השירים שהותירה נאוה סמל: המוות מגיח גם באהבה, בילדות ובנשיות

נאוה סמל הלכה לעולמה לפני כשנה, ובכך איבדה התרבות הישראלית משוררת, סופרת, מחזאית ומתרגמת, ביום אחד. הצצה בכתבי היד הרבים שהותירה אחריה חושפת כותבת פורה, שעבדה כמעט ללא מנוח, התמודדה עם מנעד רחב של סוגות וצללה לנבכי נושאים מגוונים, ובהם גם הפרידה מהחיים. שניים מהשירים שנותרו בעיזבונה מובאים כאן בכתב ידה.

עיסוק במוות מגיל צעיר. נאוה סמל(צילום: שלום בר טל)

אוצרת עיזבונה של סמל, איה אליה, חשה היפעמות במפגשה הראשון עם החומרים. "זה היה מראה שאי אפשר לשכוח, כמויות חומרי העבודה שהיו שם: המון ספרים וכתבי יד, ארגזים על ארגזים של ארכיונים ותיעוד. כל ספר שנאוה כתבה - היא שמרה את כל התחקיר שעשתה לקראתו", היא מספרת. בליווי נעם סמל, שחלק את חייו עם נאוה במשך למעלה מ-40 שנה, אליה יצאה למסע ארכיוני ממושך: "הבנתי שהתפקיד שלי הוא משהו שצריך להמציא, להיות יצירתי לגביו, והוא מצריך אנושיות וסקרנות - כי זו גם דרך להכיר את נאוה, דרך כתבי היד שלה".

סמל, שהייתה "ארכיברית חובבת", כהגדרתה של אליה, הותירה אחריה חומרים פיזיים ודיגיטליים כאחד, כולל תמונות שצילמה במסגרת תחקירים, התכתבויות והרהורים. "אתה מקבל תמונה רב ממדית של אדם, שגם אם הוא לא בשר ודם, יש בו סימנים ותכונות מסוימות", מסבירה אוצרת העיזבון. לפיה, ההתבוננות בטקסטים מגלה "איפה נאוה צחקה, מה הדברים שהיו לה קשים, מה הדברים שהיו מרגשים בשבילה".

"בשולי הדף" מאת נאוה סמל. מן העיזבון(באדיבות משפחת סמל)

מותה של סמל, בגיל 63, הגיע בתום מאבק חטוף במחלת הסרטן, שנמשך כחצי שנה בלבד, ושלא הותיר לה הזדמנות של ממש לעסוק בקריסת בריאותה דרך האמנות. עם זאת, מהכתבים שהותירה עולה שבאופן אחר, רעיוני ומופשט יותר, העזה להתמודד עם הפרידה הסופית מהחיים עוד שנים לפני כן. "היה לנאוה עיסוק במוות ובפרידה מגיל מאוד צעיר, במובן ההגותי של זה. אני לא חושבת שהיא הייתה מורבידית בשום אופן, אבל היה בה המקום הפילוסופי, הרוחני, שהתבונן על המוות והיה מודע כל הזמן לזה שהוא נמצא שם", מבארת אליה, ומשתפת תובנה מעיוניה הרבים בחומרים: "גם כשהיא מדברת על אהבה, היא מדברת לפעמים על מוות, וגם שהיא מדברת על ילדות, היא מדברת לפעמים על מוות. וגם כשהיא מדברת על כתיבה ועל נשיות, המוות לפעמים מגיח".

"אבא קורא רילקה" מאת נאוה סמל. מן העיזבון(באדיבות משפחת סמל)

כך למשל, בשיר "רגע לפני הסוף", שכתבה שנים לפני שחלתה (התאריך המדויק אינו ידוע) סמל אומרת תודה - ונפרדת: "רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף / רָאִיתִי אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי חוֹלְפִים / כְּמוֹ סֶרֶט שֶׁהָלַךְ אֲחוֹרַנִּית וְהִסְתַּחְרֵר / כְּמוֹ שִׁיר הַפּוּךְ, שֶׁהִתְנַגֵּן יוֹתֵר מִדַּי מַהֵר / הָיִיתִי גַּל שֶׁהִתְרַסֵּק שׁם עַל הַחוֹף / פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי מָה זֶה 'בַּר-חֲלוֹף' / שְׁאֵלָתִי, מִי אֶת הַשְּׁבָרִים יָבוֹא וְיֶאֱסֹף? / זֶה הָיָה הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹף".

אירוע לזכרה של סמל, תחת הכותרת "עברית נאוה", יערך ב-7.2 במסגרת אירועי "לשון ראשון" בראשון לציון. בערב ישתתפו אנשי תרבות, בהם רוביק רוזנטל, קובי מידן, זלי גורביץ, צביה ולדן, אודיה קורן ודלית אסולין, שידונו בהיבטים שונים ביצירתה המסועפת של סמל, ובנקודות ההשקה של יצירתה עם השפה העברית. בקרוב יראה אור הספר "מחזור חיי אישה: נאוה סמל, כל השירים", בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שיכלול גם את השירים המובאים כאן.