איך במאי ישראלי מצליח לצלם סרט בטהרן? בסגנון המוסד
"המורה לאנגלית", סרטו של יובל אדלר שהוקרן בפסטיבל בברלין, מספר על סוכנת מוסד שיוצאת למשימה בטהרן, מתאהבת בגבר מקומי ונחשפת לחיי הלילה של העיר. הבמאי מספר שנדרש לשיטות בלתי שגרתיות כדי להפיק את היצירה, והשחקנית דיאן קרוגר מגלה שעברה "אימוני מוסד" בישראל
בתזמון מושלם עם פרסום הידיעה הדרמטית לפיה המוסד הבריח לכאורה מדען גרעין מאיראן, נערכה אמש (א') הקרנת הבכורה לסרטו החדש של יובל אדלר, "המורה לאנגלית" (The Operative), שהוצג מחוץ לתחרות בפסטיבל הסרטים בברלין. עלילות המוסד הישראלי מיעטו להעסיק עד כה יוצרים מקומיים, ועוד פחות מכך דמויותיהן של נשים-סוכנות ("החוב" של אסף ברנשטיין ו"מסתור" של ערן ריקליס הם שני יוצאי הדופן). לכן היה מסקרן לצפות בסרט הזה, שהגיבורה שלו היא סוכנת מוסד המסרבת להיות עוד בובה על חוט.
זוהי הפקה בינלאומית שעלילתה נפרשת על פני גרמניה, איראן וישראל, והיא כוללת צוות שחקנים זר שבראשו עומדים דיאן קרוגר ומרטין פרימן ("פארגו" הטלוויזיונית), יחד עם הופעות אורח ישראליות הכוללות את דורון צברי, לירון לבו, אוהד קנולר, ולדימיר פרידמן ויעקב זדה דניאל. התוצאה, כמקובל לא פעם במקרים כאלה, צורמת כאשר שחקנים ישראליים פונים בעברית אל שחקן זר (פרימן), העונה להם באנגלית כאילו הבין את דבריהם.
"המורה לאנגלית" מבוסס על ספר מאת יפתח רייכר-עתיר שראה אור בשנת 2013. הסופר, בעצמו איש מוסד לשעבר, מגולל בו את סיפורה של "לוחמת מוסד" בארץ אויב, כפי שהוא מובא על ידי המפעיל שלה. סרטו של אדלר נדרש אל הספר כנקודת מוצא, ובמרכזו אישה צעירה (קרוגר) המגויסת על ידי המוסד ונשלחת לטהרן כדי לחדור לחברת אלקטרוניקה, ובאמצעותה לספק לאיראנים רכיבים פגומים לפרויקט הגרעין. הסרט ממקם את האישה, שמגיעה לאיראן בכיסוי של מורה לאנגלית, בין שני גברים. האחד הוא המפעיל שלה (פרימן), יהודי-בריטי המתגורר בברלין, והשני הוא איש עסקים איראני צעיר ופרוגרסיבי (קאס אנוואר), שדרכו היא נחשפת לצד הלא מוכר במערב של הרפובליקה האסלאמית - מסיבות, סמים ואלכוהול. אלא שהקשר הרומנטי בין השניים אינו מתקבל באהדה על ידי אנשי המוסד, שחוששים כי הוא עלול לפגוע במטרה.
במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי ההקרנה הבהיר אדלר כי לא היה בכוונתו להציג את אנשי המוסד באור שלילי. "ארגוני ביון באשר הם מנצלים אנשים כדי להשיג את מה שהם רוצים", הבהיר. "כשמדובר בריגול, ישנו מתח בין המקצוענים שמתמרנים את אלה שאינם-מקצוענים. אבל אני לא חושב שישראל צריכה לחוש אי נוחות עם הסרט".
מצד אחד, הגיבורה של הסרט אינה הגרסה הנשית של ג'ייסון בורן (כשלעצמו, יותר פנטזיה של איש ריגול מאשר ממשות). מצד שני, הסרט אינו חודר אל הקרביים של עולם הצללים של הביון הבינלאומי כדרך שעשה זאת ג'ון לה-קארה בספריו. אדלר מציין אמנם כי כוונתו בסרט היא לחשוף את עולמן הפנימי של הדמויות - אך מה לעשות שהעולם הזה פשוט אינו קיים פה.
קרוגר סיפרה שבשביל להתכונן לתפקיד, עברה "קצת אימוני מוסד בישראל". "לא התאמנתי באקדח, אלא עשיתי דברים קטנים וטיפשיים כמו לשכנע אדם זר ברחוב שיעזור לי להגיע מנקודה א' ל-ב', או לנקוש על דלת ביתו של מישהו, ולבקש ממנו להיכנס כדי שאוכל להגיע למרפסת", היא אומרת. "המשימה שלי הייתה להגיע למרפסת, ולהראות לאנשי המוסד שהמתינו בחוץ ששכנעתי מישהו באמצעות סיפור. זה הרגיש נורא לשקר לאנשים הנחמדים האלה."
מבחינות רבות, הסרט מזכיר את "בית לחם", סרטו המרשים של אדלר מ-2013, שעקב אחר מערכת היחסים שבין סוכן שב"כ ונער פלסטיני המשמש כמודיע שלו. גם בעבודתו הנוכחית מבקש אדלר לשרטט דינמיקה של יחסי כוח מורכבים, הפעם בין גבר והאישה-הסוכנת שאותה הוא מפעיל, אבל הטשטוש שבין רגש אמיתי וכזה המוכתב מראש לצרכי המשימה - נידון פה באופן מסורבל למדי. דבר בקשר הרומנטי שמתפתח בין הסוכנת והמטרה שלה לא מעיד על איזושהי כימיה בין הדמויות.
באופן משונה, ההקשר הפוליטי העכשווי - זוכרים את מופע הקלסרים של ביבי? - כמעט ולא נוכח פה, ואיראן לצורך העניין הייתה יכולה להיות כל ארץ אויב אחרת. ועדיין, כיצד מצלם במאי ישראלי סרט שמתרחש בטהרן? התשובה, מסתבר, היא בסגנון המוסד. "היינו צריכים לצלם באיראן מבלי להיות באיראן, וזה דבר קשה", מספר אדלר. "היה לנו צוות משנה שצילם באיראן. בהתחלה ניסינו לקבל אישור לצלם בטהרן, אבל כמובן שזה לא יצא. אז השתמשנו במישהו כדי להשיג צוות צילום באיראן. למען בטחונו, הצוות לא ידע בעבור מי הוא עובד. הם שלחו לנו את החומרים, ואני צפיתי בהם בניו יורק, דרך האייפון, בזמן שהם מצלמים באיראן, עם כפילה של דיאן (קרוגר), אומר להם לפנות ימינה, לעשות כך וכך. באופן הזה הישגנו שוטים רבים של השוק והרחובות בטהרן. היה לנו מזל גדול שזה הצליח."
"המורה לאנגלית", שמועד יציאתו לאקרנים בארץ עדיין לא ידוע, כולל סצינה עזה, שבה הגיבורה מותקפת מינית במשאית שבתחתיתה היא מסתתרת, אך הסיטואציה הטעונה הזו אינה זוכה משום מה להתייחסות בהמשך, והיא נושאת על כן ממד נצלני-משהו. עדיין, נוכח התמקדותם של כמה מסרטי התחרות השנה בנשים חזקות ונאבקות - קל לראות כיצד הדמות שמגלמת קרוגר משתלבת במגמה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
