לא לילדים בלבד: המופע שיוריד שלג בתל אביב
עם זקן לבן, לבוש נערי וחיוך תמידי על הפרצוף, הליצן סלאבה פולונין בן ה-68 עדיין מרגיש ומתנהג כמו ילד. לקראת הגעתו ארצה עם Slava's Snow Show, כתבתנו צפתה במופע מלא הקסם, ולמשך שעתיים הרגישה, כמו בילדות, שהיא יכולה לעוף
סנט פטרסבורג בחורף היא מחזה מרהיב. הנהרות קפואים, כל העיר צבועה לבן, הרחובות נוצצים, השמש נעימה והשלג - אמיתי כמו פודרה, רך ויבש - לא מפסיק לרדת. הפעם הראשונה בשלג היא בכלל אושר צרוף. הכל כך כך נקי, בוהק ושלו, אווירה שאי אפשר להישאר אדישים אליה.
אחרי יומיים של שיטוט ברחובות העיר, שידועה בתיאטראות המפוארים שלה, לא הייתה חוויה מתאימה יותר לסיום הטיול מאשר במופע שכולו שלג, אז נכון, במופע השלג של סלאבה (Slava's Snow Show), שיגיע לחמש הופעות בישראל בין 9-5 במרץ במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, לא מדובר בשלג אמיתי - אבל זה הכי קרוב שאפשר. האולם היפהפה היה מלא עד אפס מקום במשפחות מגונדרות שבאו בלבוש מהודר. בכלל, תיאטרון ברוסיה, גם במופע לכל המשפחה, הוא חוויה בפני עצמה: במזנון התיאטרון מוכרים, שימו לב, מאזטים של קוויאר, סלמון כבוש, גבינות ונקניקים, שמפניה או יין לצד טראפלס שוקולד - הכל מוגש בכלי זכוכית וחרסינה. גם לילדים.
דיילות בלבוש תואם משוטטות בין הקהל ומציעות לרכוש את התוכנייה, בלי מילים או שיווק אגרסיבי. במהלך המופע, אם מישהו מהקהל מעז להוציא את הסלולרי שלו מהכיס - קרן לייזר עטה לכיוונו ומאותתת לו לכבות מיד את הנייד. בחמש הדקות הראשונות של המופע היינו עסוקים בניסיונות להבין מאיפה מגיעה אותה קרן (מסדרן שמשקיף על האולם מהקומה השלישית, למקרה שתהיתם). התרווחתי בכיסא, הכנתי את עצמי למופע עם אולם מלא בילדים - ואז נכבו האורות והקסם התחיל.
המוזיקה הייתה מהפנטת - שירים ונעימות מכל מיני תקופות, מדוייקת כל כך עבור הנעשה על הבמה, ומרגשת בצורה יוצאת דופן. האפקטים היו מדהימים. התפאורה מושקעת ועשירה. זהו מופע כל כך מלא בקסם ויזואלי - והכל משני ליצנים שעושים פנטומימה. הקהל היה מרותק. כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, נשאבנו לתוך עולם החלומות שברא סלאבה.
הליצן סלאבה פולונין מספר שליצן לא נוצר, הוא נולד. הוא קיים. זו דרך החיים שלו. האישיות של כל ליצן באה לידי ביטוי על הבמה, והדמות שכל ליצן בוחר להציג לעולם היא בעצם המהות שלו.
הדרך הקלה ביותר לתאר את סלאבה היא פשוטה: דמיינו את דרדסבא. רק בלי הצבע הכחול. זה הוא. בן 68, עם זקן לבן מכובד, קירח, לבוש כמו נער וגם מתנהג ככזה. לכל אורך הריאיון, שנערך איתו אחרי ההופעה בסנט פטרסבורג, החיוך לא מש משפתיו והוא צוחק בכל הזדמנות. אין ספק שזה אדם שבבירור אוהב את מה שהוא עושה ונהנה מחייו.
הוא נולד בעיירה קטנה ברוסיה, למשפחה שמעולם לא היה לה קשר לאמנות או לשואו ביזנס. אימא שלו תמיד אמרה לו שמבחינתה הוא יוכל לעשות מה שירצה כשיגדל, הוא מספר, אבל בתנאי אחד - שקודם יהיה מהנדס. אז פולונין באמת למד הנדסה, ומיד עם קבלת התואר החל ללמוד פנטומימה, הצטרף לתיאטרון רחוב, הופיע בקרנבלים ברחבי העולם ושיכלל את דמות הליצן שלו. על הדרך הוא גם הספיק לפתוח מוסד אקדמי לליצנות - אקדמיית הטיפשים - שמכשירה ליצנים בכל העולם.
את "מופע השלג של סלאבה" הוא יצר בתחילת שנות ה-90 - רעיונות ונושאים שאסף לאורך השנים ואהב במיוחד, שאוגדו למופע שלם. הרבה מהרעיונות במופע הגיעו מזכרונות ילדותו, כמו השלג.
מה השתנה במופע לאורך 30 השנים האחרונות, בהן הופעת בעשרות מדינות ברחבי העולם?
"המופע כל הזמן משתנה", הוא אומר. "אם זה לא היה ככה, לא היינו ממשיכים אותו. כל הופעה משקפת את מי שאנחנו באותו הרגע, את התשוקות והגישות שלנו לדברים. למעשה, המופע התחיל עם שני שחקנים בלבד, אבל לאורך השנים זה התחיל לשעמם אותנו והחלטנו להוסיף אנשים. בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו מצטרפים אלינו אנשים ואמנים מקומיים שמופיעים איתנו. בכל מופע יש לנו 'סטודנטים' - אחד או שניים שמופיעים איתנו לראשונה. בזכות כל אלו המופע הוא אורגני ומשתנה ללא הפסקה, ולכן אנחנו כל כך נהנים להמשיך לעשות אותו".
פולונין מספר שבכל הופעה הליצנים לא יודעים איזה תפקיד הם הולכים לגלם או בכלל האם הם עומדים להופיע. כולם מכירים את כל התפקידים, ובכל הופעה הם מטילים מטבע חצי שעה לפני תחילתה - וכך מחליטים מי משחק באיזה תפקיד. גם פולונין עצמו משתתף בהגרלה - כך שאם הוא עולה לבמה להופיע זה תמיד בתפקיד שהוגרל.
בישראל נטולת השלגים, הקונפסט של פתיתי שלג קשה להמחשה. בזה המופע מצליח בענק: במעבדה מיוחדת בקיימבריג' המציאו את הפתיתים בהם פולונין משתמש. הגודל והמשקל שלהם חושבו במדוייק כך שיידמו ככל האפשר לדבר האמיתי. בכל הופעה נעשה שימוש ב-20 מיליון(!) פתיתי שלג, ובסוף כל יום הופעות אוספים את הפתיתים שנשארו ומשתמשים בהם שוב.
למה המופע אילם?
"אני לא סומך על מילים. זה מה שגרם לי לרצות להיות ליצן. בשבילי, תקשורת ללא מילים הרבה יותר מעניינת, טבעית ונייטרלית. שפה ויזואלית הרבה יותר עשירה ואישית מכל שפה מדוברת. זו לדעתי גם הסיבה שהמופע מצליח כל כך לאורך השנים. כל אחד יכול לפרש אותו כרצונו ולהתחבר לפשטות שלו, לעולם הפנימי שלו - לחברות, לבדידות, לחיים ולמוות".
ומהם מקורות ההשראה שלך?
"אני מקבל השראה מהטבע, מילדים, מספרים. אני קורא נלהב, יש לי ספרייה עצומה שאספתי לאורך שנים. אני אוהב מאוד את צ'רלי צ'פלין ומונטי פייטון שהיוו השראה עבורי - הם תמיד היו תמצית ההומור - מתוחכם, מגוחך ושנון. אבל אין ספק שהטבע הוא ההשראה הגדולה ביותר. הטבע מרגיע אותי. אין דבר יפה יותר ממנו".
כל הרעיונות הגדולים של פולונין חברו יחד להגשמת חלום באחוזה שבנה לעצמו בפריז. "התחנה הצהובה" הוא שמה של הטירה שבנה, בה כל חדר הוא מלאכת מחשבת, שונה מקודמו. כל אזור בבית מעוצב באופן שונה, והגנים הנרחבים של האחוזה זכו בפרסים יוקרתיים על מקוריות וחדשנות. השנה, כך הוא מספר, הוא מתכנן חתונה ל-400 זוגות, כשכל זוג יתחתן בסגנון אחר לגמרי. כל חתונה תהיה יצירת אמנות בפני עצמה. לכל חתונה תהיה הפמלייה והסגנון שלה. למשל חתונה שחורה, חתונה ורודה, חתונה אדומה וכו'. הוא נושם וחי אמנות כל הזמן, וחייו סובבים סביב מפעל החיים שבנה - הליצנות, האקדמיה והמופעים.
פיטר פן אמר שכדי להצליח לעוף צריכים לחשוב מחשבות שמחות. ילדים מלאים בדמיון ובאושר - הם עדיין לא חוו את תלאות החיים, כל העולם מונח לרגליהם והוא חסר גבולות. הם יצורים שמחים מטבעם. הם מצליחים לעוף בקלות ולהצטרף לפיטר פן במסעותיו. אבל לנו, המבוגרים, אבדה היכולת הזו. אנחנו כל כך עסוקים בחיי היומיום, וכבר כמעט שלא מסוגלים להתנתק מהטרדות שמלוות אותנו לאורך שעות היממה. "למען האמת המופע לא מיועד לילדים, למרות שהם באים בהמוניהם", אומר פולונין. "הוא בעצם למבוגרים אבודים ולכאלה שאיבדו את דרכם". אז ההופעה מביאה איתה את השלג, הבלונים, בועות הסבון וכדורי הענק, ומאפשרת לנו לחזור להיות ילדים שוב, אפילו אם זה רק לשעתיים. בסוף היא אפילו מגיעה לשיא, וממש מחזירה את היכולת לעוף.
הכותבת הייתה אורחת של Slava's Snow Show
לפנייה לכתב/ת 
