הדבר שהכי חשוב להורים שיהיה לילדיהם

ד"ר גוגל הפציע לחיינו לפני עשורים לא רבים ונראה כי השתקע בהם. בכל שאלה כמעט נפנה לחיפוש אינטרנטי ונמצא תשובה, או יותר נכון תשובות רבות שישמשו לנו מורה נבוכים. רופאים רבים מספרים על המטופלים שמגיעים מצויידים בקטעי מידע מהאינטרנט על מצבם הגופני, אוסף מחלותיהם, דרכי טיפול והמלצות לתרופות.

למותר לאמר שלא כל המידע הנ"ל רלוונטי, עדכני או נכון. על זה אמר מארק טוויין, הידוע מעבר לספריו הנפלאים (שממש מומלץ להתחיל לקרוא גם לילדים צעירים יחסית, בכל פעם פרק) גם באמרותיו השנונות, שמי שקורא בספרי רפואה, סופו שימות מטעות דפוס.

קראו עוד:

אמא, אבא וחמישה ילדים - במסע בהודו

לא תאמינו כמה זמן ילדיכם "דבוקים" למסכים

בת 10 מסבירה על מחלת ה-ALS של אביה

במקביל, האינטרנט מהווה מקור רחב מאין כמוהו להבנת כיוונים וטרנדים של חיפוש וחוקרים רבים עוסקים בניתוח החיפושים שלנו: באילו תחומים ונושאים אנשים מחפשים יותר מידע? מה החיפושים ה"חמים" בזמנים מסויימים? מה השאלות המדוייקות שאנחנו שואלים ובעיקר - מה זה אומר עלינו.

מחקרים מצאו שהורים שואלים לעיתים קרובות: כיצד אוכל לגדל ילד מצליח (ודרך אגב, וזה נושא אחר, הרבה יותר לגבי בנים מאשר לגבי בנות). הם שואלים, קצת פחות, "איך אוכל לגדל ילד מאושר?" והם כמעט לא שואלים איך אוכל לגדל ילד נדיב, מתחשב או אכפתי.

רוצים ילדים מצליחים(צילום: shutterstock)

במחקר שנערך באוניברסיטת הארוואד על ידי חוקר בשם וויסבורד מצא כי 80% מהילדים מאמינים שהוריהם מעריכים יותר וגאים בהם יותר כשהם מצליחים - מקבלים ציונים גבוהים למשל, מאשר אם הם מגלים נדיבות או אכפתיות. גם הם עצמם אמרו שחשובה להם יותר הצלחה אישית מאשר נדיבות, אכפתיות או עזרה לזולת.

כלומר, חיפושים האלה יש להם השפעות במציאות כי מה שאנחנו מחפשים מעיד על מה שחשוב לנו ומקרין על הילדים שלנו. מה שמעניין זה שההורים במחקר אמרו שחשוב להם מאוד שילדיהם יהיו מתחשבים ואכפתיים. הם לא היו מודעים כלל לכך שהילדים חושבים שלהם, ההורים זה לא חשוב. הם גם הצטערו לשמוע שזה לא גבוה בסדר העדיפויות של הילדים שלהם. אני חושבת שרבים מאיתנו יכולים להזדהות עם ההרגשה - ברור שחשוב לנו שילדינו יהיו גם אכפתיים, מתחשבים ומוסריים.

רק שלא יהיו פריירים

אז מה מתפספס בדררך? ראשית, אולי אתם לא בטוחים שזה אכן צריך להיות בעדיפות גבוהה, או שאתם חוששים שהילדים שלכם יהיו "פריירים"- המילה המפחידה ביותר בקרב ישראלים. הנה קצת חומר למחשבה - אכפתיות והתחשבות עוזרות בחיים גם להצלחה ולאושר.

ילדים אכפתיים ומתחשבים הם בעלי מערכות יחסים טובות יותר. יש להם יותר חברים והם מקובלים על ידם, דבר שגורם לרווחה נפשית גבוהה יותר, לפניות ללמידה ולהתפתחות חברתית. היחסים שלהם עם החברים שלהם הדדיים יותר - כלומר, הם גם מקבלים מאחרים, ולא רק נותנים להם, כיוון שהנטייה הטבעית היא לעזור למי שעוזר לנו, ובאופן כזה הם גם מצליחים יותר.

לילדים מתחשבים יש יותר חברים(צילום: shutterstock)

ילדים אכפתיים הגדלים בדרך כלל להיות מבוגרים אכפתיים, ומבוגרים אכפתיים ונדיבים הם לא רק אהודים יותר אלא בגדול גם מצליחים יותר כי הם מצליחים להבין את מחשבות ורגשות הצד השני ולהתכוונן אליהם. זה לא אומר שהם מוותרים להם או מבטלים את עצמם, אלא שהם לוקחים בחשבון גם את הצרכים של הצד השני ואכפת להם להם. שלא לדבר על כך שנתינה ואכפתיות מסבה לנותן, ולא רק למקבל, אושר.

מעורבות פעילה 

גם אם אתם מאמינים בחשיבות של אכפתיות והתחשבות, כמו ההורים במחקר, מה שמתפספס הוא העשייה בפועל, ביום יום. לא מספיק לחשוב על זה שזה חשוב, צריך לעשות דברים בפועל כדי שזה יקרה וכדי שילדים יאמינו שזה חשוב לנו, ויאמצו את האכפתיות וההתחשבות כחלק מסך היכולות וההתנהגויות שלהם.

כדי לעשות זאת, יש קודם כל להפוך אכפתיות לעדיפות בחינוך הילדים. במקום רק להגיד: "העיקר שתהיה מאושר" או " תעשה מה שאתה יכול להצליח בבחינות", הוסיפו משפטים שמדגישים שחשוב גם להיות אכפתי ומתחשב" וחפשו הזדמנויות לשבח את ילדיכם על התנהלות אכפתית או נדיבה. שאלו את הגננת או המורה האם הילד מפגין יכולות אלה, ובכך תסבו את תשומת ליבם שהדברים האלה חשובים לכם בה במידה.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

ספקו לילדים הזדמנויות להתנסות ולבטא אכפתיות ונדיבות. זה מתחיל בהסבת תשומת ליבם של הילדים למה אנשים אחרים חשים ואולי זקוקים (אולי השומר שעומד בשער בית הספר צמא ביום חם כזה?) ועובר לעשייה מעשית (אולי נביא לו משהו קר לשתות או נכבד אותו בעוגיות שאפינו?).

כלומר ממודעות אנחנו עוברים למעורבות פעילה וזו יכולה להיות בעשייה בבית (כן, גם אכפתיות להורים ולמשפחה זו אכפתיות), או מחוץ לבית, בעזרה לאחרים או באופן רחב יותר במיזמי התנדבויות. באופן זה הילדים גם מרחיבים את מעגל האכפתיות שלהם מהמעגל הקרוב והטבעי יותר של המשפחה והחברים הקרובים למעגלים רחבים יותר.

שמשו מודל לילדים

אתם יכולים לחפש פרויקט התנדבותי שניתן לערב בו ילדים, אפילו צעירים יחסית כמו חלוקת סלי מזון לבתים או אריזת מתנות לחגים. שימו לב שזה פועל טוב יותר כשמעורבת פעילות בפועל ולא רק תרומת משהו חומרי כללי (שקיות סוכר ליד הקופה בסופר, למשל).

והכי חשוב - שמשו מודל לילדיכם, כי זו הלמידה החזקה ביותר. זה לא אומר להפוך להיות מושלמים או לאמא תרזה ולעזוב את כל עיסוקינו לטובת מיזמי צדקה. אבל זה כן אומר להראות אכפתיות לאנשים סביבתנו, לדבר בצורה מכבדת וחיובית ככל האפשר, לעשות מחוות קטנות של נדיבות ולערב בהן ילדים, ולשוחח סביב השולחן על עשייה חיובית ומקרי נתינה. יש המון סרטונים ברשת על מעשי נדיבות - אפשר לסיים כל יום, יחד עם סיפור לילה טוב, בסרטון מעורר השראה.

גם שיח בנושא דילמות מוסריות יתרום להבנה מורכבת של סיטואציות ויוציא ילדים מזוית הראייה האישית שלהם. והעיקר, לשים את הנושא במקום מרכזי בסדר היום ההורי שלנו - לטובת הילדים והחברה הסובבת אותם.

ד"ר ניבה דולב היא ראש המחלקה לחינוך במכללה האקדמית כנרת