הנאום שבני גנץ ירצה לשכוח
נאום פוליטי הוא אמנות עדינה שמחייבת ירידה אובססיבית לפרטים, התעמקות בשפת הגוף ורגישות למוזיקה של המילים. יו"ר חוסן לישראל כשל לחלוטין
כשמשהו לא מצליח נהוג להאשים את היועצים אבל לבני גנץ יש יועצים טובים. הבעיה לא אצלם, אלא אצלו. כשהוא יביט בעוד כמה שנים בנאום שנשא בערב הצגת הרשימה שלו הוא ודאי ירצה לנתץ את המסך שלפניו. הוא יתבייש בדברים שאמר וגם בדרך בה נאמרו. הוא ודאי יאמר לסובביו: "זה לא הייתי אני".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זה היה הנאום השני שנשא בפריים טיים מאז שקפץ למים הפוליטיים – כרב-טוראי שכולם אמרו לו שהוא מתאים להיות רמטכ"ל, ושכנעו אותו שאין לו צורך לעבור בדרך את סולם הדרגות הקשה, הממושך והמתיש. זה היה נאום פתטי של אדם מתוכנת שלרגעים נראה מבוהל מהבמה הענקית שנפרסה לרגליו. גנץ לא דיבר, אלא דקלם עם תנועות ידיים מלאכותיות.
מעל הכול עמד תוכן הדברים והמסרים שדקלם. באמת, אתה רוצה להיות ראש ממשלה רק כי נתניהו למד אנגלית כשעבר בנעוריו עם הוריו לכמה שנים בארה"ב ואתה לא? אין לך משהו ענייני לומר על תפקודו של ראש הממשלה – אלא רק לספר שאתה מאצ'ו והוא ילד שמנת מסורק למשעי ופחדן שגדל באולפני הטלוויזיה ואולי בכלל לא שירת את ארצו? את זה אפשר לומר על בנימין נתניהו – קצין לוחם בסיירת מטכ"ל, בן למשפחה שורשית, שגריר לוחמני ומבריק של ישראל באו"ם, ראש ממשלה כ-13 שנים במצטבר, אח שכול לאחד מהאמיצים שבבני עמנו?
אגב, את הטעות הנוספת של אותו ערב עשה נתניהו בתגובה הזריזה ששיגר לתקשורת ונשמעה כמו הצטדקות מיותרת. קולו היה רועם ומשכנע הרבה יותר לו בחר שלא להגיב כלל או לכל היותר להגיב בהומור כלשהו.
על מנת להבין כיצד זה עובד כדאי להתעמק בסוגיית כתיבת הנאומים. אף פוליטיקאי בכיר לא כותב את נאומיו בעצמו. מישהו עושה את זה עבורו. כיועץ אסטרטגי, במשך שנים אני מעורב בכתיבת מאות נאומים לפוליטיקאים ולאנשי עסקים לקראת אירועים מרכזיים. נאום הוא הביטוי המילולי לאסטרטגיה ומכאן חשיבותו.
כתיבת נאום לפוליטיקאי מתחילה מהיכרות והעמקה עם האיש, עם תכונותיו, אופיו ואישיותו, מהקשבה למילותיו ולמוזיקה שבה הן נאמרות, מרגישות לרגישויותיו, מהבנת המותר והאסור מבחינתו והכרת הקווים האדומים שלו. דרושה הקשבה לפערים בין מה שהוא אומר בפומבי לבין מה שהוא אומר למקורביו בחדרי חדרים.
זה ממשיך בהכרת ההומור שלו, סף הריגוש שלו, פחדיו, המילים שיוצאות מהפה שלו באופן הכי טבעי ואלה שלא כדאי שיגיד. זה להכיר גם את שפת הגוף הטבעית שלו. זה אפילו לדעת מה אזור הנוחות הטבעי שלו בעת שהוא נושא נאום: האם הוא נינוח יותר מאחורי פודיום כשידו שעונה על הדלפק או בעמידה חשופה מול הקהל? האם מעדיף להקריא את הנאום או רק להציץ בנקודות שהוכנו לו?
וכמובן חשובה התעמקות באירוע עצמו, בהבנה של הכותב מה מהות האירוע, מי הקהל, האם צפויות הפרעות, האם האירוע מוקלט או משודר?
על כל אלה אמון האדם שכותב את הנאום עבור הפוליטיקאי. ברגע שבו מוגשת טיוטה ראשונה לעיונו של הנואם מתחילה העבודה האמיתית. כאן מתחיל שלב התיקונים וההגהות – בדרך כלל הליך מתיש שבסופו לא תמיד קיים קשר בין הגרסה הראשונה לסופית (טיוטה ראשונה שמאושרת היא בינגו).
הנואם עצמו מעורב מאוד בכל השלבים הללו ועובר על כל מילה. רבים מהפוליטיקאים נוהגים להראות נאומים חשובים לכמה מקורבים שלהם – לעתים בלי ליידע את הכותב כדי לא לפגוע בכבודו. כאן מתחיל הבלאגן. כאן משחק גם האגו כי כל אחד מעוניין להשפיע. כותב שהוא גם יועץ אסטרטגי תקשורתי לא יוותר בקלות ללקוח שלו, יגן על מה שכתב ויתווכח איתו על מה שנכון, אבל בסופו של יום ההחלטה נתונה רק בידיו של הנואם, והאחריות – עליו בלבד.
אם יורשה לי להמר – בני גנץ יצטער על הנאום הזה, שעזר להמחיש את הטענה שלפיה אף אחד מהמועמדים המרכזיים כיום אינו אפוי מספיק כדי להחליף ראש ממשלה חזק ומנוסה כמו נתניהו.
בני גנץ הוא איש טוב וראוי, הוא היה רמטכ"ל, הוא מלח הארץ, אבל הפוליטיקה היא מקצוע וכדי להיות מקצוען צריך לצבור ניסיון. אחרי שיהיה ח"כ ושר כמה שנים, הוא יוכל להיות גם ראש ממשלה.
- ממי פאר הוא יועץ אסטרטגי, "פאר לוין תקשורת"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
