הכלכלה הפלסטינית עומדת בפני 3 שנות יובש
עצירת הסיוע מארה"ב תימשך עד סוף כהונת טראמפ ובשנה הראשונה של מחליפו. פרשן פלסטיני מתאר את הפטיש והסדן ומציב שאלה בפני הרשות
אבו מאזן (צילום: רויטרס)
שטף העברת הכסף מארה"ב לרשות הפלסטינית יבש לחלוטין עם החלטתה לסרב לכל סיוע אמריקני, אפילו למנגנוני הביטחון. הרשות מסבירה את סירובה בכך שהסיוע נועד לסחוט את הפלסטינים ולכפות עליהם את "עסקת המאה" של הנשיא דונלד טראמפ. על כך נוספת גם חקיקת הקונגרס מינואר 2019, המתירה כעת לאמריקנים להגיש תביעות נגד מדינות שמקבלות מהם סיוע.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הכספים מארה"ב היו הסיוע הגדול ביותר שהוגש לרשות ולעם הפלסטיני – קרוב לחצי מיליארד דולר בשנה - שהוזרמו לסוכנות הסעד של האו"ם לפליטים הפלסטינים (אונר"א), לפיתוח תחומים חיוניים כמו בריאות, תרבות וחינוך, ולסיוע לאגודות ציבוריות ולתשתיות. אבל הסיוע הכספי (והפוליטי) לא ניתן מתוך אהבה לפלסטינים אלא כדי לשמור על האינטרסים האמריקניים, במיוחד אלה הקשורים באינטרסים הביטחוניים של ישראל, ובמיוחד בשטחים הכבושים, בהתאם למדיניות ארה"ב באזור.
כעת, לאחר שחדלו הדולרים להיכנס לחשבון הבנק הפלסטיני, עומדות בפני הרשות שתי חלופות עיקריות. הראשונה, שלמעשה אינה באה בחשבון, היא להיכנע לדרישות האמריקניות, ובראשן עסקת המאה והחלטות הנוגעות לירושלים ולפליטים. אין ספק שבחירה באופציה הזאת תחזיר את זרימת הכסף האמריקני. האפשרות האחרת היא להתמודד עם המציאות ולאמץ מדיניות כלכלית שונה. במקום כלכלה של צריכה, לרבות צריכה של מותרות, יש להדק את החגורה ולהתבסס על מוצרי יסוד כדי לשאת את שלוש השנים הרזות הבאות.
שלוש השנים הרזות מתחילות עכשיו. מעתה ועד המחצית הראשונה של 2019 מתכוננת ישראל לבחירות, ובתקופה זו יתחרו ביניהן המפלגות הציוניות במידת התוקפנות שלהן כלפי הפלסטינים. אחרי הבחירות יחל תהליך הרכבת הממשלה החדשה ממפלגות הימין, שעל פי הסקרים הן אלה שיזכו, ובתהליך הזה ילך לעולמו "השמאל הישראלי" .
הרכבת הממשלה תארך זמן, בעיקר בשל חילוקי דעות בנוגע לדרכי ניהול ושימור הכיבוש. הוויכוח יינטש בין מפלגות הימין הקיצוני – שקורא להחיל מיד ריבונות ישראלית על הגדה המערבית ולגרש את הפלסטינים בכל דרך אפשרית – לבין מפלגות הימין-מרכז, שקוראות לפתרון עם הפלסטינים על בסיס אוטונומיה כלשהי בשטחי A בלבד, באופן שישמור על כל האינטרסים הביטחוניים הישראליים.
כך או כך, עם תחילת המחצית השנייה של 2019 יציג הממשל האמריקני את עסקת המאה. התוכנית תיתקל בוודאי בהתנגדות פלסטינית קולנית, וייתכן שבמידה כלשהי גם בהתנגדות פסיבית מצד ישראל, בעיקר אם לא ימולאו כל הדרישות הישראליות בנוגע לירושלים.
דונלד טראמפ (צילום: Getty Images)
לפיכך אנו עומדים לפני שלוש שנים קשות מאוד: שנתיים עד סוף הקדנציה של טראמפ, ולפחות עוד שנה נוספת של הממשל החדש, בטרם עשויים דברים להשתנות.
הישועה לא תבוא מאירופה
במצב קשה זה, יש הרואים באיחוד האירופי מקור חלופי אפשרי לסיוע. אולם לא משם תבוא הישועה. הנתונים מצביעים על ירידה בסיוע מאירופה, והוכחה לכך היא הארגונים הציבוריים הפלסטיניים, ש-90% מהם סובלים מצמצום המימון האירופי.
חלק מכספי הסיוע האירופיים מיועד כעת לאזורים שאירופה מחשיבה כקשים יותר, כמו סוריה, תוניסיה ולוב. השטחים הפלסטיניים אינם חשובים עוד כפי שהיו אחרי הסכמי אוסלו, ולמעשה חלק ממדינות אירופה החלו להציב תנאים להמשך המענקים שלהן עקב לחץ ישראלי ולחץ של אנשי השדולה היהודית בתואנה של מאבק בטרור.
אם כך, אירופה החלשה לא תוכל למלא את החלל התקציבי וגם לא את החלל המדיני. היא לא מסוגלת לקדם יוזמה מדינית אמיתית.
נראה כי בשלוש השנים השדופות הבאות רק מדינה אחת תצא נשכרת. ישראל, ומדיניות הכיבוש שלה, יהיו המרוויחות הגדולות ביותר, שכן ישראל ממהרת למלא את החלל המדיני באמצעות קביעת עובדות: היא מגבירה את ההתיישבות, מחסלת כל אפשרות להקמת מדינת פלסטינית עצמאית ומוחקת את בעיית הפליטים. הפלסטינים נמצאים אם כן במצב קשה וסבוך: לא צפוי שינוי במדיניות ישראל הימנית והקיצונית, ולא צפוי סיוע מהותי שיגיע מבחוץ.
על כך נוסף מצב הפנים הסבוך והמסוכן, והפילוג הגובר שהוא אסון בפני עצמו. כך הופך החזון הפלסטיני לוט בערפל. ולכן נשאלת השאלה: האם יש סיכוי בעימות, או שמא תיתכן הצלה? התשובה נמצאת אך ורק בידי ההנהגות של הפלסטינים. הן חייבות להתעשת, להסתכל למציאות בעיניים ולתכנן את הדרך. הן הנושאות באחריות והן המובילות את העם הפלסטיני לנמל של שלום או אל תוך מלכודת ההרס העצמי.
- עבד אלנאצר אלנג'אר הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם ביומון "אל-איאם" הרואה אור ברמאללה. בגרסה מקוצרת זו הוא מתפרסם בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. תרגמה מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עבד אלנאצר אלנג'אר
מומלצים
