"נהיה עשירים בעוד ילדה"

ישבתי בארוחת ערב משפחתית, מביטה בשבעת ילדי (חוץ מבן בישיבה, ובת נשואה שגרה רחוק). מקשיבה להם בשימת לב. דיונים רגילים, פטפוטים חמודים, חוויות מהיום שעבר. אווירה נינוחה, רגילה. רגילה? פתאום הציפה את ליבי התודה. "ריבונו של עולם", לחשתי לעצמי, תודה רבה לך שזה הרגיל שלנו. עשית אותי עשירה!! עשירה בילדים בריאים, מתוקים, טובים, מיוחדים - כל אחד במיוחדותו.

כל אותו ערב, שהיה עמוס כמו כל הערבים עדין התרוננה התודה בליבי. אחרי שהקטנים (בן ה-3, ובנות ה-4,9 ו-13) כבר חלמו חלומות, הגדולות (תאומות בנות 15 ובת ה-19) היו ספונות בחדרן, מתכוננות ל"קיפול ציוד סמינרי" ולשינה, אני לוקחת לעצמי פסק זמן לפני המטלה הבאה (הכנת שיעורים לכתת החינוך המיוחד שלי ליום למחרת).

יושבת עם בעלי, שכבר הספיק לחזור מכולל ערב, עם ה"עיתון של יום שלישי" וכוס תה רותח. לפתע צדה את עיני מודעת לוח קטנה: "דרושות משפחות מארחות לבנות פנימייה". הצביטה הייתה עמוקה כעומק התודה. אני עשירה ויש מי שלא. יש מי שאין לו ילדים, ויש מי שהמשפחה שלו קרועה. הראיתי את המודעה לבעלי, מספרת לו על תחושותיי. הוא הגיב במשפט שהיווה את הבסיס לאירוח של שרי, שנמשך עד היום: "נהיה עשירים בעוד ילדה".

הסברנו להם על נתינה שמביאה לאהבה

היום, במבט לאחור, אני יכולה לומר בוודאות: אכן התעשרנו! אך אז יחד עם החזון, היינו מלאי חששות. למחרת כינסנו פאנל משפחתי, העלינו את הרעיון לארח בת פנימייה בבתינו, רצינו לשמוע את הילדים. הקטנים התרגשו, הגדולות הביעו חששות ואחת מהן אף הביעה התנגדות. היא תארה את תחושתה כאילו בואה של הילדה יכולה לקרוע את המרקם המשפחתי האהוב והמוכר.

"היה בה משהו כל כך שברירי ועדין שבאופן טבעי התייחסנו אליה כמו אל כלי זכוכית יקר"

דיברנו איתם, התייחסנו לחששות ולתחושות, הבהרנו להם שכול עוד הילדה אנונימית אכן הקושי קיים, אך ככל שנכיר אותה יותר "הקרע" יתאחה, והרווח שלנו יהיה עצום. הסברנו להם על נתינה שמביאה לאהבה, והלב שמתעמל ומתפתח הוא בונוס לכל אחד ואחת מאתנו, והדרך לתקשר ולהציע את עצמנו כמשפחה מארחת הייתה פתוחה.

מכאן והלאה נראה היה שמישהו מריץ אותנו בדרך לאירוח. ביום רביעי התקשרתי לאחראית משפחות לפי המספר שבעיתון. הוזמנתי לריאיון ובהמשך נפגשתי לראשונה עם שרי. נערונת מתוקה, בת 16, עיניים כהות חכמות, תלתלים שובבים ושאלה קיומית אחת שנשאלתי: "אתם מכריחים ילדים לגמור את האוכל?" אחרי שהרגעתי אותה "ממש לא!" ואחרי שראינו ששתינו אוהבות לקרוא, היא הביעה את הסכמתה לנסות ולהתארח אצלנו שבת אחת.

ביום שישי באותו השבוע, היא הופיעה לראשונה בביתנו. עומדת בפתח נראית קטנה מתמיד, עם מזוודה ענקית. אירוח ראשון שנמשך עד היום, במשך כמעט חמש שנים.

היה כל כך קל לחבב אותה. מתוקה ומשתפת פעולה, אבל יחד עם זה, היה בה משהו כל כך שברירי ועדין שבאופן טבעי התייחסנו אליה כמו אל כלי זכוכית יקר. הקשרים נרקמו לאט והפכנו עם הזמן ליותר בטוחים, ודווקא הבת שהביעה הסתייגות בתחילה נהייתה קרובה אליה ביותר.

ראיתי את ילדי מגלים רגישות ומאמצים מחשבה איך לשמח. מנסים בשיטות שונות לגרום לה הרגשה טובה וראיתי איך שההתפתחות התקשרותית-חברתית שלהם הלכה והתפתחה.

"אתם בונים לה את העתיד שלה"

חגגתי בשקט ציוני דרך קטנים גדולים: הפעם הראשונה שהגישה עזרה, היווה בשבילי סימן שהיא מרגישה חלק מאיתנו. הפעם הראשונה שאפשרה לי לראות את חדרה בפנימייה, שנתן לי את התחושה שהיא מאפשרת הצצה פנימה לתוך עולמה. הפעם הראשונה שהתקשרה אלינו מיוזמתה, שחשתי שהקשר הזה חשוב גם לה.

חתונת בתי השנייה הייתה הזדמנות מיוחדת לראות עד כמה שרי קשורה אלינו. כשהתבוננתי בתמונות נראתה שרי חלק מאתנו (כמובן ששכרנו לה שמלות כמו לשאר הבנות). השמחה שנראתה על פניה דמתה בכל לאחיות הכלה ורק בגלל הטקט המיוחד שניחנה בו, הצטלמה רק בחלק מהתמונות המשפחתיות.

"הפעם הראשונה שהגישה עזרה, היווה בשבילי סימן שהיא מרגישה חלק מאיתנו"

מרגשת במיוחד הייתה הפגישה עם אמה של שרי. באחת מהמסיבות המשותפות שנערכה בפנימייה- בנות, אימהות ומשפחות מלוות. נחשפתי לאישה מדהימה, שאהבתי מהרגע הראשון. היא בחום לבה את הכרת התודה על שאנו נותנים לשרי בית שלם, מתפקד וזורם - "אתם בונים לה את העתיד שלה", אמרה. שמחתי לראות כמה שרי דומה לה, מכבדת ודואגת לה.

המשפחה שלנו גדלה, הילדים בגרו, נולדו לי ב"ה שלושה נכדים מתוקים, וכל הזמן הזה אני עוקבת אחרי שרי. בפנימייה היא התפתחה להיות בחורה לתפארת, בנויה יציבה, שמחה ובעלת נפש עשירה. אנחנו כל הזמן מהווים חלק מחייה וביתנו פתוח עבורה תמיד.

אנחנו לא משפחה מיוחדת. כמונו יש רבים. אך כמה עשירים נהיינו אנחנו עצמנו, כשזכינו שיש לנו חלק קטן בגידולה של בת פנימייה, של שרי שלנו.

היום שרי, בת 20, נמצאת אתנו בקשר ומגיעה לשבתות ולחופשות. היא לומדת במסלול של חינוך מיוחד, יודעת להכיל בליבה את השונה, יודעת לתת את ליבה לאחרים וזו התודה הגדולה ביותר שיכלה להביע.

• עמותת ילדים בסיכוי תקיים ערב הסברה למשפחות חרדיות המתעניינות באירוח וליווי ילדי פנימיה ב-24.2, יום ראשון בין 17:30-19:30 בפנימיית שתילים, רחוב בזל 10 פתח תקווה. האירוח מתקיים אחת לשבועיים בשבת וכן בחגים וחופשות. צוות הפנימייה והעמותה מסייע ומלווה לאורך כל התהליך.
• לפרטים נוספים צרו קשר עם הדר בטלפון: 03-6475075.