ביקורת סרט - "להיות אסטריד": לא מגיע לגרביים של בילבי
נעוריה של הסופרת השבדית אסטריד אריקסון, שיצרה את "בילבי בת גרב" האייקונית, מתוארים בסרט בצורה שמרנית שקצת חוטאת לדמותה הנון קונפורמיסטית. מזל שהקהל צמא לכל פיסת מידע הנוגעת בתהליך ההתגבשות של אומנים לפני הפריצה הגדולה
"להיות אסטריד" (Becoming Astrid) עוסק באתגרים איתם התמודדה אסטריד לינדגרן בצעירותה. לימים היא תתפרסם ברחבי העולם כסופרת הילדים שיצרה את "פיפי לונגסטוקינג", זו המוכרת בישראל בעיקר כ"בילבי בת-גרב" (כידוע, יש תרגומים נוספים של השם). עלילת הסרט מתחילה ב- 1923 כשאסטריד אריקסון בת 16 (אלבה אוגוסט) ומסתיימת כשבע שנים מאוחר יותר, עשור וחצי לפני פרסום הספר הראשון על עלילותיה של בילבי. העניין שאמור להיות בחייה של לינדגרן, להבדיל מחייהן של צעירות רבות שחוו קשיים בשבדיה של שנות ה-20 במאה הקודמת, הוא פועל יוצא של האישה והיוצרת שהיא תהפוך להיות.
תהליכי התגבשותם של אומנים ידועים הוא נושא פופולארי בקולנוע. בימים אלו מוקרנים על המסכים בישראל שלושה פורטרטים ביוגרפים ממין זה: על להקת קווין, על (בן דמותו של) הצייר הגרמני גרהרד ריכטר, ועל הסופרת הצרפתייה (סידוני-גבריאל) קולט.6-7 סרטים נוספים עוסקים בדמויות בדיוניות של אומנים בשלב כזה או אחר של חיי היצירה. מעבר לקוריוז בדבר הדומיננטיות של סוג סרטים זה בבתי הקולנוע בישראל, הדבר מעיד על המשיכה של הקהל למסתורין המצוי באומנות, והרצון להציץ לרקע התקופתי, המאפיינים הפסיכולוגים, והאתגר בגיבוש קול מקורי.
"אסטריד" מאותגר כפליים: בעיסוקו, במסגרת מדיום ויזואלי, ביוצרת של סיפור במילים, ובהתמקדותו בתקופה הקודמת להפיכתה ליוצרת. כאן נכנס המרכיב השני שנוכח בלא מעט סרטים שעוסקים בביוגרפיות עכשוויות של יוצרים, או, ליתר דיוק, בביוגרפיות של נשים יוצרות.
התהליך שבסופו אישה הופכת ליוצרת בעלת שם מכיל לא רק את גיבוש הקול אלא גם ההתגברות המתחייבת על דיכוי גברי ו/או חברתי. זה יכול להיות הניכוס של יצירה ע"י גברים ("קולט"), שליטה אלימה של הגבר על חייה של האומנית ("מוד") העדר יציבות נפשית הנובעת מקשר בעייתי ("סילביה") וכו'. היצירה, כמעט תמיד, היא סוג של ניצחון. למרות ש"אסטריד" מתרחש לפני הפיכתה של לינדגרן לסופרת, עוז הרוח של הגיבורה הצעירה אמור להדהד את תכונות האופי של הגיבורה הספרותית פרי יצירתה.
בפתיחה ובסיום של הסרט יש מסגרת ובה מוצגת לינדגרן כאישה בת 80 (מריה פאהל ויקנדר) כשהיא קוראת מכתבים שקיבלה מילדים לרגל יום הולדתה. דברי הילדים מזכירים את יכולתה ליצור גיבורה חזקה, עצמאית ופרועה, ומציבים, כנקודת מוצא, את המודל שמולו נבחנת הדמות שלה בסרט. האם זה מספיק כדי להפוך את סיפור ההתמודדות של אסטריד אריקסון לבעל רובד משמעותי נוסף? לא בטוח.
אסטריד הצעירה היא בת למשפחה של עובדי אדמה המעבדת אדמות כנסיה. כל זה קורה בכפר בשם וימרביי בדרום שבדיה. האב סמואל (מגנוס קפר) הוא דמות משנה בהנהגת המשפחה, ואילו האם האנה (מריה בונווי) היא זו שמחזיקה את הילדים קצר. קפדנות זו מורגשת במיוחד בכל הנוגע לאסטריד בעלת חוש ההומור המחוצף והאופי הנון קונפורמיסטי.
לעוד ביקורות סרטים:
כוח האישיות של אסטריד נחשף כבר בתחילת הסרט. היא מגיעה למסיבת ריקודים בכפר יחד עם חברה, אבל אף גבר לא מזמין אותן לרקוד. זה לא מונע ממנה לפזז לבדה ובאופן חינני אך פרוע למדי על הרחבה. הופעתה כוללת גם את הצמות הארוכות שלא יכולות אלא לקשור בינה ובין הדמות שהיא עתידה ליצור.
כישרון הכתיבה של אסטריד מאפשר לה לקבל עבודה כמתמחה בעיתון המקומי - ה"וינרביי טיימס". המעסיק שלה הוא העורך ריינהולד בלומברג (הנריק ראפאלסן), גבר בן 30 שנמצא בתהליכי גירושים. הוא לומד להעריך את כישורי הכתיבה שלה – ולא רק אותם. בסופה של הערכת יתר זו היא נכנסת להריון בגיל 17. שבדיה של שנות ה-20, במשפחה דתית בכפר, עם גבר המצוי במצב עדין מבחינת חוקית בגלל הניאוף אסור. מול כל אלו יש נערה עם רוח חופשית ותינוק ממזר שעומד להיוולד. היא נדרשת להכרעות לא פשוטות.
התמודדותה של אסטריד מחייבת מעבר כנערה בודדה בהיריון לשטוקהולם וניסיון למצוא עבודה. התינוק שעומד להגיע מהווה בעיה - לא רק מבחינת הטיפול בו, אלא גם בהיותו ראיה לניאוף של בלומברג. הפתרון החלקי של בעיה זו מחייב סוג של פרידה מהתינוק. כל זה גובה מחיר נפשי, אבל מאפשר גם להראות את עוז הרוח של הגיבורה. בהתמודדות זו מובלעים שני הצדדים (צד הילד וצד ההורה) של מוטיב הילדה העצמאית והחזקה שננטשה ע"י אביה, זה שכל כך מזוהה עם בילבי.
"להיות אסטריד" הוא סרטה החמישי של השחקנית-תסריטאית-במאית הדנית פרנילייה פישר כריסטינסן. כאן היא משמשת לא רק כבמאית אלא גם כתסריטאית שותפה (יחד עם קים פופז אאקסון). עבודת הבימוי שמרנית, והעלילה מתנהלת בקצב נינוח למדי. אלבה אוגוסט, המגלמת את דמותה של אסטריד, היא בתם של הבמאי הדני בילה אוגוסט ושל השחקנית-במאית השבדית פרנילה אוגוסט. היא עושה עבודה רבת חן, בסרט שהוא עיבוד מכובד, אולי מכובד מדי, לנעוריה של לינדגרן.
לפנייה לכתב/ת 
