מלחמתה של עיריית אשדוד בסככה שבמרפסת

תושב העיר שהורשע בעבירת בנייה בביתו ערער למחוזי וטען: בניתי את הסככה בתקופה שהדבר היה מותר. בית המשפט הסכים וזיכה אותו

עו"ד רותם טובול | פסקדיןפורסם: 25.02.19 , 21:39

בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה לאחרונה תושב אשדוד שהגיש ערעור על הרשעתו בביצוע עבירת בנייה עקב הקמת סככה במרפסת ביתו ללא היתר. השופט אלון אינפלד קבע שהוועדה המקומית בעיריית אשדוד לא הביאה ראיות למועד ביצוע הבנייה אף שזהו הנתון המכריע להוכחת האשמה.

האישום שהוגש בינואר 2017 בגין בנייה ללא היתר נולד מתלונה שהגיעה משכנים על בניית סככה במרפסת. בשנה שעברה הוא הורשע בבית משפט השלום לאחר שנדחתה טענתו שלפיה היה פטור מהיתר בתקופת הבנייה. בית המשפט הוציא צו הריסה לסככה וקנס אותו ב-3,000 שקל.

עבירות בנייה

האישום בוטל: "שכניי עשו אותו דבר"

עו"ד חיים פרנקל | פסקדין

תושב ירושלים התקין במרפסת קונסטרוקציה ממתכת להקמת סוכה. המדינה האשימה אותו בבנייה לא חוקית, אבל ביהמ"ש קבע: זו אכיפה בררנית

בוטל אישום בעבירות בנייה: "שכניי עשו אותו דבר"

הרקע לטענות הנאשם נעוץ באוגוסט 2014 – אז נכנסו לתוקף תקנות שהעניקו פטור מהיתר בנייה להקמת סככה לא בולטת, שמחוברת בחלקה למבנה ועשויה מחומר קל. התקנות כללו סייג שלפיו הן כפופות להנחיות הוועדה המקומית. אלא שהנחיות הוועדה באשדוד יצאו רק בחלוף 40 יום – כך שנוצרה תקופת ביניים שבה רק תקנות הפטור היו בתוקף. בהנחיות נקבע כי הפטור יינתן רק למי שיש זכויות בנייה.

במקרה הנוכחי הוכיח הנאשם שעמד בתנאי הפטור לפי התקנות אך לא לפי ההנחיות. כלומר, הוא לא הוכיח שהיו לו זכויות בנייה, ומכאן שאם בנה בתקופת הביניים הוא פטור מהיתר, ואם בנה לאחריה – הוא לא פטור. הטענה שהעלה בערעורו הייתה כי מאחר שהוועדה לא הוכיחה מתי הסככה נבנתה, קיימת אפשרות סבירה שהעבודות בוצעו בתקופת הביניים.

הוועדה טענה בתשובה שהנאשם בחר שלא להעיד להגנתו והתחמק מלספר מתי ביצע את הבנייה, והימנעות זו משמשת חיזוק לטענתה שמדובר בבנייה אסורה. היא ציינה כי מאחר שטענת הפטור נחשבת לטענת הגנה – המערער הוא שצריך היה להוכיח את תחולתו.

אולם השופט אלון אינפלד קבע כי מי שאמורה הייתה להוכיח שהבנייה נעשתה בתקופה האסורה היא הוועדה המקומית, והיא לא עמדה בכך משום שלא הביאה כל ראיה. הוא הפנה לכך שהתלונה על הסככה הגיעה לוועדה המקומית בסך הכול 13 יום אחרי פרסום ההנחיות, ובהחלט ייתכן שהמערער הקים אותה לפני כן.

בנסיבות אלה, צוין בפסק הדין, אין משמעות לבחירת המערער שלא להעיד, שהרי הימנעותו יכולה לחזק את ראיות המאשימה רק כשיש כאלה.

השופט אפילו רמז לוועדה שעשתה טעות כשלא השתמשה בסעיפי חוק אחרים לצורך הוכחת העבירה, והתמקדה אך ורק בהפרת ההנחיות. במצב כזה, היא לא יכולה הייתה לזכות בתיק מבלי להוכיח את הנתון החיוני העיקרי – מועד הבנייה.

"נוכח העובדה שהבניה התגלתה זמן קצר לאחר שבניית סככה מסוג זה חזרה להיות אסורה, לאחר תקופה לא קצרה בה הייתה לכאורה מותרת, נותר ספק מוחשי שמא נבנתה הסככה בתקופת ה'פטור'", נכתב בפסק הדין שזיכה את המערער.