ביהמ"ש: מתווכת לא תקבל עמלה אף שהובילה עסקה

בניגוד לחוק, מוכרת דירה לא הוחתמה על הסכם כתוב. ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע שלמתווכת בכל זאת מגיע תשלום, אבל המחוזי חשב אחרת

עו"ד חן ספקטור | פסקדיןפורסם: 15.02.19 , 06:34

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך לאחרונה את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, ושלל ממתווכת דמי תיווך עבור עסקת מכירת דירה: השופט אלון אינפלד אמנם הסכים שהמתווכת ביצעה את עבודתה, אולם הבהיר שהוא מחויב לפסוק בהתאם לחוק, שקובע כי מתווכים לא זכאים לשכר טרחה אם לא החתימו את הלקוח על הסכם בכתב.

ב-2015 נמכרה דירה בבאר שבע תמורת כ-1.3 מיליון שקל לרוכש שהובא על ידי המתווכת. לאחר שהמוכרת סירבה לשלם לה דמי תיווך, הגישה המתווכת תביעה לשכר טרחה של כ-26 אלף שקל (2% ממחיר העסקה) בבית משפט לתביעות קטנות. היא טענה כי אמנם לא נחתם בינה לבין המוכרת הסכם בכתב, אך זו התחייבה בעל פה לשלם לה עבור עבודתה והיא האמינה לה נוכח יחסי החברות שנרקמו ביניהן.

חוק ונדלן

השאיר דירה "מגולחת" - ויפצה את הבעלים

עו"ד אורי סקוזה

שוכר עזב את הנכס במגדלי הריביירה באשקלון אחרי שהרס את המטבח והריצוף ולקח את המזגן. ביהמ"ש קבע שהוא ישלם על כך כ-40 אלף שקל

השאיר דירה "מגולחת" - ויפצה את הבעלים

בפסק הדין נקבע כי חוק המתווכים אמנם מורה לשלול שכר ממי שלא החתים לקוח על הסכם, אך למרות זאת, נוכח חוסר תום לבה של המוכרת הוחלט לפסוק למתווכת שכר טרחה מופחת של 12 אלף שקל בנוסף ל-2,250 שקל הוצאות.

בבקשת רשות ערעור שהגישה על פסק הדין טענה המוכרת כי הבהירה למתווכת מראש שלא תשלם לה. בשלב מסוים, לטענתה, היא הציעה לה 5,000 שקל כמחווה של הערכה אך בהמשך התחרטה בשל התנהלותה הלא הוגנת. מכל מקום נטען כי בית המשפט שגה כשפסק למתווכת תשלום בניגוד ללשון החוק.

מנגד ביקשה המתווכת שלא להתערב בפסק הדין שהתבסס על מהימנות גרסתה לעומת טענותיה הכוזבות של המוכרת, שניסתה להציג עצמה כצד החלש בעסקה אף שהייתה מלווה לאורך כל הדרך בשתי בנותיה – אחת מהן עו"ד העוסקת בתחום המקרקעין.

השופט אלון אינפלד אישר שהמוכרת נהגה בחוסר תום לב כשהתנערה מהתחייבותה לתשלום דמי התיווך רגע אחרי העסקה. עם זאת, ציין, לפי פסיקת העליון - סטייה מדרישת הכתב בחוק המתווכים מצומצמת למקרים חריגים במיוחד של "מרמה ממשית". מקרה זה, קבע, לא נכלל בגדרם, שכן המוכרת לא תכננה "מעשה עוקץ".

במילים אחרות, מדובר בסכסוך רגיל ובדיוק למקרים כאלה כיוון המחוקק כשהחליט "לקנוס" מתווכים שלא דואגים להסכם כתוב – מעשה שעלול להביא לניצול צרכנים תמימים וחלשים ולהביא להתדיינויות משפטיות מיותרות.

בנסיבות אלה השופט לא סבר שאפשר לחרוג מדרישת הכתב המהותית אף אם "התוצאה המשפטית מתסכלת", נוכח העובדה שהמוכרת התעשרה על חשבון זיעת אפה של המתווכת. הוא הסכים כי המוכרת לא הייתה צרכנית מוחלשת שזקוקה להגנה אבל הבהיר כי יש חשיבות בקיום התכלית הכללית של החוק גם אם יוצא שבמקרה מסוים הצרכן מרוויח באופן לא מידתי.

לפיכך בקשת הערעור התקבלה, תשלום שכר הטרחה בוטל והנחמה היחידה שנמצאה למתווכת שלא נפסקו למוכרת הוצאות משפט.