.jpg)
הסטודנטים דורשים שינוי בלימודי האנגלית באקדמיה
סטודנטים משלמים יותר על לימודי אנגלית שלא משפרים ולו במעט את רמת הקריאה שלהם, בעוד שפונקציות הדיבור והכתיבה בשפה נזנחות לחלוטין. אז מה עושים?
בשנים האחרונות, מערכת ההשכלה הגבוהה השקיעה מיליוני שקלים בלימודי אנגלית באקדמיה. אז איך זה שהסטודנטים בישראל עדיין לא יודעים אנגלית? מספר הנכשלים מאמיר, סטודנטים מבזבזים אלפי שקלים על קורסים מיושנים, ובעוד שהאופציות התעסוקתיות והמחקריות מסביב דורשות אנגלית ברמה גבוהה, סטודנטים מסיימים את התואר, כשרמת האנגלית לא שונה מזו של התיכון. מה עושים? חותמים על העצומה ומשנים את השיטה.
"חובות אנגלית בתואר", כך קוראים באופן לא רשמי לאחת מהמיומנויות החשובות ביותר שאפשר לרכוש במהלך הלימודים לתואר האקדמי. הגישה במערכת, היא גישה של "פטור". סטודנט צריך לעמוד ברף נקודות מסויים כדי לזכות לפטור מחובות האנגלית, ולאו דווקא כשהוא יודע את השפה, בין אם לדבר, לכתוב או לקרוא.
איך זה עובד היום? ציון הפסיכומטרי/מבחן האמי"ר קובע את רמת האנגלית של הסטודנט ובהתאמה, קובע את מספר ורמת הקורסים שאותו הוא נדרש לקחת, בנוסף ללימודי התואר, ובתשלום נפרד וייעודי. קורס אנגלית בודד עולה בין 1,000-3,000 שקל לסטודנט, תלוי במוסד ותלוי אם הוא נערך בקיץ או בחורף. ישנם סטודנטים שנדרשים להשלים שניים וגם שלושה קורסים, וההוצאה הנלווית לדרישה זו מגיעה לעתים גם לסך של 10,000 שקל בשנה, סכום ששווה ערך לשכר לימוד של שנה אקדמית.
רפורמה כושלת
לפני כשנה וחצי הודיעו במל"ג על רפורמה בלימודי האנגלית, שאפשרה לסטודנטים לבחור אם לקחת קורס פרונטלי מלא, או להירשם לקורס מקוון בעלות של מאות שקלים. בפועל, הרפורמה לא הוכיחה את עצמה. סטודנטים נרשמו למבחנים שלא הולמים את רמת האנגלית שלהם, נכשלו, וכך גררו את "חובות האנגלית" לאורך כל התואר.
ועוד דבר, הרפורמה הכושלת, עלתה למערכת "רק" 3 מיליון שקל. המחשבה שקורסים מקוונים יקלו על הסטודנטים, התגלתה כבדיה: במועד הבחינה הראשון לאחר הכנסת הקורסים המקוונים (מועד אפריל 2017) נבחנו כ- 2,400 סטודנטים שבחרו לחסוך בעלויות ולהירשם לקורסים המקוונים. ברמות "טרום בסיסי" ו-"בסיסי", רק 32% מהניגשים עברו את המבחן, ואילו ברמת "מתקדמים א'", רק 10% מהניגשים עברו את המבחן. משמע, הסיכויים לעבור את המבחן לאחר רישום לקורס המקוון הוא אפסי. סטודנטים חסכו בעלויות, אך יצאו מופסדים במבחן התוצאה.
בסופו של דבר, סטודנטים משלמים יותר על לימודי אנגלית שלא משפרים ולו במעט את רמת הקריאה שלהם, בעוד שפונקציות הדיבור והכתיבה בשפה נזנחות לחלוטין. כך גם לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו לאחרונה והצביעו על ממצאים לפיהם הסטודנט הישראלי מפגר ביחס לעולם ברמת האנגלית שלו. מה גם, ששיטת הלימוד הנוכחית מחלישה את מי שמגיעים אל המערכת האקדמית מנקודת זינוק רחוקה יותר.
סטודנטים רבים מגיעים ללימודים גבוהים כשהם דור ראשון להשכלה, מהפריפריה החברתית-גיאוגרפית, או מאוכלוסיות שבהן במסגרות חינוך קודמות האנגלית נלמדת ברמה פחות גבוהה לעומת האוכלוסייה הכללית, כמו צעירים מהחברה החרדית והערבית. הללו נתקלים בחובות האנגלית כחסם לסיום התואר, ונקודת הפתיחה המוחלשת שלהם יוצרת פערים אל מול סטודנטים אחרים, שמצליחים להתמודד עם שיטת הלימוד הנוכחית בצורה טובה יותר.
אז איך אפשר לשנות את המצב? אנחנו בהתאחדות הסטודנטים הארצית יחד עם אגודות הסטודנטים גייסנו את הסטודנטים למאבק, ולו שלוש מטרות מרכזיות:
1. להפסיק לשלם בנפרד הון תועפות על קורסי אנגלית, ולהכניס אותם אל שכר הלימוד.
2. קבלת נקודות זכות בעבור לימודי אנגלית.
3. קריאה לרפורמה מקיפה שתשפר את רמת האנגלית של הסטודנטים בישראל.
למעלה מ-3,000 סטודנטים וסטודנטיות בישראל כבר חתמו על העצומה, שתכניה הועברו לבכירים במערכת ההשכלה הגבוהה. בנוסף, ועדה בינלאומית שהתכנסה אף היא בהזמנת המל"ג, בחנה את מצב האנגלית באקדמיה בישראל, והגישה שורת המלצות לשינויים שיש ליישם באופן מיידי, בכדי לצמצם את הפיגור בנושא. זו השעה של ראשי המוסדות ומקבלי ההחלטות במערכת האקדמית להכריע את המצב, ולהקצות משאבים עבור לימודי השפה, ולא רק בסימון וי.
הכותב הוא שלומי יחיאב, סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית.
לפנייה לכתב/ת 
