כשנשיא המדינה יצא לגלידה באיטליה / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הקטנים מאחורי האירועים הגדולים שסיקר לאורך חמישה עשורים. והפעם: איך איטליה רצתה לנקום בנו על התיקו במונדיאל והזמינה אותנו למשחק ידידות מול הנבחרת הצעירה, כשבראש המשלחת ניצב לא אחר מאשר ראובן ריבלין. לאן הגיע הבלם האלמוני של המארחת, ממה היה מודאג עמנואל שפר ומה נאלץ הנשיא לעתיד לעשות בשדה התעופה?
לא רבים עדיין זוכרים זאת, בוודאי לא אוהדי הספורט הצעירים ביניכם (ואולי גם המבוגרים הספיקו לשכוח), אבל נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין מגיע מהספורט. מהכדורגל, ליתר דיוק, הענף אליו היה מחובר שנים ארוכות כפעיל בבית"ר ירושלים, ומעסיק אותו גם היום - כי אי אפשר לעזוב אהבה ישנה והנשיא שלנו הוא פריק אמיתי של ספורט. ולשנינו הייתה חוויה משותפת מיוחדת ב-1971, מספר חודשים אחרי המונדיאל היחיד בו השתתפה ישראל, כאשר נסעתי לסקר את משחק הנבחרת בבארי מול נבחרת איטליה עד גיל 23, וריבלין היה מנהל המשלחת. האם הוא עדיין זוכר, תהיתי לעצמי כשפניתי לבית הנשיא עם בקשה לקבל ממנו בווטסאפ מספר תשובות הקשורות לאותו משחק? כעבור יומיים, הנשיא בכבודו ובעצמו היה על הקו.
"יקירי", פתח את השיחה כבוד הנשיא, לפני שהתחיל להפציץ בפרטים מדויקים מהנסיעה, "שנה לפני כן הייתי במשחק של הנבחרת במונדיאל במקסיקו, כאשר ישראל סיימה בתיקו 0:0 עם איטליה הגדולה. כבודם של האיטלקים נפגע, למרות שעלו אז לגמר בו הפסיד 4:1 לברזיל. לא נראה להם שאת ישראל לא הצליחו לנצח. האיטלקים חיפשו הזדמנות לגמול, הזמינו אותנו למשחק ידידות אצלם, והעמידו למעשה את הנבחרת השנייה, ללא אף שחקן ששיחק במונדיאל. עכשיו, נסעתי למשחק בבארי כנציג בית"ר, אבל לא יכולתי להימנות כנציג יחיד, אז נסע איתנו עוד נציג מהפועל. בנסיעה הזו הפכנו המאמן עמנואל שפר ואני לידידים, ובהמשך גייסתי אותו לבית"ר ירושלים. הוא למעשה זה שגילה את אורי מלמיליאן".
קבלת הפנים הראשונית בשדה התעופה בבארי הייתה קצת מפחידה. המשלחת שלנו עוכבה למשך זמן רב, לדרישת המשטרה המקומית, אחרי שזו קיבלה מידע מודיעיני לפיו באחת המזוודות של המשלחת הישראלית הוטמנה פצצה. בבארי לא היו מוכנים לקחת סיכון וביקשו מריבלין לדאוג לפתוח את כל המזוודות והמטען שהגיעו עם המשלחת. בדיקה יסודית העלתה שזו הייתה אזעקת שווא.
למרות שנערך במסגרת ידידותית, שפר לקח את המשחק ברצינות יתר. הוא הזהיר ביום לפני ממה שמצפה לנבחרת שלו. למרות שהיריבה הייתה נבחרת איטלקית צעירה וחסרת ניסיון, מאמנה היה אנצו ביארצוט בעל השם, ש-11 שנים מאוחר יותר הוביל את איטליה לזכייה במונדיאל 1982. אגב, אחד השמות שעלו בהרכב מול ישראל היה בלם אלמוני שכל הקריירה הבינלאומית שלו הסתיימה בשתי הופעות באיטליה עד גיל 23. כמאמן הלך לו קצת יותר טוב - הוא הדריך את איטליה בזכייה נוספת במונדיאל, ב-2006. מרצ'לו ליפי, לידיעתכם. ביארצוט התייחס לנבחרת שלנו בשיא ההערכה אחרי מה שקרה במקסיקו, ושפר ידע שהוא עומד בפני משימה קשה.
בערב שלפני המשחק יצאנו ריבלין ואני לגלידה בעיר, ולפני שעזבנו את המלון מצאנו את שפר לבדו בחדרו במלון עם לוח וגיר, מצייר את מערך המשחק. מבחינתו היינו מבקרים בלתי רצויים, והוא דרש מאיתנו לצאת ולהשאירו לבד. לקראת חצות חזרנו למלון, וחדרו של מונדק היה פתוח לרווחה. המאמן נרדם ליד הלוח עליו הופיע ההרכב למשחק, כאשר ליד כל שחקן הסבר מה עליו לעשות ומול מי הוא ישחק. וזה אכן היה ההרכב שפתח: סורינוב, גולדברג, רוזן, רוזנטל, קסטרו, ואלאך, שום, פיגנבוים, ברד, שפיגלר ובר. רק מה? מישהו דאג להחביא את הלוח, וכאשר שפר התעורר הוא נכנס לבהלה, והיה בטוח שאחד מהאיטלקים הגיע לחדרו כדי לרגל ולקח את הלוח למזכרת.
האצטדיון בבארי היה כמו מבצר, ובין היציעים למגרש של הקבוצה המקומית ששיחקה אז בליגה השנייה הפרידה גדר ענקית, כאילו הגענו לבית סוהר או למחנה צבאי סגור. הסבירו לנו כי הקהל המקומי סוער ובעייתי מאוד, והגדר הגבוהה מקשה על האלפים לפרוץ למגרש, להתפרע ולפגוע בשופטים ובשחקנים, כפי שאירע שם בשורה של משחקים. השחקנים הישראלים, בכל אופן, נדהמו לראות אצטדיון עם גדר גבוהה כל כך, ועם שריקת הפתיחה, 20 אלף האוהדים הרעישו עולמות כאילו היו 100 אלף.
סגן שר החקלאות בן-ציון חלפון, ששהה באיטליה והגיע במיוחד למשחק, עוד ניסה להרביץ ציונות בנבחרת לפני העלייה למגרש, אבל זה לא עזר. גם הצעירים של איטליה היו גדולים על הכוכבים שלנו ועשו להם בית ספר. שפר היה עצבני, שאג על כולם ופתאום צעק לעברי: "נחטוף בר-מצווה!" איכשהו זה נגמר רק ב-2:0, אבל עם הרבה מזל, כי האיטלקים החמיצו ללא הרף ושני שערים שלהם נפסלו ע"י השופט היוגולסבי הורבאט - אולי זו הייתה הדרך שלו לפצות אותנו אחרי שבמונדיאל היה הקוון שאישר שער לשוודיה מנבדל ברור במשחק נגדנו. האוהדים לא הסתפקו בשני שערים ודרשו עוד ועוד, ובכל זאת יצאו מרוצים. הטענות הנשמעות עד היום הושמעו גם בסיום המשחק באיטליה לפני 48 שנה: האיטלקים עלו עלינו בכל המובנים, הם מהירים יותר, אתלטים יותר ובעלי ניתור ותנודה מצוינים. ושפר סיכם: "מדוע במקסיקו היה לנו כוח? כי התכוננו והתאמנו במשך שלושה חודשים".
את ההמשך אתם מכירים. כאמור, ביארצוט וליפי המשיכו הלאה והגיעו לפסגות מפוארות. נבחרת ישראל מעולם לא חזרה למונדיאל. ורובי ריבלין? הוא עזב את הכדורגל לטובת הפוליטיקה, התקדם צעד-צעד, והיום הוא נשיא המדינה ראובן ריבלין. כל אחד והמסלול הייחודי שלו.
לפנייה לכתב/ת 
