ההתעללות בפלסטינים והניסיון לשיבוש חקירה: "15-10 דקות של מכות עד שהם חדלו לצעוק"
לוחמי נצח יהודה, הנאשמים שהכו אב ובנו שנחשדו בסיוע למחבל מגבעת אסף, סיפרו במצ"ח על האלימות: "כשירדתי מהרכב ראיתי נייר טואלט עם דם. איבדתי את זה, לא היו צריכים לשים אותם איתנו". כך חיילים תיאמו גרסאות בוואטסאפ: "אגיד שלא הבנתי את המילים כי אני מצרפת. אשחק על זה". העדויות, חלק 2
לחלקה הראשון של חשיפת העדויות בפרשה - לחצו כאן
על פי תמלולי חקירת מצ"ח שהובילו לכתב האישום ולהליך גישור, בבוקר האירוע היו הלוחמים ערים קרוב ליממה, שרובה לוותה במתח נפשי בגלל מעורבותם המבצעית בסגירת המעגל לו המתינו במשך ימים ארוכים: נעצר המחבל שהרג את שני חבריהם לגדוד, סמ"ר יובל מור יוסף וסמל יוסף כהן ז"ל. במושב הקדמי של רכב הזאב ישבו הנהג, מפקד המחלקה (קצין בדרגת סגן) ולוחם נוסף. לטענת השלושה, בשל מחיצת ההפרדה הכמעט מלאה בין המושבים בין החלק האחורי לבין המושב הקדמי, הם לא הבחינו כמעט באלימות.
"סמכתי על הסגל שלי שיתערב, ולא הרגשתי קשור למה שקורה מאחור", סיפר הלוחם לחוקרים. "גם לא ידעתי שהאלימות ברמה כזו. כשהסתובבתי זה היה לשנייה. שמעתי 3-2 סטירות, ואת ה'איי' של העצורים כמה פעמים. כשירדתי מהרכב ראיתי נייר טואלט עם דם. שמעתי את מפקד המחלקה אומר לחיילים במהלך הנסיעה להפסיק. כן, יש מצב שחבריי היכו את הפלסטינים מתוך תחושת נקמה. נראה לי שהם הוכו כי הם היו סייענים של המחבל. שמעתי בוקסים".
חוקר: "האם אפשר היה להגיע למטרה ללא שימוש באלימות?".
הלוחם: "היה אפשר, כמובן".
חוקר: "האם לדעתך הלוחמים הפריזו בהפעלת הכוח כלפי העצורים?".
הלוחם: "לא יודע איך לענות על זה. מבחינת הצבא כן. מבחינת האנשים אני לא יודע איך להגיד, כל אחד בשלו. זה לא בא ממני. זה לא קרה בשום מעצרים וזה קרה פעם אחת ויש לזה סיבה, בגלל שהם היו מתוסכלים וגם בגלל ששנייה לפני זה הם ראו את המחבל. זה היה מתסכול – לא מנקמה. אחרי שהם יצאו מהרכב השפתיים של הצעיר היו ענקיות רצח, האף שלו דימם".
סמל המחלקה, שנסע בחלק האחורי של הרכב ומיוחסת לו תקיפת העצורים, ניסה לטעון תחילה כי ייתכן ששני הפלסטינים הוכו עוד קודם לכן, והמעיט בעוצמת התנהגותו: "כשראיתי את אחד העצורים מוריד את הפלנלית מעיניו אז הבאתי לו מכה-שתיים, בפנים עם הידיים. אני מניח שזה גרם לו לנזק. החבלות בגופם נגרמו מהמכות שהם קיבלו מאיתנו, גם מהנפילה של המבוגר שבהם עם כניסתו לרכב, ואני משער שעוד קודם הביאו להם מכות, אולי במעצר שלהם, (על ידי) הימ"מ או התאג"ד. אני לא זוכר שמישהו אמר 'תפסיקו'".
לאחר מכן הוסיף: "אני לא מתנהל כך, חדלתי את עצמי וזה לא מתאים לי. איבדתי את עצמי. מבחינתי האלימות לא הייתה מתוך נקמה, פשוט קצת איבדתי את זה ועלה לי הרגש. הפרזתי בכוח".
על תחושותיו באותו יום סיפר: "דברים התחילו לצוף לי כי הייתי בסערת רגשות. לעבור במקום בו הם נרצחו. אני ממש הרמתי את המחבל בידיים בכפר. זה התחיל להציף לי דברים שעלו לי מכל החודש שעברנו".
"לא איבדתי את האנושיות"
גם בעדויות של מפקד המחלקה והחיילים המכים שנסעו מאחור לא תמיד הייתה התאמה. הראשון טען שלא זיהה משהו חריג באופן יוצא דופן בחלק האחורי של ה"זאב", אבל אחד הנאשמים בהתעללות סיפר אחרת.
מפקד המחלקה אמר לחוקרים: "במהלך הנסיעה לא ראיתי משהו שמחשיד אותי. שמעתי רק צעקות כמו 'תפסנו אותם, סוף סוף, כמה זמן, הם הרגו את החברים שלנו'. לא ראיתי תנועה של הלוחמים חוץ משל סמל המחלקה ואמרתי לו להפסיק. כשעברנו ליד צומת גבעת אסף שמעתי את הלוחמים אומרים 'פה הרגו את החברים שלנו' ו'איך הימ"מ לא הרגו אותו, הוא הרג את החבר שלנו'.
"לא היינו אמורים לקחת איתנו עצורים באותה משימה וזה נבע מחוסר מקום. בדרך כלל אנחנו מתדרכים לפני משימות כאלה את הלוחמים שלא לפגוע בעצורים אבל לא עשינו זאת הפעם... אני לא מאמין באלימות הזו וזהו אירוע חמור וחריג. דיברתי עם המחלקה שלי כמה וכמה פעמים על הדברים האלה".
מפקד כיתה, שהיה אמור לכל הפחות לרסן את חייליו, השתתף אף הוא באלימות. הוא סיפר לחוקרים: "הרבצתי לעצור מתוך כאב, לא ממקום של להתפרץ עליו. זה היה ממקום של כאב ואובדן, כשאתה רואה את תחנת האוטובוס המחוררת ושאתה מבין שהחברים שלך חוררו שם. זה שאיבדתי את עצמי לכמה רגעים זה לא אומר שאיבדתי אנושיות.
"ניסיתי לטפל בעצור בדימום מהאף שלו. אני מצטער על מה שהיה, מביע חרטה ומבין שהמעשה לא היה נכון. חרה לי לעבור בתחנה, לראות את האנדרטה לזכרם. לא השלטתי על עצמי. נתתי לעצור הצעיר ארבע מכות לפנים עם היד שלי וגם למבוגר. התעשתי וחדלתי את האירוע. צעקתי 'חלאס, די', כי הבנתי לרגע מה עשיתי".
השיבוש: "אשחק על זה שאני עולה חדש"
הסעיף האחרון בכתב האישום שהוגש נגד הלוחמים מייחס לשניים מהם שיבוש מהלכי חקירה. החוקרים מצאו בטלפונים שלהם הודעות טקסט והודעות קוליות, שבאמצעותן ניסו לתאם גרסאות ולהמציא סיבות אחרות לחבלות בגופם של שני העצורים.
"תגיד שהיית מקדימה ולא הרבצת", אמר אחד מהם לחברו. בהודעת וואטסאפ נוספת אמר אחד מהשניים: "אגיד שזרקתי את הרגליים בצורה אגרסיבית ולא הרבצתי, שאני עולה חדש מצרפת והתבלבלתי במילים. אשחק על זה שאני עולה".
בגרסה הראשונה של אחד הלוחמים נמצא הסבר אחר לסימני האלימות של הפלסטינים: "לא נתתי סטירה כואבת אלא סטירות קטנות. לא נגרם נזק. היו הרבה תזוזות ואבנים בדרך, בגלל הדרך כולם זזו, גם העצורים, הם נפלו והרמנו אותם כשהם נפלו על הראש והם קיבלו קצת מכות מהכיסא. כולם היו שמחים שעצרנו את המחבל. הייתה אווירה טובה ושירים. כשהגעתי לגבעת אסף כל האמוציות עלו לי. לא עשיתי את זה בכוונה, זה קרה בגלל האווירה ברכב, לא רציתי להרוג אותו ולא לעשות לו כואב בגוף. הרבצתי לו מאחורה בראש ולא בפניו".
לוחם אחר טען בכלל: "זו הייתה השתלטות בכוח סביר. אני לא ראיתי אלימות. היה צורך בהפעלת כוח פיזי בגלל השתוללות העצורים".
האב נאשם: הסתיר את המחבל הרוצח
התביעה הצבאית הגישה לפני כעשרה ימים כתב אישום נגד הפלסטיני המבוגר מבין השניים, בסעיפי אישום שונים ובהם מתן מקלט, סחר בציוד מלחמתי והחזקת נשק בלתי חוקית. הסייען מואשם כי למחרת הפיגוע בצומת גבעת אסף, המחבל הרוצח עסאם ברגותי הגיע לביתו בשעת לילה, כשהוא רעול פנים וצולע, וביקש ממנו מסתור, לאחר שסיפר שחיילים ישראלים הרגו את אחיו המחבל.
ברגותי הסתתר במשך ימים ארוכים בביתו, כאשר הסייען היה מודע למנוסתו מכוחות הביטחון, ואף הציע להעביר אמצעי לראיית לילה שהיה ברשותו למחבל שלישי שהיה בעל היכרות משותפת בינו לבין ברגותי. הסייען אף העביר לברגותי שתי מחסניות מלאות בכדורים, והיה מודע לכך שהסתיר מתחת למיטתו רובה מסוג קלצ'ניקוב, בו לא השתמש בסופו של דבר כאשר הלוחמים הגיעו לעצור אותו.
מדובר צה"ל נמסר: "בבית הדין הצבאי מתנהל משפטם של חמשת לוחמי נצח יהודה המואשמים בכך שהכו שני פלסטינים אותם החזיקו כעצורים. ללוחמים מיוחסות עבירות של התעללות בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשמים כפרו בכתב האישום. בשלב זה, מעצרם הוארך בהסכמה עד ל-19 בפברואר, בין השאר, לצורך קיום הליך גישור. מעצרו של קצין בדרגת סגן הוארך בתנאי מעצר פתוח ביחידתו עד ל-12 בפברואר בגין אחריותו כמפקדם של הלוחמים".
גורמים צבאיים הוסיפו כי "שניים מהלוחמים מואשמים בנוסף בעבירה של שיבוש הליכי משפט, לאחר שתיאמו את הגרסה שאותה ימסרו לגבי אירוע זה".
לפנייה לכתב/ת 
