40 שנה למהפכה: הדרך הארוכה של נשות איראן לזכויות
הנורמות הנוקשות משתנות בשנים האחרונות, ונשים מקבלות היום יותר הזדמנויות. עם זאת, הדרך עוד ארוכה ורצופת מאבקים. "גברים מעדיפים לא לעבוד עם נשים, גם אם הן מוכשרות. לא משנה מה תעשי, המגדר מכריע"
40 שנה למהפכה באיראן | פרויקט מיוחד
"חלמתי להקים חברה משלי, אבל לא ציפיתי שזה יקרה בקרוב. אם הייתי נשארת בניו יורק, לא הייתה לי הזדמנות כזאת", אמרה סאבה, כיום בת 27.
לדבריה, מעמדן של הנשים באיראן השתנה מאוד בעשור האחרון. "אנשים עכשיו סומכים על נשים בעמדות ניהול", היא אמרה. "ובכל זאת זה קשה, במיוחד באתר בנייה. אבל זה קשה בכל מקום, זה קשה גם בניו יורק".
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הרפובליקה האיסלאמית מציינת 40 שנה למהפכה, וישנם נושאים רגישים מבחינה פוליטית, או מלאי סתירות, יותר מאשר מעמד האישה.
אחרי המהפכה, חוקי האיסלאם הנוקשים נתנו לנשים מעמד משפטי נמוך יותר מאשר זה של הגברים, המחייבים אותן, למשל, במקרים רבים לקבל אישור מאביהן או מבן הזוג כדי לעזוב את הארץ. ערכן של נשים הוא כמחצית מערכם של גברים בהיבטים משפטיים שונים כגון ירושה ועדות בבית המשפט.
אבל הרפובליקה האיסלאמית גם עודדה חינוך לנשים, שמספרן כיום עולה על מספר הגברים באוניברסיטאות - התפתחות ששינתה מסורת בת מאות שנים. "ללכת לאוניברסיטה הייתה דרך קידום לנערות כמונו שלא רצו לגמור כמו האמהות שלנו בחברה מסורתית", אמרה מינה, סטודנטית לבלשנות בת 25 מטהרן.
מינה לא סיפרה לאביה שהיא לומדת לבחינת הכניסה לאוניברסיטה. "כשהתקבלתי, הוא לא האמין שאני אעבור לגור בעיר אחרת. הוא הפסיק לדבר איתי לתקופה מסוימת", היא אמרה.
"לא משנה מה תעשי, המגדר שלך הוא הגורם המכריע". אמרה שרה, סטודנטית לארכיאולוגיה בת 26. "זה גורם לך להאמין שאת חייבת ללדת ילדים, את מוכרחה להיות צנועה. את בקושי מאמינה שאת יכולה להיות עצמאית, שיסתכלו עליך כאדם עם אופי".
היא אמרה שהאפליה הייתה נפוצה בתחום שלה. "הארכיאולוגים הגברים מעדיפים לא לעבוד עם נשים גם אם הן מוכשרות. הם אומרים שזו צרה, שהנשים צריכות לשמור על החיג'אב שלהן כל הזמן, הם לא יתייחסו אליהן ברצינות", היא אמרה.
"אם אישה מצליחה בעבודה כזאת, זה בגלל שהיא נאבקה חזק מאוד. ולא כל הנשים מסוגלות להילחם כך", היא הוסיפה.
עם זאת, נורמות הלבוש באיראן השתנו בהדרגה בשנים האחרונות. עכשיו זה כבר לא חריג, במיוחד באזורים עשירים יותר, לראות נשים בג'ינס צמודים עם צעיף רופף וצבעוני על הראש. משטרת המוסר שפטרלה ברחובות, סידרה את כיסויי הראש או פרצה לבתי הקפה כדי לוודא שזוגות קשורים זה לזה, נראית עכשיו רק לעתים רחוקות.
השלטונות עדיין מתחו את הגבול במחאה הפעילה נגד החיג'אב. כמה נשים נעצרו בשנה שעברה על כך, ועורכת דין בולטת לזכויות אדם, נסירין סוטודה, נכלאה כשהחליטה לייצג אותן.
רבות עדיין נבהלו מכך שהנשיא ה"מתון", חסן רוחאני, שהבטיח לשפר את זכויות האזרחים, שוב לא הצליח למנות שרה אחרי בחירתו מחדש ב-2017. "יש תקרת זכוכית והיא תישאר", אמרה פרשטה סאדגי, כתבת פוליטית בטהרן.
"כשרוחאני עלה לשלטון, נראה שהוא לא רצה ליפול עם האייתולות, ונסוג לאחור", היא הוסיפה. "לאט לאט, נשים מקבלות את זכויותיהן, אך לעת עתה אין תנועה של נשים".
לפנייה לכתב/ת 
