זוכרים את אורי
הרצח של הצעירה אוֹרי אנסבכר בשבוע שעבר בישראל זעזע את המדינה והגיע עד לאוניברסיטת קולומביה, שם הובילו סטודנטים למען ישראל טקס זיכרון מיוחד והפיצו את החדשות הקשות ברחבי הקמפוס
בשבוע שעבר דיווחה משפחתה של אוֹרי אנסבכר למשטרה בישראל על היעדרותה. לפי עדויות היא יצאה נסערת ממקום עבודתה, והלכה להתבודד בטבע. אורי, ילידת תקוע בת -19 בלבד, התנדבה במסגרת השירות הלאומי ב"מרכז יעלים" הסמוך לעין יעל.
באותו הערב נמצאה אנסבכר ללא רוח חיים, כשעל גופה סימני אלימות ביער ליד עין יעל שבסמוך לגן החיות התנכ"י.
יממה אחרי, בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לימ"ר ירושלים, עצרו כוחות הימ"מ ומשמר הגבול, בעזרת כלב משטרה, סמוך למסגד באל-בירה את ערפאת ארפאעיה, פלסטיני בן 29 תושב חברון, בחשד לרצח. לארפאעיה עבר פלילי וביטחוני במהלכו שהה פעמיים בכלא הישראלי. בפעם הראשונה, ב-2009, הוא נעצר בעוון אחזקת סכין באזור מערת המכפלה, הורשע וריצה שלושה חודשי מאסר בפועל בכלא עופר. ופעם נוספת ב-2017 בגין אחזקת סכין ושהייה בלתי חוקית בישראל, שבעקבותיהם ריצה עונש של כחמישה חודשי מאסר. הוא ומשפחתו מזוהים עם חמאס. לפי החשד, יצא ארפאעיה מהעיר חברון לכיוון בית ג'אלא, פגש את אנסבכר, אנס ורצח אותה.
בישראל, הזעזוע היה גדול. טרור אכזרי בצעירה ישראלית שהיכה את כולם בתדהמה. גם כאן, בארה"ב, הגיבו לפיגוע, ובאקט ייחודי של ארגון SSI, סטודנטים למען ישראל באוניברסיטת קולומביה, החליטו לעשות מעשה, להפיץ את החדשות הקשות מישראל ברחבי הקמפוס ולהזמין את הסטודנטים האחרים להצטרף לערב של זיכרון והדלקת נרות לזכרה של צעירה שנפלה קורבן לטרור אכזרי.
אופיר דיין, נשיאת הארגון, כתבה ל'ידיעות אמריקה', טור מרגש מאותו הלילה:
בקור של מעלה אחת מעל האפס, אנחנו עומדים מספר סטודנטים באמצע הקמפוס. מסביבנו עשרות או מאות סטודנטים רצים מבניין לבניין, רק להיות בחוץ כמה שפחות. אנחנו מדליקים נרות לזכרה של אורי אנסבכר ז"ל ומחלקים לעוברים והשבים דף עם תמונתה, שמה, גילה ונסיבות מותה. זה קצת קשה לחבר את פרטי המידע על הדף ביחד. בת 19, נרצחה בעת שטיילה בירושלים, ישראל. עם כל הקושי וחוסר ההגיון, כבר התרגלנו. פעם בכמה חודשים אנחנו חווים טרגדיה לאומית, מזדעזעים ולאחר מספר שבועות שוכחים.
הפעם, החלטנו בסטודנטים תומכי ישראל באוניברסיטת קולומביה לשבור את הדפוס הלא הגיוני הזה. אי אפשר לעבור לסדר היום יותר. אם אנחנו, הישראלים, זוכרים רק לכמה שבועות ואז ממשיכים בחיינו, מה עובר בראשם של חברינו לספסל הלימודים? הם בוודאי אפילו לא מודעים שרצח נורא שכזה התרחש. זה הוא תפקידנו. תפקידנו לחשוף אותם למציאות, לוודא שלפחות לכמה דקות, הם זוכרים, ששמה עולה על שפתיהם, שהם מבינים שהיא הייתה אדם יפה, ואיננה עוד.
לא כולם עוצרים. קר. מקפיא.
אי אפשר לוותר על האנשים שלא עוצרים. עלינו להגיע לכמה שיותר סטודנטים בקמפוס, שילמדו על אורי ז"ל.
לכן, החלטנו לתלות את אותם הדפים שחילקנו בכל הבניינים בקמפוס.
כשסטודנטים מחכים למעלית, בתור לקנות קפה, מדברים בטלפון במסדרון, הם יראו את עיניה הטובות של אורי ז"ל מביטות עליהן.
הסטודנטים כאן באוניברסיטת קולומביה בניו יורק הם בני גילה של אורי ז"ל. בזמן שהיא התנדבה עם בני נוער ולמדה את ארצנו ברגליים, הם לומדים כאן, בסביבה מכילה ומגוננת.
בזמן שהיא נרצחה באכזריות שהראש לא יכול להבין והנשמה לא יכולה להכיל, הם ישבו בכיתה ממוזגת או שתו קפה עם חברים.
אנו רוצים שהסטודנטים האלה יבינו שיש עולם מקביל לזה שהם חיים בו. עולם בו נערות צעירות בנות גילם נרצחות בשל היותן יהודיות. עולם בו נשים צעירות אוהבות חיים ושלום נרצחות על ידי אנשים רעים ושונאי שלום.
לכן, בקור או בחום, בבוקר או בלילה, אנחנו נהיה כאן כדי להזכיר להם מי הייתה אורי ז"ל. היא לא הייתה אדם מחרחר מדון ומלחמה, היא הייתה אישה צעירה שרצתה לאהוב, להתחתן, ללמוד ולטייל. היא פשוט רצתה לחיות. עלינו לחיות בשבילה, לאמץ את ערכיה ולהנחיל אותם לכמה שיותר אנשים שאפשר.
ואולי אנחנו עושים את זה לא רק בשבילם, בשביל אלה שלא חיים את המציאות הזו. אולי זה גם קצת בשבילנו.
גם אנחנו עמוסים בלימודים ועבודה, חברים ומשימות, גם אנחנו צריכים תזכורת שלמרות שאנחנו לומדים כאן, הלב שלנו נמצא בארץ ישראל עם משפחתה של אורי ז"ל.
