טרנד: מקומות עבודה שואפים שתתחתנו כבר
שתי חברות סיניות הודיעו השבוע שיאפשרו לעובדות שלהן לקחת "חופשת דייטינג", שבמהלכה יוכלו למצוא לעצמן חתן. בישראל עדיין אין ימי חופש לרווקות, אבל חברות ההיי-טק כן ישמחו לעזור לעובדות ולעובדים למצוא את הדייט הבא שלהם. על הנייר זה נשמע נהדר, אז למה נועה בנוש כל כך עצבנית?
אם אתן רווקות סביר להניח שאינכן עומדות לקדם את פניו של ולנטיין בתרועות רמות ובמחיאות כפיים סוערות. לאחר הכול, מדובר ב(עוד) תזכורת צורמת לכך שכשלתן במשימתכן להביא חתן לאימא והיא תמשיך לנסות לשדך לכן את הבן הפיסח של השכנים. ברגעים שכאלה אולי תוכלו להתנחם בעובדה שאינכן רווקה סינית שחצתה את אמצע שנות ה-20 לחייה, או כפי שנוהגים לכנות אותה בסין – "שאריות" (כן, זה לגמרי אמיתי).
חכם ברגע: מה הסיפור של ולנטיין?
אין מצב שנחגוג את ולנטיין. זה חג ציני
בחברה הסינית מצופה מגברים ומנשים למצוא בן ובת זוג לחיים עד אמצע שנות ה-20, ונשים שחצו אותן כשעודן ברווקותן נתפסות כשאריות שנותרו ללא ביקוש. בוודאי תשמחו לדעת שיש מי שדואג לאותן נשים אומללות - שתי חברות תיירות סיניות הודיעו השבוע כי תתחלנה להציע לנשים רווקות מעל גיל שלושים "חופשת דייטינג" מהעבודה, שמטרתה לעזור להן למצוא בן זוג.
במסגרת חופשת המחלה, סליחה – חופשת הדייטינג, רשאיות הרווקות המקשישות לקחת תוספת של שמונה ימי חופשה מעבר לחופשה השנתית, ולנצל אותם לטובת פעילויות שיקדמו אותן לעבר "מציאת התרופה" למחלת הרווקות הנוראה שבה לקו. אבל קחו את הזמן ובלי לחץ, כן? המניעים של החברות, כמובן, אינם פילנתרופיים, שכן "אם נשים תהיינה מרוצות יותר בחייהן האישיים, הן גם תהיינה פרודוקטיביות יותר בעבודה", כך על פי מנהל משאבי האנוש של אחת החברות.
מעבר להרמת הגבה המתבקשת על התפיסה (שבה אוחזת גם החברה הישראלית, ולא רק הסינית) שזה בסדר גמור להיות רווק בשנות ה-30 לחייך, אלא אם כן אתה אישה ואז מדובר באסון קולוסאלי, ועל האופן בו מנציחה "חופשת הדייטינג" את הסטריאוטיפים והציפיות המגדריות בכך שהיא קוראת לסדר את הנשים הסוררות, יש שאלה שחייבים לשאול: האם הנשים הסיניות באמת יהיו מרוצות יותר אם הן תמצאנה חתן?
המציאות, כהרגלה, מורכבת בהרבה. בסין קיים פער עצום בין גברים לנשים: על כל 100 נשים ישנם 118 גברים, ובסך הכול ישנם 34 מיליון יותר גברים מנשים. מדיניות העבר שהתירה ילד אחד בלבד למשפחה והובילה להפלות יזומות של עוברים ממין נקבה, הותירה מחסור עצום בנשים שאותן יוכלו לשאת הגברים. ואם זה לא מספיק, הרי שעם התקדמות הנשים מבחינת רמות ההשכלה וההכנסה, אחוז הנישואים צונח משנה לשנה. יותר ויותר נשים דוחות את גיל החתונה, או שאינן מתחתנות כלל, כך שנכון להיום יש יותר מ-200 מיליון נשים רווקות במדינה.
במציאות שבה לגברים אין מספיק נשים להתחתן איתן, התשובה לשאלה "מי יהיה מרוצה אם נשים יצאו לחפש חתן?" היא ברורה מאליה. לכן קשה לי להוריד את הכובע בפני הסינים על הושטת היד לאישה האומללה שעוד רגע ותפספס את הרכבת, גם לו הייתי רוצה - ואני לא. אולם לא צריך להרחיק עד לסין על מנת לחזות ביוזמות של מקומות עבודה שנועדו לעזור לעובדים במציאת זוגיות. אפשר להתבונן על מדינה אחרת, שבדומה לסין היא פטריארכלית, שמרנית, מקדשת את ערך המשפחה ומעודדת נישואים, וכדי להתבונן עליה אפילו לא צריך לקחת טיסה.
עבודה זה נחמד, אבל מה עם חתן?
אם בעבר היתה נהוגה הפרדה ברורה בין עולם הבית ועולם המשפחה, הרי שנפערה בה פרצה זה מזמן, וגם מקומות העבודה – בדומה לאימא של כולנו – מזכירים לנו שעבודה זה נחמד, אבל מה עם חתן? כך, למשל, קבוצת SQLink שהיא אחת מחברות התוכנה הגדולות בישראל ומונה כ-2,000 עובדים, מקיימת מדי שנה בערב הוולנטיין ערב פנויים-פנויות. לאירוע מוזמנים הייטקיסטים בלבד – עובדי הקבוצה וחבריהם שעוברים סינון מוקדם כדי לוודא שמתקיים איזון מושלם בין נשים וגברים, ובין חתכי הגילאים השונים.
"הרעיון נוצר כתוצאה מרחשים שעלו מעובדים, בעיקר מנשים, על הקשיים בחיפוש בן זוג והתסכול מאפליקציות ההיכרויות", מספר ל-ynet יניב בן ישי, סמנכ"ל השיווק שיזם את הרעיון. "אף אחד לא ירצה להגיע לאירוע פנויים-פנויות בהייטק, ולכן עטפנו את זה כערב 'סינגל-מינגל', אירוע קליל שבו אפשר להכיר בצורה לא מחייבת, ומביאים הרבה אלכוהול כדי שיעזור לבונדינג. לפני האירוע הראשון היייתי סקפטי, אבל כשראיתי את כמות האנשים שנרשמה לאירוע הבנתי כמה גדול הצורך של אנשים במפגש פיזי, קליל ומשוחרר. אפילו נוצרה כבר חתונה כתוצאה מאחד האירועים - אחד המשתתפים ירד במעלית ופגש למטה מישהי שלא היתה באירוע, אלא עברה שם במקרה".
מה היתרון של ערב מסוג זה?
"המפגש עוזר לאנשים למצוא את הדייט הבא שלהם, גם באהבה וגם בעבודה. בפתח האירוע יש שתי תיבות – אחת לחיפוש אהבה, שאליה מכניסים שמות של אנשים שמצאו חן בעיניך. אנחנו עושים הצלבות ואם יש התאמה בין שני אנשים, אנחנו שולחים את הזוג על חשבוננו למסעדה. התיבה השניה היא לחיפוש משרה, והיא מיועדת לחבריהם של העובדים שלא עובדים אצלנו. אתה משלשל אליה את השם שלך אם אתה מחפש עבודה, ואז אתה עושה ספיד-דייטינג של עבודה עם יועצת קריירה שנמצאת במקום".
למה לערבב בין חיפוש אהבה לחיפוש עבודה?
"יש המון דמיון בין עולם העבודה לעולם הדייטינג: בשניהם יש פלירטוט מקדים, חיזור ודיבור על מערכות יחסים. בשוק ההייטק יש תחרות גדולה על העובדים כי אין מספיק עובדים, וכל חברה מנסה לפתות אנשים לעבור אליה. אז אפנה אליך בפלירטוט ואבדוק אם את פנויה להצעה, אם תגידי לא אז אנסה שוב בעוד חודש, ואז תגידי לי שיש תנאים מסוימים שבהם כן תסכימי לעבור. זה בעצם תהליך מקביל לדייטינג גם בעולם העבודה. והאמת שפשוט רכבנו על הגל – אם כבר מגיעים אלינו אנשים מבחוץ, אז למה שלא נציע להם לעבוד אצלנו?
"חברות תמיד מנסות לחשוב איך ליצור תפיסה חיובית אצל המועמדים בחוץ כדי למצב את המקום כצעיר וחדשני וכמקום שכיף לעבוד בו. לכן המטרה מתחלקת 50-50 בין ליצור אירוע מגניב שנהנה ממנו וייתן ערך לעובדים שלנו, לבין להיתפס באופן חיובי אצל המועמדים. אחרי שהם מגיעים לאירוע שלנו, זה יושב בתת מודע שלהם, ואז כשהם יראו מודעה או כשתפנה אליהם מגייסת שלנו, תהיה להם כבר תפיסה חיובית שלנו".
שתי הדוגמאות האלה לאופן שבו עולם העבודה נרתם למציאת זוגיות לעובדים, בעצם מגיעות מאותו המקום – הניסיון לענות על מה שמקום העבודה רואה כצורך של עובדים ועובדים פוטנציאליים על מנת להגביר את היכולת ומידת הפרודוקטיביות של הארגון. אבל בתוכן מקופלות גם אין ספור ציפיות חברתיות לגבי מהו הסדר החברתי הנכון ביותר וכיצד הוא מאורגן (למשפחות), חשיבותם של הנישואים בכלל ועם מי ומתי מתחתנים בפרט. לאחר הכול, גם מקומות העבודה הם חלק מהמבנה החברתי הקיים, והם כאן בשביל לעזור לאימא שלנו במלאכתה.
