איך אוכל לדעת שאינני מתפשרת עליו?
יש בי קול קטן שחושש שמא אני מסתפקת בבחור מקסים אבל שמתאים רק ב-80%, כשיש אחד שמתאים לי ב-94%. אתם שאלתם, קצ'קעס עונה
קצ'קעס יקרה,
איזה מזל שהכול פה אנונימי! כך אוכל לקוות שהשאלה שלי תתפרסם, לקפוץ למדור ולקרוא את התשובה בלי לערב חברים, חברות, אימא ודודה. אני יוצאת כבר תקופה עם בחור די נחמד, ובסך הכול החיים יפים. לאחרונה התחלתי לקבל מסרים מפלרטטים מבחור שהיה לי קראש מטורף עליו המון זמן. ניסיתי להיות נחמדה, ומפה לשם, הוא שאל אותי מה העניינים ואם אני אוהבת בירות בלגיות. אני שמחה מאוד במערכת הזוגית שאני נמצאת בה, ועדיין יש בי קול קטן שאומר – אולי הבחור הזה, זה שהוא לא החבר שלי, הוא אופציה טובה יותר? אולי אני מסתפקת בבחור מקסים אבל מתאים רק ב-80%, כשיש אחד שמתאים לי ב-94%? אני מרגישה כמו נואפת וכמו בנאדם ממש נורא, אבל המחשבות האלה פשוט משגעות אותי.
היי אנונימית יקרה,
מובן שהכול אנונימי. לפעמים אנחנו פשוט צריכים שמישהו יקשיב לכל הדברים שעוברים לנו בראש בלי שמץ של שיפוטיות, הרמת גבה מתנשאת או יד מרחמת על הלב. מבטיחה שלא לפרסם לעולם לאף מכר, חבר או כלב מוכר אף פרט מזהה. שבועת צופים!
את שואלת שאלה שאני מניחה שעברה לרבים וטובים לפניך בראש - מתי מרגישים שזה מספיק? מתי יודעים שמי שאנחנו נמצאים איתו הוא העסקה הטובה ביותר שיכולנו להשיג? שעשינו מיקוח טוב מספיק ושהצלחנו לגנוב את אומצת הבשר הכי עסיסית, מזינה ושווה בשוק הבשר של עולם הרווקים-רווקות. ובכלל, איך יודעים שהחיפוש נגמר, שאפשר לנוח בזרועותיו (או זרועותיה), ופשוט להניח לשלווה להשתלט על המרחב?
בעולם שיש בו 7,682,569,624 אנשים (הנתון מעודכן לזמן כתיבת שורות אלה, ועתיד להשתנות בכל שניה), כשאפשר להגיע כמעט אל כולם בדרך זו או אחרת, יכול בהחלט להיות שיש איזה מישהו שאם נבדוק את האלגוריתם שלו, נגלה שהוא מתאים יותר לקוד שמתפעל גם אותך. לבארי שוורץ (יהודי מבית טוב) יש ספר שעוסק בדיוק בזה, ונקרא: the paradox of choice: why more is less. או במילים אחרות: למה לבחור זה מבאס, ולמה אפשרויות רבות זה מצב ביש.
דמייני שאת הולכת לחנות הבגדים האהובה עלייך, וצריכה לבחור לעצמך ג'ינס חדש. אבל אז מעצבי החנות מחליטים להתחכם, ובמקום כמות סבירה של דגמים לבחור ממנה, הם מכפילים, משלשים, מרבעים ומתמנים את האפשרויות. ג'ינסים, ג'ינסים עד קצה האופק. בהירים, כהים, רחבים, צרים, ארוכים, קצרים, ג'ינס בגזרה גבוהה, ג'ינס בגזרה נמוכה ומשהו באמצע. מעולם לא ראית כל כך הרבה ג'ינסים. "טוב...", את חושבת לעצמך, "אקח לי כמה מהם". את מציצה בארנק ומגלה שהאשראי לא פה ושיש לך כסף רק לאחד. טם-טם-טם! מה עכשיו?
בארי שוורץ מסביר את הפרדוקס בכך שככל שיש לנו יותר אפשרויות בחירה, אנחנו למעשה נכנסים ללופ לא מאושר שממנו קשה שלא לצאת מבואסים. אנחנו רוצים לבחור בג'ינס המושלם (או בבן זוג), אך גם כשכבר בחרנו, אנחנו עדיין לא בטוחים שעשינו את הבחירה הנכונה. אז מה עושים? קודם כל, מנתקים את כל יתר האפשרויות מזאת שבחרת. עזבי את הבחור ההוא, החתיך, הקראש עם שורות הפתיחה השנונות. הוא כרגע על 'הולד'. חבר שלך גורם לך להרגיש בטוחה ונאהבת? הוא עושה לך טוב? את נמשכת אליו? אתם מדברים שעות על שום דבר ועדיין מעניין לך?
אם השבת "לא" על הכול – קומי, אמרי יפה שלום וחפשי לך בן זוג חדש. את לא אמורה להיות במקום שלא טוב לך בו, וגם הבחור זכאי למצוא אהבת אמת. אם טוב לך ואת מציירת לבבות ביומן, את יכולה להתנחם בעובדה שזה לגמרי נורמלי להעריך גברים (או נשים) אחרים, והג'ינסים היפים שמציצים אלייך, לא פעם נראים הרבה פחות מרשים כשהם עלייך, בתא המדידה.
