הישראלי שלנו באוסקר: גיא נתיב הצליח איפה שאמריקנים רבים נכשלו
סרטו הקצר של גיא נתיב Skin, המועמד לאוסקר, עוסק בחצר האחורית של ארצות הברית. דווקא נקודת המבט החיצונית של הבמאי, היא שמאפשרת יצירה מפתיעה ונוגעת ללב. בינתיים גם נראה שסיכוייו לזכות משמעותיים
האלמנטים הסוציו-פוליטיים הנוקבים והאקטואלים כל כך, בפרויקט דובר האנגלית של נתיב הישראלי, הם אלו שדחפו את Skin כמועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר בלייב אקשן. בקולנוע העצמאי האמריקני העכשווי, סוגיות של מגדר, גזע וצבע עור עומדות בראש סדר היום, ולאורך עשרים דקות נתיב ושותפו לכתיבת התסריט שרון מימון, מצליחים לכנס אותן בתוך עלילת מתח עם טוויסט שנראה כאילו לקוח מסיפור מדע בדיוני, אך משתלב באופן חלק בעולם הריאליסטי שבנו באופן יצירתי ואמין. תוסיפו לכך את העובדה שהסרט מובא מנקודת מבט של שני ילדים שראו את העור, ויש לכם מתכון לניצחון.
מהמרים על האוסקר: מי יזכה באוסקר השנה?
הסרט הקצר ישודר מחר (א') ב-yes לפני תחילת טקס האוסקר, והוא מלווה משפחה מסוגת הווייט-טראש שחבריה מפגינים נטיות ברורות להתפלשות בעליונותם הלבנה המדומיינת. ג'וני (בגילומו של ג'ונתן טאקר) ואשתו כריסטה (דניאל מקדונלד המוכרת לנו מ"פאטי קייקס") מכלים את זמנם לריק בצריכת אלכוהול בטבע, ובאורגיית ירי מנשק חם. הם לא מונעים את ההנאות המפוקפקות הללו מבנם הקטן טרוי (ג'קסון רוברט סקוט) כשהם מלווים בבני המשפחה המורחבת שלהם, בריונים בשרניים, מזוקנים, עם עור חיוור ועיניים אדומות מזעם או משאכטה אחת יותר מדי. הם חיים את חייהם בטריטוריה הנפשית המסוגרת ומגוננת שלהם, ומשתדלים לשמור עליה ככזו - טהורה.
אלא שאמריקה של היום היא מנסרה שבוקעים ממנה צבעים שונים ומשונים, חברה מגוונת אתנית, עם שלל רעיונות ותרבויות, וחופש הביטוי הולך ומתרחב כדי לתת להם תוקף במרחב הציבורי. בידוד על רקע גזעי הולך והופך לבלתי אפשרי, ומביא איתו חרדה למי שחיים בתודעה בינארית של לבן ושחור. וכך, כשג'וני וטרוי נתקלים בגבר שחור בסופרמרקט, החרדה הופכת לפרץ אלימות קשה. לאירוע המטלטל הזה יהיו השלכות בהמשך הסרט ולא נפרט מדי כדי להימנע מספוילרים, אך אפשר לבשר שהתגובה השחורה לאלימות הלבנה תגיע, והיא נועזת וקיצונית לא פחות, ומתוחכמת הרבה יותר. כזו שמשרה זעזוע מתוך נקודת המבט של הילדים שבסרט, וגם שלנו כצופים מבחוץ.
כצופים מבחוץ, הקולנוענים הישראליים נתיב ומימון, נמנעים לערבב שחור ולבן והם שומרים על פלטת הצבעים שלהם ברורה ומדויקת. בתוך המגבלות הללו שכפו על עצמם ובזמן הקצר שעומד לרשותם, הם מצליחים לשחק עם ההיבטים הפיזיים של צבע העור, והטביעות המנטליות שנובעות מהם בשאלות של זהות. בעצם יש פה מהלך של בלאק-פייס שלא למטרות לעג והגחכה, אלא לשם חקירה אקזיסטנציאליסטית רגישה של סובייקט ואובייקט, או בגרסה העממית: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו". כמו בסיפור "הגלגול" של קפקא אפשר לתהות איך שינוי גופני משפיע על הנפש שם בפנים, או הדרך שבה העולם שבחוץ קולט אותה ומתייחס אליה. להרהורים הללו נדרשנו כבר בילדותנו בישראל, כשנשאלנו: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו". גם טרוי הצעיר יעמוד בפני סוגיה זו, בארצות הברית של היום.
אחד היתרונות הגדולים של Skin ביחס למתחריו הוא היקף ההפקה. צפייה בסרט מרגישה כאילו מדובר בתקציר של עשרים דקות מסרט גדול יותר, שבוודאי ייצא מתישהו בהמשך. עם זאת, יש להדגיש ולציין שבניגוד לכמה פרסומים שגויים בתקשורת הישראלית, היצירה הקצרה שמועמדת לאוסקר אינה גרסה מקוצרת לסרט הארוך
של נתיב שהוקרן לאחרונה בפסטיבל הקולנוע בברלין וקרוי גם הוא Skin. נכון, לשני הסרטים קוראים באותו שם, עלילתם מתרחשת בחצר האחורית של ארצות הברית בימינו, ושניהם עוסקים בגיבורים המזוהים עם העליונות הלבנה. נזכיר גם שדניאל מקדונלד מופיעה בשניהם. עם זאת, מדובר בשני פרויקטים שונים לחלוטין.
למעשה Skin הקצר הוא תרגיל נסיוני בהפקה שערך נתיב במהלך ההכנות לפרויקט הגדול עליו עמל שנים רבות בדרך להשלמתו והקרנתו בבכורה בפסטיבל טורונטו 2018. בניגוד לסרט הקצר הנע בין שחור ללבן, ב-Skin הארוך יש הרבה יותר אפור. בעוד התסריט הקצר של נתיב ומימון בנוי על טוויסטים עלילתיים, התסריט שכתב נתיב לסרטו הארוך צולל עמוק לתוך הדמות הראשית שלו המבוססת על סיפורו האמיתי של בריאן ווידנר והמסע האישי שעבר בדרך החוצה מהארגון הניאו-נאצי אליו השתייך. מן הסתם Skin הארוך הופק בתקציב גדול יותר בהשתתפות כוכבים כמו ג'יימי בל, מקדונלד, ורה פרמיגה, ביל קמפ, מייק קולטר, ובהובלת המפיק אורן מוברמן.
לא מן הנמנע ש-Skin הארוך, אשר צפוי לצאת בארצות הברית באוגוסט הקרוב, יהיה מועמד לאוסקר בשנה הבאה, אולם בשלב זה נתיב יסתפק בפסלון מוזהב בקטגוריית הסרט הקצר. סיכוייו לא רעים בגלל הנימוקים הנ"ל שקיבלו אשרור מצד חברת ההפצה היוקרתית פוקס סרצ'לייט האמריקנית שהחליטה לרכוש אותו בצעד לא שגרתי כשמדובר בסרטים קצרים (ככל הנראה תשדר אותו בפלטפורמת הרשת המתגבשת שלה). מדובר בהבעת אמון גדולה בסרט וביוצריו, ששמחו בוודאי לשמוע כי מארגני הטקס חזרו בהם מההחלטה הראשונית שלא לשדר את המנצח בקטגוריה הקצרה. במידה ושמם של נתיב ומימון (ושל המפיקה השותפה ג'יימי נוימן, אשתו של נתיב) יהיו במעטפה, הם יזכו לסיקור הראוי ולרגע התהילה שלהם שיועבר בשידור חי לכל העולם.
על אף הנגיעה שלו בנושאי השעה בתרבות האמריקנית, כדי להשתרבב למעטפה על Skin יהיה לגבור על המתחרים שלו. שלושה מהם עוסקים גם הם בילדים בצורה כזו או אחרת. כמו בפרסומות, ילדים ותינוקות הם מושכי תשומת לב ואמפתיה. ההבדל הוא שבסרטים הקצרים הללו, המציאות שלהם אינה ורודה וחמדמדה אלא קודרת ואפלה. Fauve של היוצר ז'רמי קומטה מקוויבק מלווה שני נערים בהרפתקה שמסתיימת בטרגדיה. Detainment של וינסנט למבה האירי משחזר את הרצח המזעזע של ג'יימס בולגר בן השלוש דרך חקירת שני הילדים שהתעללו בו. "אמא" של רודריגו סורוגיאן הספרדי מבטא את מצוקתה של אם במהלך שיחת טלפון עם בנה הזאטוט שננטש. יוצא דופן הוא "מרגריט" של מריאן פארלי, גם היא מקוויבק, שעוסק דווקא באישה זקנה וחולה בגילויים אחרונים של חיים לפני המוות.
המתחרים צנועים מאוד בנפח ההפקה שלהם ומתרחשים בלוקיישן אחד או שניים. השאפתנות ההפקתית של Skin הקצר עומדת לזכותו, אולם עוצמתו נובעת מהאקטואליות שלו כתזכורת קודרת לכך שהגזענות נטועה בלב האומה האמריקנית, וממשיכה לבעבע מתחת לפני השטח. מתחת לעור המצולק של ארצות הברית, והשכבה העבה של איפור הפוליטיקלי קורקט שמרוח מעליו. כנער פוחז נורת'אם צבע את פניו במשחת נעליים שחורה ונשאר עם כתם לכל החיים. בעוד הוא נלחם על המשך הקריירה הפוליטית שלו, גיא נתיב רק מתחיל אותה ובגדול כבמאי בארצות הברית. דווקא הוא הישראלי חודר מתחת לאפידרמיס, ומפלח את הלב. לא מן הנמנע שנראה אותו צועד על במת הטקס בדרך לקבלת פרס האוסקר. צעד קצר ראשון בדרך לקריירה הוליוודית ארוכה.
טקס האוסקר ישודר בשידור ישיר בלילה שבין ראשון לשני בשעה 03:00 לפנות בוקר ב- yes1, השידור יכלול גם את סיקור "השטיח האדום" החל מ-01:30. הטקס יהיה זמין למחרת בחינם ב-VOD של yes ו- STINGTV, הגרסה הערוכה והמתורגמת תשודר ב-yes ביום שלישי ה-26.2 בשעה 21:30.
