אירועים מזוויעים שחוו לצדו של ויינשטיין, ומפרטות לפרטי פרטים את שאירע. חלקן נאלצו לקיים איתו יחסי מין, אחרות נמלטו מלפיתתו אחרי שנענו לתחנוניו למסאז' מפנק, והיו גם כאלה שפשוט עמדו על שלהן, ושמרו מרחק ביטחון. דווקא הנשים החזקות הללו, שהעזו לומר "לא" החלטי, מקבלות חלק קטן בסרט, שטענתו המרכזית היא שלא ניתן היה לומר להארווי "לא".
התיאורים של הנשים הללו מעוררי פלצות, והם חושפים את תווי הפעולה של ויינשטיין הבשרני והמגעיל למראה (כפי שהודה בעצמו לא פעם). מפיק העל המהולל פגש לא מעט נשים יפות כחלק מהעבודה שלו, ואת חלקן הזמין לפגישות עבודה בחדר המלון שלו, אליהן התייצב בלי חליפה, בלי עניבה - בקושי עם מגבת. מצד שני, כנראה בלי להתכוון, הראיונות חושפים גם את תווי הפעולה של השחקניות עצמן, שהיו מוכנות ללכת רחוק מאוד כדי לזכות בהזדמנות שויינשטיין רב ההשפעה היה מסוגל לסדר להן. כך למשל, אריקה רוזנבאום מספרת על המפגש הראשון שלה עם הארווי בחדרו בבית מלון, ממנו נחלצה ברגע האחרון. למרות הניסיון הטראומתי, פגשה אותו שוב בסיטואציה דומה, וטראומטית לא פחות מזו בטורונטו. גם השחקניות האחרות, לא מוכרות ברובן, מדווחות על שיטת המקל והגזר של ויינשטיין: "תעני לרצונות שלי ותקבלי תפקיד, תסרבי ולא תעבדי יותר בעיר הזאת". נראה שיותר מדי נשים התפתו לשתף פעולה עם המשא ומתן המעוות הזה. ואז כמובן התחרטו.
החרטה לא עזרה לאותן נשים משום שויינשטיין, שהכתיר את עצמו לשריף של תעשיית הקולנוע, הקפיד להשתיק בכוחנות את מבקריו ואת אלו שהתלוננו נגדו. עם גיבוי של תעשיית הקולנוע ושל התקשורת, הצליח לשמור על ההתנהלות שלו כסוד ידוע שמור היטב. מי שאיים לחשוף את הסוד בפומבי קיבל דמי שתיקה בסך מאות אלפי דולרים, ואם זה לא עבד - איומרים של תביעות השתקה. כך למשל סיפר בעבר הדוקומנטריסט בארי אבריך על התנגדותו של וויינשטיין לפרופיל הדוקומנטרי Unauthorised: The Harvey Weinstein Project עליו עבד ב-2011 ובמהלכו המפיק ניסה לשכנע את הבמאי לגנוז את הפרויקט - תחילה בטוב, ואחר כך ברע. בהמשך השניים התיידדו, אולם אחרי התפוצצות הפרשה, אבריך הפנה לו גב ובסרטו מהשנה שעברה The Reckoning: Hollywood's Worst Kept Secret, סקר את זוועותיו של מפיק העל, קיבץ עדויות של קורבנות, אבל בעיקר האשים את תעשיית הקולנוע, גברים ונשים כאחד, בכך שלא רק שידעו ושתקו, אלא גם שקיבלו את חוקי המשחק הללו של כוח ומין כחלק מהתרבות של השואו-ביז.
הטריילר של The Reckoning. אצבע מאשימה כלפי התעשייה כולה
אז מה בכל זאת מחדש Untouchable? העדות המצמררת והמפתיעה ביותר היא של הופ אקסינר ד'אמרו, המספרת כיצד ויינשטיין אנס אותה במלון במנהטן. מה מיוחד בעדות זו ביחס לאחרות? מדובר במקרה שאירע בסוף שנות ה-70, הרבה לפני עלייתו לגדולה של ויינשטיין, שעסק אז בעיקר בארגון מופעי מוזיקה בבאפלו שבאפ-סטייט ניו יורק. בעוד ששאר השחקניות מודות כי הסתקרנו מהאפשרות שהאיש החזק הזה יעזור להן לקדם את הקריירה, והיו מוכנות לקחת סיכונים כנגד השמועות לגביו ושיקול דעתן, ד'אמרו מעידה כי עבדה אז בעבור ויינשטיין והצטרפה אליו בהזמנתו לנסיעת עבודה, שהפכה לזירת אונס. העדות של ד'אמרו היא אולי הרגע החזק ביותר בסרט והיא מגיעה כבר בהתחלה. יותר מכל, היא בוטלת באלמוניותה: הרי הסיבה האמיתית שהפרשה זכתה לתהודה גדולה כל כך - גדולה בהרבה מפרשת ביל קוסבי - היא הפרופיל הזוהר של הכוכבות שהוטרדו על ידו: גווינת' פלטרו, אנג'לינה ג'ולי, אומה תורמן, סלמה הייק, אשלי ג'אד ואחרות.
השנים האחרונות היו בסימן הידרדרות עקבית, רצופת כישלונות כלכליים, בקריירה של ויינשטיין, ובעקבותיה הגיע לנקודת השפל שבה הוא נמצא כרגע, נטול כוח, בודד ומושמץ מול ההאשמות נגדו. בכל זאת הוא לא מפסיק להילחם, והוא נלחם מלוכלך. בעבר כבר פורסם כי הוא פנה לבלשים פרטיים וחברות מפוקפקות שנועדו לחבל במאמצי העיתונאים לחשוף את מעלליו. ואילו בסרט נחשפים סעיפים מהחוזה שחתם עם חברת הביון העסקי המובילה "בלאק קיוב" שנוסדה על ידי יוצאי המוסד, דן זורלא ואבי ינוס. על פי החוזה, האיום הבעייתי ביותר על ויינשטיין היא השחקנית רוזאנה ארקט, שנוהגת לחלוק פרטים עם תקשורת. בנוסף, כתבות הניו יורק טיימס ג'ודי קנטור ומייגן טווהי והעיתונאי רונאן פארו , מספרים על מעקבים אחריהם לקראת השלמת העבודה על תחקיריהם.
Untouchable מספר את סיפורו של האיש שנחשף בפומבי כבריון המגעיל של תעשיית הקולנוע. במקביל הוא חוגג את ניצחונן של כל אלה שהתעלו על עצמן אחרי שנים ארוכות של חשש וייאוש. ברוח זאת משובצץ בסרט קטע מ"וונדר וומן", בכיכובה של גל גדות. "אבי אמר לי 'אם אתה רואה שקורה משהו רע בעולם', אתה יכול לא לעשות כלום, או לנסות לעשות משהו, וכבר ניסיתי לא לעשות כלום", אומר סטיב טרבור, בגילומו של כריס פיין. זוהי רוח הדברים שהסרט מנסה להנחיל לנשים בתעשיית הבידור ובכלל. במקרה הזה, הנבל הוא ויינשטיין, והגיבורות הן הקורבנות שהשמיעו קולן.
