קרב הירושה: פוצ'טינו וסולשיאר רוצים להיות פרגוסון
המאמן הנורבגי של מנצ'סטר יונייטד עדיין מועמד מוביל להמשיך גם בעונה הבאה, אבל הגלייזרים יודעים שכדי לחזור ולהיות כוח משמעותי באנגליה ובאירופה - הם זקוקים לגאון על הקווים, כזה שגם בלי תקציב מפוצץ או סגל יוצא דופן, עושה בית ספר ליריבים שלו. האם הארגנטינאי ינחת באולד טראפורד?
בסוכנויות ההימורים באנגליה הצטמק השבוע באופן משמעותי הפער בין שני המועמדים העיקריים לתפקיד: המאמן הזמני אולה גונאר סולשיאר ו"המועמד הטבעי", מאוריסיו פוצ'טינו. הנורבגי עדיין נחשב למועמד המוביל לקבל בסיום העונה את המינוי הקבוע, אבל הכל תלוי בסופו של דבר בתוצאות.
ביום שלישי חווה סולשיאר את הפסדו הראשון כמאמן יונייטד, 2:0 לפריז סן ז'רמן בשמינית גמר ליגת האלופות. אף אחד לא התייחס להפסד כ"סוף העולם". ממש לא. אף אחד גם לא שכח את מה שעשה סולשיאר בפחות מחודשיים מאז שהחליף את ז'וזה מוריניו.
ב-11 משחקיו הראשונים בתפקיד יונייטד ניצחה בעשרה ועוד אחד סיימה בתיקו. מקבוצה שהייתה במרחק 11 נקודות מהמקום הרביעי, זה שמוליך לליגת האלופות, היא דילגה על פני צ'לסי וארסנל ונמצאת כעת במקום הרביעי.
סולשיאר החזיר את החיוך לפנים של אוהדי השדים האדומים. הקבוצה חזרה לשחק כדורגל התקפי ומלהיב. שחקנים שהיו כבויים ומדוכאים אצל מוריניו, כמו פול פוגבה, מרקוס רשפורד ואנתוני מרסיאל, פשוט פורחים עכשיו. סולשיאר הצליח בשבועות ספורים לנקות את האווירה המורעלת שיצר מוריניו במועדון, גם בזכות האופי הנוח שלו. אבל מעל הכל אלו היו התוצאות.
ואז הגיע המשחק מול פ.ס.ז'. התחושה בקרב האוהדים וגם אצל לא מעט פרשנים הייתה שזו הזדמנות אדירה עבור יונייטד להעפיל לרבע הגמר, כשהאלופה הצרפתית מגיעה במומנטום שלילי, וכאשר שניים מכוכביה הגדולים ביותר, ניימאר ואדינסון קבאני, פצועים.
אבל על הדשא באולד טראפורד התברר שפרשנות לחוד ומציאות לחוד. גם בלי הברזילאי והאורוגוואי סן ז'רמן הייתה פשוט גדולה על מנצ'סטר יונייטד. היא ניצחה אותה 0:2 והתוצאה הייתה יכולה להיות גבוהה יותר. התקשורת האנגלית דיברה על "סיום ירח הדבש" ועל "מבחן המציאות" שהחזיר את יונייטד אל הקרקע ואל הפרופורציות.
עדיין טירון
לפני המשחק נראה היה שסולשיאר בדרך לקבל את המינוי הקבוע. הוא אפילו דיבר על כך שגם מעסיקיו במולדה, המועדון הנורבגי שהסכים "להשאיל" אותו ליונייטד, לא יעמוד בדרכו.
גם במשאלים שנעשו בקרב אוהדי יונייטד הרוב המוחץ היה בעד סולשיאר, שמעבר להצלחה הפנומנלית שלו כמאמן, הוא אגדה בקבוצה. האיש שהבקיע את שער הניצחון בגמר ליגת האלופות 1999. מבין כל המאמנים שעבדו ביונייטד מאז פרישתו של סר אלכס פרגוסון – דייויד מויס, לואי ואן חאל וז'וזה מוריניו – הוא הכי מחובר למועדון, הכי קרוב בגישה שלו לזו של סר אלכס. בקיצור, סולשיאר הוא קונצנזוס.
אבל ההפסד באמצע השבוע גרם ללא מעט אנשים, כולל בקומת ההנהלה, לחשוב מחדש על העתיד. זה לא היה עצם ההפסד, אלא הדרך. וב-90 הדקות מול הפריזאים התברר שסולשיאר הוא עדיין מאמן טירון. עם כל הכבוד לשתי האליפויות בהן זכה בליגה הנורבגית, אין לו כמעט ניסיון ברמות הגבוהות. ולא, חצי העונה שלו בקארדיף סיטי לא באמת נחשבת.
המשחק מול פ.ס.ז' היה הראשון שלו כמאמן בליגת האלופות, וזה נראה לעין. בהיבט הטקטי תומאס טוכל ניצח אותו שוק על ירך. די מהר התברר שלסולשיאר אין תשובות טקטיות למערך שהציב טוכל. אלופת צרפת השתלטה באופן מוחלט על מרכז המגרש, מרקיניוס העלים את פוגבה וכל מה שנותר ליונייטד זה להגביה כדורים לרחבה. בכל 90 הדקות בעטה יונייטד רק פעם אחת למסגרת.
לזכותו של סולשיאר יאמר ששניים משחקניו החשובים ביותר, ג'סי לינגארד ומרסיאל נפצעו ולא עלו למחצית השנייה. אבל המחליפים שהוא שלח למגרש, חואן מאטה ואלכסיס סאנצ'ס, לא תרמו דבר. להפך, הם רק איפשרו לפ.ס.ז' להשתלט באופן סופי על המשחק, להבקיע פעמיים ולנצח די בקלות.
כמובן, מדובר רק במשחק כושל אחד. וסולשיאר ינסה להוכיח במשחקים הבאים, ביום שני בגביע נגד צ'לסי ובשבוע הבא בליגה נגד ליברפול, שיש לו מה להציע גם מהבחינה הטקטית וגם כמאמן שיודע למצוא פתרונות תוך כדי תנועה.
צריך לזכור, המטרה הגדולה של ראשי המועדון, משפחת גלייזר והמנכ"ל אד וודוורד, היא לא לסיים במקום הרביעי ולהמשיך להזדנב אחרי מנצ'סטר סיטי, אלא לחזור לטופ של הכדורגל האנגלי והאירופאי. הם חשבו שמוריניו יצליח לעשות זאת, וטעו. ואין להם שום רצון לטעות שוב, גם אם מדובר במאמן חביב, אהוב על כולם, שגם הבקיע לפני 20 שנה שער היסטורי.
גמישות מחשבתית והברקות בזמן אמת
24 שעות אחרי ההפסד של הקבוצה שלהם קיבלו הבוסים הגדולים באולד טראפורד הדגמה מאלפת איך פועל מאמן ברמה העולמית הגבוהה ביותר. הניצחון של טוטנהאם 0:3 על בורוסיה דורטמונד, מוליכת הבונדסליגה, היה בעיקר ולפני הכל ניצחון של מאמן. בלי שני הכוכבים הגדולים שלו ומול יריבה איכותית, פוצ'טינו הוכיח את גדולתו.
לטוטנהאם יש עונה פנטסטית. נכון, היא הודחה מהגביע ומגביע הליגה, אבל היא במרחק של חמש נקודות בלבד מהמקום הראשון, כך שהאליפות היא בהחלט אופציה ריאלית. ואחרי ה-0:3 מול דורטמונד רק קריסה במימדים היסטוריים תמנע מהספרס להיות ברבע גמר הצ'מפיונס.
את כל זה עושה פוצ'טינו עם תקציב נמוך בהרבה מזה של מנצ'סטר סיטי וליברפול, כאשר המועדון לא מאפשר לו לצרף שחקני חיזוק חדשים, לא בקיץ וגם לא בינואר, בלי מגרש ביתי של ממש (המעבר לאצטדיון החדש נדחה שוב ושוב), וכאשר תשעה משחקני הסגל לא היו כלל באימוני טרום העונה בשל המונדיאל. ולא שכחנו, כל ארבעת הניצחונות האחרונים הושגו בלי מלך שערי הקבוצה הארי קיין וסגנו דלה עלי.
מה שעשה פוצ'טינו מול דורטמונד היה לא פחות ממדהים. כשהתפרסם ההרכב מעטים הבינו את תכנית המשחק של הארגנטינאי. הוא עלה עם שלושה בלמים, אחד מהם חואן פויט, הארגנטינאי הצעיר. יאן ורטונגן, הבלם הקבוע, הוסט לאגף שמאל ודני רוז, המגן השמאלי של נבחרת אנגליה, ירד לספסל. בצד השני הוצב הצרפתי סרז' אורייה כשחקן אגף כאשר עוד אנגלי בינלאומי, קירן טריפייר, סופסל אף הוא.
טוטנהאם כבר שיחקה עם שלושה בלמים, למשל מול ווטפורד. אבל אז דני רוז שיחק בצד שמאל ו-ורטונגן כבלם. בכלל, פוצ'טינו הוא אשף טקטי, כזה שמשנה את המערכים כמעט מדי משחק, ועושה שינויים טקטיים גם תוך כדי המשחק עצמו.
בניצחון על ניוקאסל הוא עלה במערך של 1-3-2-4 כשרק לוקאס מורה בחוד. נגד לסטר הוא עבר ל-2-4-4 יהלום, כשאוליבר סקיפ בן ה-18 בקישור, ועם סון יונג מין ופרננדו יורנטה בהתקפה. נגד דורטמונד המערך כבר השתנה ל-2-1-4-3, כשהפעם סון ולוקאס בחלק הקדמי.
פוצ'טינו יודע להתאים את עצמו ליריב, ויודע לתקן כשהעניינים מעט משתבשים. כך קרה גם ביום רביעי מול דורטמונד. במחצית הראשונה הגרמנים היו מצויינים והמאמן הארגנטיני מיהר להגיב. האנליסטים שלו הכינו עבורו קטעי וידאו מהמחצית הראשונה אותם הוא הראה לשחקנים בחדר ההלבשה. הוא ביקש מהם להגביה יותר כדורים מהאגפים לרחבה – כך ספגה דורטמונד את רוב השערים בתקופה האחרונה.
וזה עבד. את כל שלושת השערים שלה כבשה טוטנהאם מהגבהות לרחבה. ראשון היה זה ורטונגן, בתפקידו החדש, שהגביה נפלא לרגל של סון. לקראת הסיום ורטונגן עצמו כבש אחרי הגבהה מתוחכמת של אורייה, שחקן האגף הימני. יורנטה כבש את השלישי אחרי עוד הגבהה, קרן של כריסטיאן אריקסן.
פוצ'טינו אמנם לא זכה בתואר מאז שהגיע לטוטנהאם, אבל השיפור המדהים של הקבוצה בתקופתו, הפיכתם של קיין ועלי לשחקנים ברמה עולמית, העובדה שהפך אותה לקבוצה מספר אחת בלונדון, וכל זאת בתקציב מוגבל ובלי רכש, זה כמעט נס. לכן הוא הפך לאחד המאמנים המבוקשים בעולם, כאשר שמו מקושר בעיקר למנצ'סטר יונייטד ולריאל מדריד.
לפני כמה חודשים אמר פוצ'טינו בראיון ל-BBC: "אני מקווה להמשיך בטוטנהאם עוד 20 שנה ואולי אפילו לסיים כאן את הקריירה שלי". כשהיו"ר דניאל לוי הביא אותו מסאות'המפטון ב-2014 הוא הסביר לו שהשנים הבאות יהיו בעייתיות מבחינה כלכלית, בגלל פרוייקט הקמת האיצטדיון החדש. אבל זה לא מנע מ"פוצ'ה", שמשפחתו הגיעה לארגנטינה במאה ה-19 מאירלנד, להתחבר למועדון ולרצות להיות חלק מההיסטוריה שלו. בקיץ הוא גם חתם על חוזה חדש לעוד חמש שנים, כששכרו מוערך ב-8.5 מיליון ליש"ט בשנה.
אבל בזמן האחרון פוצ'טינו כבר נשמע אחרת. אחרי המשחק מול ווטפורד בחודש שעבר הוא אמר: "אני לא יכול להבטיח שאשאר בטוטנהאם בעונה הבאה. אני תמיד נותן את הכל, אבל העתיד שלי לא תלוי רק בי. זה תלוי במצב רוח של היו"ר, זה תלוי בהחלטת הדירקטוריון. בקיץ חתמתי לעוד חמש שנים ואני כמובן אכבד את החוזה שלי. אבל בכדורגל זה לא מבטיח שתישאר לנצח".
החוזה החדש לא מבטיח כאמור את הישארותו של פוצ'טינו בטוטנהאם, למרות שדניאל לוי יעשה הכל כדי שהוא יישאר. אבל במידה שהוא יחליט לעזוב, טוטנהאם לפחות תבטיח לעצמה פיצויים של כ-40 מיליון ליש"ט מהקבוצה שתחתים אותו.
אז כן, התקופה הקרובה תהיה מרתקת ומסעירה בכדורגל האנגלי, גם בכל מה שקשור למאבק האליפות, אבל לא פחות בכל מה שקורה בחדרי חדרים, בתכניות של הבוסים הגדולים לקראת העונה הבאה. דבר אחד בטוח: מאוריסיו פוצ'טינו, מי שקריירת האימון שלו התחילה עם קבוצת הנשים של אספניול, עוד יעשה הרבה מאוד כותרות. גם אם יישאר בלונדון וגם אם יעשה את הדרך למנצ'סטר או מדריד.