צרפת לא מצביעה על האנטישמים האמיתיים
חרף הרצון הטוב של מקרון והפגנות התמיכה, הבעיה לא תיפתר עד שצרפת תכיר בפומבי בכך שקטר האנטישמיות עבר מהימין הקיצוני לאסלאם הרדיקלי
עמנואל מקרון (צילום: AFP)
הפגנות התמיכה ביהודי צרפת שהתקיימו השבוע עלולות להיראות טוב מדי מהארץ. אין ספק שהשתתפות כמחצית משרי הממשלה ודמויות רבות מהממסד הצרפתי היא מרשימה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. בימים שבהם פרס יוקרתי מוענק לסרט ישראלי העוסק במשיכה לצרפת, על הקורא העברי להבין שהמצב שם לא עומד להשתפר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
נתון אחד כיכב בתקשורת המקומית שבוע שעבר: עליה של 74% בפשעים אנטישמיים לעומת אשתקד. הפרסום הגיע כמעין אישור לרצף אירועים בולטים ברחבי המדינה: תקיפות פיזיות ומילוליות, חילול קברים ואנדרטאות, כתובות נאצה על בתי עסק או רכבים ועוד. אף שהיא ירדה מהכותרות מאז היבחרו של עמנואל מקרון, האנטישמיות שוב הרימה ראש. לכן, הזדהות חוצת מפלגות כפי שנצפתה השבוע מחממת את לבם של רבים בקהילה היהודית. אם מטרת ההפגנות מסתפקת בהרגעתם, ייתכן שהיא הושגה ולו באופן חלקי. הבעיה היא שלא כך תיבלם האנטישמיות.
ספק כמה מחזה האחדות הזה מסוגל להשפיע על תודעת שאר האזרחים במדינה שבה החוגים הרדיקליים מתרחבים והולכים. מצער לראות שתגובת האליטה הפרוגרסיבית במדינה היא לחזור לאותן מנטרות שחוקות שמזכירות במובנים רבים את המסרים שכבר שמענו לפני חמש שנים: ראש הממשלה דאז מנואל ואלס הצהיר שהיהודים הם האוונגרד של הרפובליקה הצרפתית. מחמאה מרשימה, אך ללא השפעה בשטח. ואלס נתפס כידיד אמת של הקהילה היהודית אבל בינתיים הפך לדמות חסרת משמעות ועזב את המדינה לפני כשנה. מילותיו הנרגשות נשכחו כלא היו וקשה להצביע על הישג ממשי בתחום.
עצרת נגד האנטישמיות בצרפת (צילום: רויטרס)
מה שלא עבד אז לא יעבוד גם היום. שיטת ההתמודדות עם האנטישמיות שגויה ויהודי צרפת שבעים מהצהרות. הם לא זקוקים להפגנות המשתייכות לז'אנר "ה'צעדות הלבנות'', שמטרתן הבעת מחאה לא מחייבת, תמיכה בטוב וגינוי הרע. ההפגנה השבוע חיברה תחת אותה מטריה גם דמויות שהבנתן בסוגיה נושקת לאפס. עבור נציגי מפלגת הירוקים שנצפו שם, למשל, מדובר בעיקר בבמה שאותה ניצלו כדי להראות כוונות טובות לקראת הבחירות האירופאיות הקרבות. מבחינתם האנטישמיות היא ''שטות'' לא נעימה, אבל לא הרבה מעבר לזה.
גם הציבור הצרפתי מבין את זה: בשנים עברו הביאו צעדות אלו מאות אלפים, אבל השבוע הגיעו אליהן רק 20 אלף משתתפים.
טורים נוספים של ניקולא נסים טובול:
- אגדת המחבל המעורער בנפשו
- מי נתן לאיסלאמיסט האנטישמי להיכנס לארץ?
- עוד מאמץ קטן ונסכל את חלוקת ירושלים
תגובה הולמת מצריכה להתמודד עם המציאות הזו באופן פרונטלי. השיח הציבורי לא יכול להמשיך לגשת לנושא כביטוי אוניברסלי של שנאת האחר. תקשורת אמיצה לא אמורה לחשוש מחשיפת הרקע של מבצעי אותם פשעים. מציאת פתרונות הולמים דורשת להכיר בכך שקטר האנטישמיות היום עבר מן הימין הקיצוני לאסלאם הרדיקלי. מדובר בסוד גלוי, אבל תומכי פולטיקת הזהויות מתעקשים למזער ולדלל אותו ובכך לחסוך מהאליטות התמודדות ישירה.
תקיפת אלן פינקלקראוט בפריז (באדיבות: Yahoo Actualités)
בנוסף, גורל היהודים בצרפת לא מנותק מהיחס לישראל. תוקפי הפילוסוף אלן פינקלקראוט ברחובות פריז בשבת אמנם לבשו אפודים צהובים, אבל סיסמאותיהם חרגו מנורמות המחאה החברתית כלכלית. צעקות ''פלסטין'' ו''זבל ציוני'' חשפו מה מפריע להם אצל היהודים. בנקודה הזו צרפת היא כר פורה ובמה להאשמות חסרות שחר והצדקת האלימות. לא פלא שהיא מופנית בסופו של דבר כלפי הקהילה היהודית.
גם המפלגות הפרוגרסיביות ונציגיהן בתקשורת – אלה שהשתתפו במחאה השבוע - מתדלקים לאורך השנים את השנאה באמצעות המלחמה שהם מנהלים נגד מדינת ישראל. כך, מדי שנה מתקיים בפרבר לה קורנאב, צפונית לפריז, ''פסטיבל האנושות'', אירוע שיא של המפלגה הקומוניסטית ולווייניה. מדי שנה מתארחים שם מיטב פעילי ה-BDS. אולי ברור לבכירי המפלגה איפה עובר הגבול בין אנטי-ציונות לאנטישמיות, אבל מתברר שדיירי שכונות העוני סביב פחות רגישים לדקויות הללו.
עמדת הרשויות בנושא אמנם מתקדמת בכיוון הנכון. בעקבות שיחתו עם בנימין נתניהו הודיע מקרון שהבעת עמדות אנטי-ציוניות תיחשב בין שלל צורות האנטישמיות. אך לא ברור איך הצעד לא יישאר הצהרתי בלבד. אותו מקרון הבהיר באותה נשימה שהוא מתנגד להפללת אותן עמדות. מפיצי השנאה יודעים לשחק עם גבולות חופש הביטוי ויכולות הצנזור בעידן הרשתות החברתיות אפסית.
ויהודי צרפת? כפי שנשמע מפי רבים אתמול: ''היינו חייבים להגיע - אבל זה לא ישנה דבר".
- ניקולא נסים טובול הוא מנהל פרויקטים במכון לאסטרטגיה ציונית, יליד צרפת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ניקולא נסים טובול
מומלצים
