אינטרנט אלחוטי: לא בבית ספרנו?
מדוע כל כך הרבה הורים חוששים מהצבת נתבי אינטרנט אלחוטי בבתי ספר, למרות שבקרב מדענים יש תמימות דעים שמדובר בטכנולוגיה בטוחה - והאם יש לכך קשר לאופן שבו התקשורת מסקרת את הנושא? מחקר ישראלי חדש יצא לבדוק מה המקור לבעיות הקליטה
"דמיינו הודעת וואטסאפ מוועד הכיתה: הורי כיתה ד'2 שלום. הנכם מוזמנים לאסיפה מיוחדת של הנהגת ההורים שיוחלט בה אם לאשר לבית הספר להתקין מערכות אינטרנט אלחוטי בכל רחבי בית הספר, עם נתב (ראוטר) בכל כיתה וכיתה. מי שיגיע ישפיע!!!" - כיצד תצביעו?" - כך נפתח מאמר ישראלי חדש, שהתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת המדעי "אקולוגיה וסביבה" ושיוצג במפגש מיוחד בשם "האם צריך לפחד מנתבים אלחוטיים? תפיסות הסיכון של הורים ביחס לקרינה בלתי-מייננת בבתי הספר", שיתקיים ב-10 בפברואר, בחמד"ע – המרכז לחינוך מדעי, תל-אביב-יפו.
עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
שכיחותן הגבוהה של רשתות האינטרנט האלחוטיות סביבנו, אם זה בבית, בעבודה, בתחבורה הציבורית או במקומות הבילוי, גורמת לאנשים רבים לחשוש מהשפעות שליליות אפשריות של קרינה אלקטרומגנטית בלתי-מייננת, המשמשת לתקשורת אינטרנטית אל-חוטית (WiFi) על בריאותם. מחקרים רבים בעשורים האחרונים בדקו השפעות של סוגים שונים של קרינה בלתי מייננת על גוף האדם. הם מצאו שקרינה בלתי מייננת יכולה לגרום לרקמה שלידה להתחמם, אך תופעה זו מתרחשת רק בעוצמת קרינה גבוהה בהרבה (פי מאות אלפים) מזו הקורנת ממכשירי WiFi, בעוד עוצמת הקרינה פוחתת בריבוע על פי המרחק מהמקור (הנתב).
מחקרים שבדקו השפעות של קרינה בלתי מייננת שאינן קשורות לחימום, כמו היווצרות סרטן או נזק לפוריות, לא מצאו הוכחות חד-משמעיות לטענה זו אצל בני אדם, והקונצנזוס המדעי בתחום הוא שמדובר בטכנולוגיה בטוחה. אך למרות זאת, התפיסה שאינטרנט אלחוטי הוא דבר שלילי ומסוכן היא זו ששולטת באתרי החדשות וברשתות החברתיות בישראל, והורים רבים מתנגדים להכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר של ילדיהם, על אף יתרונותיה הרבים.
קרינה בלתי-מסרטנת
טכנולוגיית ה-WiFi מסתמכת על קרינה אלקטרומגנטית בלתי-מייננת. בניגוד לקרינה מייננת (כמו קרינת רנטגן או קרינה רדיואקטיבית לסוגיה השונים), שמסוגלות לתלוש ולהוציא אלקטרונים מתוך מולקולות בתהליך שנקרא יינון, ולכן עלולה לגרום לנזק למבנים כמו ה-DNA. לעומת זאת, קרינה בלתי-מייננת, כמו זו שבה נעשה שימוש ב-WiFi, לא נושאת מספיק אנרגיה על מנת לגרום ליינון החומר ולכן לא יכולה לגרום לנזקים מסוג זה.
כאמור, על אף ניסיונות רבים של מדענים לבדוק האם קיים קשר בין קרינת WiFi לבין נזקים לבריאות האדם, המדע כיום אינו מציג ראיות לנזקים שכאלה.. ההשפעה הידועה של הקרינה הבלתי-מייננת (שכוללת גם טכנולוגיות כמו טלפונים סלולריים) על גוף האדם היא חימום רקמות שצמודות למקור הקרינה (אלמנט שדועך משמעותית עם הרחקת המקור מהרקמה), אך גם תופעה זו לא רלוונטית לאינטרנט האלחוטי. "עוצמת הקרינה שנחשפים אליה כתוצאה מהשימוש ב-WiFi תמיד כה נמוכה שהיא לא יכולה לגרום אפילו לחימום", אומר ד"ר אריק ואן רונחן, יו"ר הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי-מייננת (ICNIRP), הארגון שמפרסם את ההמלצות לרמות החשיפה לקרינה בלתי-מייננת שאומצו על ידי מרבית המדינות המתועשות בעולם, ושעובד בשיתוף פעולה עם ארגון הבריאות העולמי.
"רמות הקרינה שנפלטת על ידי ה-WiFi הן כה נמוכות ששום נזקים בריאותיים לא יכולים להיגרם בגללן", מבהיר ואן רונחן. "מערכות ה-WiFi שנמצאות בשימוש בבתים לא חזקות מספיק כדי לגרום להשפעה כלשהי והן בטוחות".
"מנקודת מבט מדעית, אין סיבה להגביל את הגישה ל-WiFi", אומר ואן רונחן. "אין שום סיבה לאסור על שימוש ב-WiFi בבתי ספר או בכל מקום שבו ילדים גרים, לומדים או משחקים, כולל בבתים".
לא נותנים לעובדות לבלבל אותם
המחקר החדש בוצע על ידי פרופ' חבר אילת ברעם-צברי, ראש קבוצת המחקר לתקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, וד"ר קרן דליות, פוסט-דוקטורנטית בקבוצת המחקר ומנהלת המחקר, ומומן על ידי משרד המדע והטכנולוגיה. "עניין אותנו לחקור את הנושא כי קיים בו פער בין התפיסה בציבור לבין הידע המדעי העדכני", אומרת פרופ'ברעם-צברי.
החוקרות בחנו עשרות כתבות שפורסמו בשנים האחרונות באתרי חדשות ישראליים מובילים ושעסקו בנושא הקרינה הבלתי-מייננת בכלל וקרינת האינטרנט האלחוטי בפרט, וכן את הטוקבקים שנכתבו כתגובה לכתבות אלה. הן מצאו שעל אף הקונצנזוס המדעי בנושא, ב-70 אחוז מהידיעות החדשותיות הובעה עמדה ברורה שקרינה בלתי-מייננת היא מסוכנת. מגמה זו הייתה חזקה פחות אך בהחלט משמעותית גם בטוקבקים, שב-52 אחוז מהם נטענו טענות דומות.
עוד בחנו החוקרות את השיח שהתפתח ברשתות החברתיות בישראל בעקבות שידור תכניות טלוויזיה בנושא קרינה בלתי-מייננת בכלל וקרינת אינטרנט אלחוטית בפרט. החוקרות ניתחו את הפוסטים והתגובות בנושא בעמודי פייסבוק פומביים כמו "מדע גדול, בקטנה", ומצאו שהשיח נשלט לרוב על ידי הגולשים שמאמינים שקרינה בלתי-מייננת מסוכנת. 52 אחוז מהמגיבים הביעו עמדה חד-משמעית לפיה הקרינה מסוכנת, לעומת 27 אחוז בלבד שהביעו עמדה חד-משמעית הפוכה.
חשוב לציין שבמקרים שבהם מנהלי העמודים ומדענים היו מעורבים בשיח, הדיונים היו שקולים ומעמיקים יותר. לכן מדגישות החוקרות שמעורבות של מדענים בפורומים ציבוריים היא חשובה על מנת לקדם שיח מבוסס ראיות.
כחלק מהמחקר, החוקרות שאלו הורים לילדים בבית ספר יסודי כיצד יגיבו להצעה להכניס WiFi לבית הספר של ילדיהם. משרד החינוך החל בביצוען של תכניות להטמעת השימוש במחשבים ובאינטרנט בבתי הספר, שמטרתן לייעל את הלימוד ולקדם את המוסדות החינוכיים, ששיטות הלימוד בהם נחשבות פעמים רבות למיושנות. התנגדות הורית עלולה להקשות על ביצוע מהלכים כאלה.
רוב ההורים שהשתתפו במחקר הסכימו להכנסת WiFi לבתי הספר, אך לא כי חשבו שמדובר בטכנולוגיה בטוחה. רבים מהורים אלה כן חששו מן הסיכון שטמון בקרינה, אך לא ראו טעם להתנגד לקיומה בבתי הספר מכיוון שהילדים בכל מקרה נחשפים אליה במקומות רבים אחרים. גם ההורים שהתנגדו להכנסת ה-WiFi לבתי הספר התמקדו בשיקולים שלא קשורים להיבט הבריאותי של הקרינה: הורים רבים רצו לצמצם את חשיפת הילדים למסכים, ולא ראו יתרונות פדגוגיים משמעותיים לשימוש באינטרנט האלחוטי.
קרינה זו מילה מפחידה
מדוע העמדות הבלתי-מבוססות מדעית הן אלה שמשגשגות? בכל הנוגע לכלי התקשורת, ייתכן שהדבר נתמך על ידי הניסיון להציג את שני הצדדים בכל ויכוח. הבעיה מתחילה כשדעה בלתי מבוססת שמושמעת על ידי אנשים ללא הכשרה רשמית שמסתמכים על מידע שאמינותו מוטלת בספק מוצגת כלגיטימית וסבירה בדיוק באותה מידה כמו הדעה של מומחים רבים מהאקדמיה ושנשענת על שנים רבות של מחקר אובייקטיבי. דוגמה טובה לכך היא נושא שינוי האקלים, שמוצג לעתים בתקשורת כסוגיה שיש עליה ויכוח, כשלמעשה רוב מוחלט של מדעני האקלים תומכים בראיות המדעיות הרבות שמצביעות על כך ששינוי האקלים נגרם בשל פליטות גזי חממה כתוצאה מפעילות האדם
הקושי להעריך נכונה את אמינות המקור שמפיץ את המידע רלוונטי מאוד לרשתות החברתיות, שבהן אין צורך בהוכחות מדעיות או בידע מבוסס על מנת להיות קולניים. "הקבוצה שמשתתפת בשיח ברשתות החברתיות ובטוקבקים בנושא ה-WiFi לא גדולה מאוד, אבל רבים מהאנשים שבה מושקעים בנושא מאוד", אומרת ברעם-צברי. "זו פלטפורמה שמאפשרת לאנשים שמוכנים להשקיע זמן ומאמץ לעשות הרבה מאוד רעש ולתפוס הרבה מאוד מקום".
"חלק גדול מאוד מהמסקנות ומההחלטות שאנחנו מקבלים מבוססות יותר על הבחירה שלנו לאילו מומחים להאמין, מאשר על שיקול לוגי מה נכון או לא נכון", אומרת פרופ' ברעם-צברי.
פעמים רבות הבחירה הזאת מושפעת מתופעה פסיכולוגית מוכרת בשם הטיית האישוש (confirmation bias): שינוי דעה הוא לא דבר פשוט עבור בני אדם, לעומת האפשרות הקלה יותר של שמירה על דעה קיימת, ולכן במקרים רבים אנחנו בוחרים ללקט מבין המידע הזמין רק את פריטי המידע שמתאימים לתפיסות שלנו, גם אם הם מועטים ומגיעים ממקורות מבוססים פחות. כשאנחנו נתקלים במידע שסותר את דעתנו אנחנו מתעלמים ממנו, מתייחסים אליו בביטול או פשוט שוכחים אותו. כך, התפיסות השגויות מתחזקות והופכות לנפוצות יותר.
לדברי פרופ' ברעם-צברי, אין זה מקרי שדעות שאינן נתמכות במחקרים שכיחות בהקשר של קרינת ה-WiFi. "רוב האנשים לא יודעים מהי קרינה בלתי-מייננת, ומבחינתם 'קרינה' זו מילה מפחידה, שקשורה אסוציאטיבית לקרינה רדיואקטיבית. אבל קרינה זה דבר נורא רחב – גם האור הנראה הוא קרינה בלתי-מייננת ובלעדיו לא נוכל לראות". לדבריה, עצם העובדה שאנחנו נחשפים לקרינת ה-WiFi במקומות רבים גם אם אנחנו לא בוחרים בכך, יחד עם העובדה שלא ניתן לראות או לחוש אותה, גורמות לאנשים לתפוס אותה כמסוכנת יותר. "כל הדברים האלה ביחד יוצרים מושג מפחיד, שאפשר להמשיך ולבנות עליו פחדים גם אם אין לכך בסיס עובדתי מוצק", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ".
קבוצת מחקר תקשורת המדע מהטכניון וכתב העת אקולוגיה וסביבה מזמינים אתכם למפגש מיוחד בנושא "האם צריך לפחד מנתבים אלחוטיים? תפיסות הסיכון של הורים ביחס לקרינה בלתי מייננת בבתי הספר". המפגש לא יעסוק בשאלה האם קרינה מנתבים מסוכנת, אלא בשאלות של ידע מדעי, מומחיות, תקשורת המדע ותפיסות סיכון בהקשר של קרינה בלתי מייננת. המפגש יתקיים ב-10 בפברואר, בשעות 17:00–19:15. בחמד"ע – המרכז לחינוך מדעי, תל-אביב–יפו (רח' הפרדס 7).
לפנייה לכתב/ת 
