הפמיניזם של נטע ברזילי מנציח את יחסי הכוחות
"בקליפ החדש שלה נטע ממצבת את עצמה כחזקה, כמנצחת. אבל בנישואים לא כדאי לנצח. עצם הגדרת הקשר כתחרות שבה יש מנצח ומפסיד, פוגעת בשני הצדדים. אף אחד לא רוצה שבן הזוג שלו ייתפס כלוזר. זה מיד משפיע על הקשר"/ דעה
הקליפ החדש של נטע ברזילי, 'באסה סבבה', נפתח בטקס נישואים אוניברסלי, מידרדר למרדף אחרי הגבר הנמלט משם, ומסתיים עם השמדת הזכר הבורח. לאורך השתלשלות השיר הגבר מנסה לברוח מפני נטע העוצמתית, אשר מתגלה כקרנף רעבתן שמכריז כי יאכל אותו. לאכול ממש, לא כמו שאומרים לתינוקות. 'באסה סבבה' הוא המשך ישיר ל'צעצוע' (Toy), שגם הוא עסק בסוגיה מגדרית למהדרין. בשני השירים האישה היא החזקה שנכנסת בגבר חלש ובזוי.
גברים נבהלים כי אני מרוויחה יותר מהם
אל ההיפוך המגדרי בו האישה אוחזת בכוח ובאגרסיביות, מצטרף מרד כנגד מיתוס היופי המכתיב לנשים כיצד "נכון" להיראות. נטע מכריזה שהיא "אוהבת את גזרתה העבה" (I love my thicker figure) ושהיא מתעלמת ממטיפים מודרניים על יופי. האומץ של אישה לנתץ את מוסכמות היופי שהכתיבה החברה, מצטרף אל ההעצמה הנשית הכללית ולטרנד הגואה נגד אלימות גברית, וממנף עוד יותר את הכישרון הגדול שלה. נטע רוכבת על גבי וונדר-וומן והגבר הטובע תחתיה, וממצבת את עצמה כחזקה, כמנצחת.
התיאוריה הפמיניסטית ביקרה את היחס שבין גברים לנשים כמי שכרוך בשלטון הגבר ודיכוי האישה. בפרשנות הפמיניסטית של הפטריארכיה הגבר נתפס כחזק והאישה כמי שמוחלשת על ידי הגבר. הדפוס הבסיסי שהפמיניזם שאב מהמרקסיזם גורס כי תמיד יש אדון ומשרת, שולט ונשלט, ובחברה הפטריארכלית הגבר הוא זה ששולט. יחסי הכוחות שבין גברים לנשים ניצבים בלב דיונים פמיניסטיים רבים. נשים רבות אכן נאנקות תחת עול המבנה החברתי-פטריארכלי, ורק טבעי שגם אישה כמו נטע תעסוק בו. אלא שנטע הופכת את הקערה על פיה - בשירים שלה היא השולטת, הטורפת והמזלזלת. אבל גם לאחר שהקערה התהפכה, הדפוס שבו תמיד יש אדון ומשרת, שולט ונשלט, נותר על כנו. אלו רק התפקידים המגדריים שהתחלפו.
המנצח מפסיד
בנישואים לא כדאי לנצח. עצם הגדרת הקשר כתחרות שבה יש מנצח ומפסיד, פוגעת בשני הצדדים. כי גם כאשר הוא או היא מנצחים, לרוב המפסיד ינסה לנקום את עלבונו. מלבד זאת, אם ניצחת, זה עדיין אומר שבן הזוג שבחרת הוא לוזר, וזה משפיע עליך. שימור המסגרת הכוחנית שבה הגבר או האישה שולטים בבן הזוג השני, אינו מומלץ ואינו כדאי. הפסיכואנליטיקאית הפמיניסטית, ג'סיקה בנג'מין, הקדישה את ספרה 'כבלי האהבה' לחיפוש אחר מודל שיפרוץ את מעגל השליטה והאלימות. היא התייחסה לבעייתיות שיש בשאיפה להדיח את "הגברים הרעים" מכוחם ולהמליך את "הנשים הטובות" במקומם, ואמרה ש"תבנית כזאת של תום נשי ורוע פאלי רק תשיב את הניגוד המגדרי הישן על כנו". כלומר, הזיהוי הפמיניסטי המסורתי של גברים כרעים ונשים כטובות צפוי להוביל לשחזור של קשר זוגי הרסני, גם אם הפעם הנשים הן שייהנו מהעוצמה.
בנג'מין מציעה מודל חלופי שמטרתו להסביר כיצד אפשר לנטוש מציאות שבה יש במערכת היחסים ניצול של אחד הצדדים. לשם כך צריך להשיל את התפיסה המרקסיסטית שקיים מאבק תמידי בין גברים ונשים. בנג'מין מאמינה שניתן ליצור חיבור בין שני בני אדם שלא יכלול ניצול, והיא מדברת על כך שליצירת קשר מיטיב נדרשת משני בני הזוג הכרה הדדית (Mutual Recognition) בעצמאות של כל אחד מהם - הוא תופס אותה כנפרדת וחופשיה, והיא מכירה בו כנפרד וחופשי. על בסיס ההכרה הזו ניתן לבנות קשר זוגי שיכלול גם חופש וגם חיבור ואחדות.
נקודה מורכבת ומהותית בדבריה היא שגם בתוך החיבור הזוגי והאינטימי, ההכרה ההדדית אינה הולכת לאיבוד. שני בני הזוג עומדים בפני עצמם, ובמקביל הם גם כרוכים בקשר זוגי עמוק ומחייב. למשל ביחסים המיניים, אומרים ש"האדם מאבד את עצמו ונוכח במלואו במקביל". כלומר, אנחנו גם נבלעים בזולת אך גם מחוברים לעצמנו. בנג'מין משרטטת מודל שיוצר זוגיות שוויונית המאפשרת מקום לשני בני הזוג, למרחק ביניהם אבל גם לקרבה.
להשתחרר מהדפוס הכוחני
מבחינה תרבותית, יצירות שבהן האישה מתנתקת מהגבר ומכריזה על שליטתה וכוחה עליו, מספרות את הסיפור העצוב על יחסים בין המינים שמושתתים על כוח ושליטה. אין ספק שזו תופעה שקיימת באופן נרחב ואך טבעי ומתבקש לתקוף את מי שניסה לדכא אותך בעבר, אולם חשוב לשים לב שככה הדפוס ההרסני רק ממשיך להתקיים. הצעד הבא והמרפא הוא להתקדם לקראת היכולת להישיר מבט אל הזולת ולבקש לחיות לצדו. נעים יותר לחיות בזוגיות שלא חושבים בה על ניצחונות והפסדים.
בפתיחת ספר 'בראשית' מקוללת חווה בכך שהאיש ימשול באישה, "וְהוּא ימשול בָּךְ". לטעמי, מדובר על קללה לשני הצדדים, כי הזכות והאפשרות לחיות עם מישהי מעשירה, עולה בעשרות מונים על חיים של שליטה. היום, עם המרחק והשינויים לטובה, נראה כי הקללה מאבדת מאחיזתה, וכי יש כבר יותר ויותר גברים ונשים כאחד המסוגלים ומעוניינים לפתח קשרים הדדיים. ואם אפשר, למה לא לסיים בקצת קיטש ולקרוא לנטע: "עשי אהבה, לא מלחמה".
חננאל רוס הוא פסיכולוג בהתמחות קלינית ומנהל דף הפייסבוק "להיות גבר".
לפנייה לכתב/ת 
