מורה הוכר כנכה נפשי - בגלל אלימות התלמידים בכיתה
מורה בחטיבת ביניים ספג מתלמידיו אלימות שכללה השלכת נפצים ונעילה בכיתה, פסיכיאטר קבע: הוא סובל מתסמיני פוסט טראומה. בית המשפט חייב את משרד החינוך לפצותו ב-570 אלף שקלים והכיר בו כנכה על בסיס נפשי
המורה, גבר בשנות ה-50 לחייו, לימד בחטיבה עד שנת 2012. בכתב התביעה הוא מפרט כי פרישתו מהוראה נבעה משורת אירועים שבהם חווה אלימות מילולית, התעללות, כליאה בכיתה והשלכת חפצים מצד התלמידים.
בתצהירו מפרט המורה על אודות מסכת האלימות: "חוויתי הצקות בתחום בית הספר הכוללות דחיפות, ואלימות כמעט פיזית מצד התלמידים, אלימות מילולית, השפלות, התעללות, הצקות ואף השלכת נפצים בזמן שיעור".
במקרה אחר מתאר המורה כי "באחד הימים סגרו תלמידים אותי ואת תלמידי כיתתי. התלמידים הדפו את דלת הכניסה לכיתה בצורה שלא ניתן לפתוח אותה, בשל העדר ידית פנימית, ואז החלו לדפוק ולחבוט חזק על הדלת. אני וכיתתי ננעלנו מבפנים, ורק לאחר שימוש במספריים הצלחתי לפתוח את דלת הכיתה". המורה מוסיף כי התלמידים שעשו את המעשה לא נתפסו.
עוד כתבות בנושא:
בוז לחופש הגדול: בני נוער שותים, מעשנים ואלימים
מחקר: עישון גראס פוגע במוחם של בני נוער - יותר מאלכוהול
תביעה: "סובלת מפוסט טראומה בגלל עזרה ראשונה שהגשתי"
אירוע אחר בו ננעל המורה עם תלמידיו בכיתה גרר, כך הוא מתאר, מהומה בכיתה שגרמה לו לחוש חוסר אונים. "ההשפלה הייתה גדולה מול התלמידים. כתוצאה מהאירוע נגרמו לי גלי חום וקור, זיעה, רעדים, לחץ בחזה וחולשה. הייתי במצוקה ולא הצלחתי לישון בלילות".
"תסמיני דחק פוסט טראומטיים"
מומחה מטעם בית המשפט קבע, בין היתר, כי המורה סובל מחרדה ומדיכאון כתוצאה מהאירועים. בחוות דעתו מציין המומחה, פסיכיאטר שמונה על ידי בית המשפט, כי תיאור האירועים על ידי המורה "לווה בתגובה של מצוקה וחרדה עם ביטויי חרדה גופניים". מהתיעוד הרפואי של התובע עולה כי בשנת 2010 הוא החל לגלות תסמיני דחק פוסט טראומטיים.
השופטת קבעה כי היא נותנת אמון בעדותו של המורה, אשר נתמכת בפניות של התובע אל המפקח מטעם משרד החינוך ובמכתב שנכתב בסמוך לאירועים בשם צוות המורים, בו מתוארים, בין היתר, אירועים של שבירת חלונות וזריקת ביצים בכיתות.
מנהל בית הספר שבו עבד התובע גם העיד בפני בית המשפט. בניגוד לעדות המורה, השופט צור קובעת בפסק הדין כי היא מצאה שעדות המנהל "הייתה מגמתית וניסתה להציג את התנהגות התלמידים בבית הספר כהתנהגות רגילה ומקובלת של תלמידים בגילם". בהמשך פסק הדין כותבת השופטת כי "התרשמתי שהעד מנסה למזער את הדברים, מן הסתם הואיל ובמסגרת תפקידו כמנהל היה אחראי לנעשה בבית הספר".
"בית הספר ומשרד החינוך לא סיפקו הגנה"
בפנייה אל מפקח על בית הספר מטעם משרד החינוך, כותב עורך דינו של התובע כי "לאחרונה חלה החמרה במצבו של מרשי כתוצאה מהתנהגות תלמידים בבית הספר בו הוא מלמד, ונאלץ להיעדר מעבודתו ועלול להיעדר לתקופה ארוכה לצורכי טיפול. ראוי לציין כי הנהלת בית הספר ומשרד החינוך אינם נותנים למרשי את ההגנה מפני הפגיעות המתמשכות שהתקיימו נגדו על ידי התלמידים זמן רב, ולאחרונה אף החמירו".
השופטת מותחת ביקורת על התנהלות משרד החינוך, ופוסקת כי "אירועים מסוג זה – מקומם לא יכירם במערכת החינוך של המדינה. דומני כי על כך אין מחלוקות ומכאן רשלנותו של משרד החינוך".
בנוגע לרשלנות משרד החינוך, קובעת השופטת כי זו נבעה "מעצם קיומם של אירועים מסוג זה במשך תקופה של שנים מבלי שנעשה דבר למגרם. זאת ועוד: אף אילו קיבלתי את הטענה כי הדברים לא היו ידועים למשרד החינוך, היה מקום לקבוע כי התרשל. קיומם של אירועים מסוג זה במשך תקופה ארוכה מבלי שהמשרד יודע על כך מהווה כשל בפיקוח על הנעשה בבית הספר".
בית המשפט דחה את טענת משרד החינוך כי אירועי האלימות התרחשו בשל התנהלות בעייתית של המורה. "די בכך שאציין כי כל מורה, גם כזה שאינו נמנה עם המצטיינים מבין המורים, זכאי שלא להיות חשוף לאירועים מסוג האירועים שאליהם היה התובע חשוף בעבודתו", פסקה השופטת צור.
המומחה שמינה בית המשפט קבע כי הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מאירועי האלימות היא בשיעור של 20%. את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהאירועים קבעה השופטת על 570 אלף שקלים, מהם קוזז מענק בסך של כשמונת אלפים שקלים מהמוסד לביטוח לאומי. בנוסף פסקה השופטת כי משרד החינוך ישלם לתובע את שכר טרחת עורך דינו בסך 131 אלף שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
