ימין, שמאל, קפיטליסטים ותומכי ועדים: הרשימה המפולגת של כחול לבן
חברי מרצ לשעבר ישבו לצד פורשי ליברמן? יו"ר ההסתדרות ניסנקורן יעבוד עם לפיד שמתנגד לוועדים? כיצד תעבוד הרשימה החדשה שחבריה חולקים אחד על השני בכל כך הרבה תחומים?
שלשום (חמישי) בבוקר נולדה רשימה פוליטית חדשה המורכבת משלוש מפלגות שונות. יחד עם כוכב שהגיע מבחוץ: "חוסן לישראל" של בני גנץ, "יש עתיד" של יאיר לפיד, "תלם" של שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון וכן הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שהצטרף למערכה ברגע האחרון על מכסת המועמדים של גנץ.
המפץ הפוליטי שנרקם תוך 48 שעות כדי ליצור מאבק ראש בראש נגד נתניהו (במקרה הזה שני מועמדים נגד רה"מ ברוטציה), הוליד יצור כלאיים שמבליט את הניגודים הרבים ברשימה הגדולה הזאת: ימין ושמאל, חברתי וקפיטליסטי, מועמדים שאין להם מכנה משותף בסיסי אחד עם השני.
כל העדכונים על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
הבעיה נמצאת בעיקר בקרב המועמדים החדשים שהציג בני גנץ, רובם המוחלט אלמונים, אך גם המוכרים יותר שמביניהם לא בדיוק חשפו את השקפת עולמם. גנץ ניסה לטשטש את הדיסוננס בין חברי רשימתו עם השקת הקמפיין תחת הכותרת השנויה במחלוקת "אין יותר ימין או שמאל".
אז מה באמת קורה בכחול לבן? ברשימה אפשר למצוא מועמדים מהליכוד וישראל ביתנו ועד מפלגת העבודה ומרצ. משה (בוגי) יעלון שהגיע מהליכוד, מחזיק בעמדות ימין מובהקות והוא מוביל את הקו הנוקשה והמתנגד באופן חריף לפתרון מדיני או להקמת מדינה פלסטינית. "מדינה פלסטינית לא תהיה בדור שלנו", אמר מספר 3 ברשימה בזמן שגנץ, מוביל הרשימה, דיבר דווקא על ההיפרדות מהפלסטינים, אם כי העדיף להשאיר את הפתרון המדיני מעומעם. מספר 2 ברשימה, יאיר לפיד, הוא היחיד בצמרת שמדבר על היפרדות מהפלסטינים בצורה עקבית.
אך ההבדלים, כאמור, הם לא רק בצמרת הרשימה. ח"כ יעל גרמן, המשובצת במקום ה-13, וח"כ לשעבר משה מוץ מטלון שבמקום ה-36, מגיעים ממחוזות פוליטיים הפוכים: גרמן הגיעה ליש עתיד ממרצ, ומטלון במקור מישראל ביתנו של ליברמן. בהיותו ח"כ, אגב, הציע מטלון בעבר לספח את כביש 443 העובר מחוץ לקו הירוק. מי שעצר אותו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ואיך יסתדרו ברשימה אחת יועז הנדל וצביקה האוזר, ששירתו בלשכת ראש הממשלה את בנימין נתניהו, עם הסמנים השמאליים במפלגה כמו עפר שלח, מיקי חיימוביץ', אלון שוסטר, מיכאל ביטון ואחרים? הסכם האיחוד בין גנץ ללפיד לא נחשף עדיין ומן הסתם ישנם פרטיים שנסגרו בעל פה – אבל השאלות המעניינת שעולות מהאיחוד הזה היא האם לפיד ושלח הסכימו לחופש ההצבעה שהוסכם עליו בין גנץ למשה יעלון בנושאים המדיניים? והאם התחייבות כזאת מחייבת גם את לפיד? לפיד ושלח התנגדו לחופש הצבעה בנושאים המדיניים באופן גורף וטענו כי העניין מחייב בירור, אך מה שבטוח זה שחופש הצבעה אוטומטי בנושאים מדיניים הוא מתכון לצרות פרלמנטריות.
גם בענייני חברה וכלכלה השיח בכחול לבן הוא מנוגד. בחמישייה הראשונה נמצאים שני אנשים עם עמדות מנוגדות לחלוטין: יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד שלא נחשב אוהד גדול (בלשון המעטה) של ארגוני העובדים הגדולים, ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, נציג הוועדים הגדולים והאיש החזק במשק, איש מפלגת העבודה לשעבר שניהל גם מו"מ עם "כולנו" של משה כחלון.
איך יסתדר לפיד עם אביר ועדי העובדים הגדולים? כך, לדוגמא, תקף מספר 2 בכחול לבן את ארגוני העובדים בוועידת כלכליסט בשנת 2012: "הליכוד מאוהב בתאגידים הגדולים ומפלגת העבודה בוועדים הגדולים.
הצמיחה הגדולה לא תבוא מהוועדים הגדולים אלא מהנגר באופקים ומנהג המונית בחדרה". לפיד גם תקף את תמיכתה של שלי יחימוביץ' בוועדים ובהסתדרות ואמר: "מפלגת העבודה היא מפלגתם של הוועדים הגדולים, וכמו תמיד מעמד הביניים יצטרך לשלם את החשבונות".
איך זה יעבוד באמת? השאלה אם כחול-לבן תהיה מפלגת שלטון או באופוזיציה – היא שאלת המפתח. אם גנץ ולפיד ירכיבו את הממשלה הבאה ויהיו להם הרבה מנדטים שיבואו יחד עם הרבה דעות, קשה להבין איך ניתן יהיה להגיע להסכמות על נושאי הליבה של תפקוד הממשלה, בעיקר בנושאים המדיניים, כמו לצאת מהקיפאון של המו"מ המדיני, ובנושאים חברתיים וכלכליים.
וזה בלי לדעת בכלל את עמדותיהם של המועמדים החדשים ברשימה, שמרביתם אינם ח"כים בכלל. אם יהיו באופוזיציה – סביר להניח שניגוד העמדות יהיה פחות משמעותי במקרה כזה. אבל אם גנץ ולפיד לא יצליחו להרכיב ממשלה – השאלה תהיה אחרת: מה יהיה הדבק שיאחד את המנדטים שמרכיבה רשימה אחת של שלוש מפלגות?
לפנייה לכתב/ת 
