רוחות שינוי: סוף לציר הבינלאומי בחברון

ההחלטה לסיים את המנדט של כוח המשקיפים TIPH, כמו גם ההתנערות מאונסק"ו, הן צעדים מבורכים. די למסור לזרים את ניהולה של העיר

ישי פליישרפורסם: 01.02.19 , 10:55

2006 חברון משקיפים כוח בינלאומי TIPH (צילום: AP)

כוח TIPH(צילום: AP)

בחברון קיים מתח מובנה: מחד עיר ערבית בעלת אוכלוסייה של כ-200 אלף איש הנמצאת תחת שליטת הרשות הפלסטינית. מאידך בירת יהודה, עיר שהסיפור היהודי שלה נמשך כמעט 4,000 שנה, וכשסופרים את תושבי קריית ארבע וחברון יחד מגיעים לכעשרת אלפים יהודים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בליבת הסיפור נמצאת מערת המכפלה - משכן קברי האבות והאמהות, מקימי האומה. כל הלחץ הערבי והבינלאומי לא יוכלו למחוק את משמעותו וחשיבותו של המקום לעם היהודי. אך תעלומת המציאות המורכבת הזאת, של המוני ערבים החיים בשכנות צמודה אל המקום החשוב כל כך לעם היהודי, אינה פשוטה לפתרון. משכך, מה עושים? פונים אל העולם לעזרה והעולם מציע את אוסלו והסכמי חברון.

קיבלנו. ישראל חתמה על הסכמים בינלאומיים שהעבירו את רוב העיר לניהול הרשות. הערבים דרשו גם כוח שיטור רב-לאומי. ישראל סירבה, אבל הסכימה לכוח משקיף שיפקח על קיום ההסכם ושמירת השקט. העולם "הציל" את המצב.

אז זהו, שלא. ניסיון מצטבר רב שנים הוכיח שזה לא עבד: לראשות עיריית חברון נבחר תייסיר אבו סנינה, מחבל משוחרר עם דם על הידיים. הוא, והרשות הפלסטינית, מסיתים לטרור, וישראל אינה מקיימת עמו כל קשר. בהמשך התברר שגם כוח המשקיפים TIPH, שהיה אמור להבטיח שקט בעיר, עוין את יהודי העיר ומתנכל להם, ובשל כך החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לא לחדש את המנדט שלו.

לא מדובר בגוף הבינלאומי היחיד שישראל עזבה "על רקע חברון". אונסק"ו, הארגון האחראי מטעם האו"ם על אתרי מורשת עולמיים, קיבל החלטה מופרכת שלפיה מערת המכפלה היא "אתר מורשת פלסטיני". ישראל, ושגרירת ארה"ב באו"ם דאז ניקי היילי, אמרו די.

המסקנה הכללית היא שהישענות על הציר הבינלאומי אינה יעילה. במקום לסמוך על זרים, ישראל נפרדה מהם והתחילה לאמץ כיוון חדש של עצמאות: בשעה טובה קיבלה הממשלה סדרת החלטות על חידוש הבנייה היהודית בחברון (למרות המתח, קיים ביקוש גדול למגורים בחברון). בנוסף, הכירה הממשלה ביישוב היהודי בעיר כרשות מקומית לכל דבר.

כשישראל שולטת בחברון יש תקווה לעתיד מזהיר. כבר היום פוקדים תיירים ישראלים רבים את העיר: טקסי ברית מילה, בר ובת מצווה במערת המכפלה הינם עניין תדיר. חתנים וכלות מגיעים אליה ביום שמחתם ואחרים מקיימים במקום את טקס החתונה כולו. תיירים זרים שרוצים להתחבר אל ההיסטוריה התנ"כית פוקדים את האתר בהמוניהם (700 אלף תיירים בשנה). והפוטנציאל התיירותי של המקום עודנו רחוק ממימוש מלא.

כשישראל שולטת יש גישה נוחה ומאובטחת לכל הדתות למערת המכפלה, וגם אזרחי ישראל היהודים יכולים לחיות בעיר המאוכלסת ברובה ערבים, כפי שמדינת ישראל עצמה מתקיימת לא רע, בסך הכול, במזרח התיכון.

אגב, גם בין הערבים בחברון יש לא מעטים שסולדים מן הרשות הפלסטינית ומייחלים ליום שבו מדינת ישראל תיקח אחריות ותחזור להיות הריבון. וגם בארה"ב קיים ממשל אוהד שיוכל לראות בעין יפה את ההתיישבות בחברון, במידה שמדינת ישראל תדע להציג זאת כעניין עקרוני.

שינוי המגמה לגבי חברון כבר קורה, ועלינו להמשיך ולהעצים אותו. הגיע הזמן להפסיק למסור לזרים את ניהולה של העיר המשמעותית כל כך, לשנס מותניים ולקבל החלטה אמיצה: לבנות, לחיות ולשלוט לנצח.