עולה, יורד ושוב עולה: מפלס הכנרת ב-50 השנים האחרונות
בינואר 1969 עלתה הכינרת על גדותיה והציפה את האזורים הנמוכים בטבריה. מנגד, בדצמבר 2001 הגיע המפלס לרף הנמוך ביותר מאז שהחלו המדידות. השבוע זכינו לבשורות טובות כשהמפלס עלה והוא נמצא מעל הקו האדום התחתון. 50 שנה - סקירה
מפלס הכינרת הגיע השבוע לראשונה החורף לקו האדום התחתון - העומד על מינוס 213 מטרים. המפלס עלה מתחילת עונת הגשמים ביותר מ-1.65 מטרים ולכינרת מלאה חסרים כ-4.2 מטרים. בחמשת העשורים האחרונים הציפו מים הכינרת את טבריה ומנגד היו תקופות שבהן התקרב המפלס לקו האדום התחתון.
בסוף ינואר 1969 פקדה סערה חורפית את ישראל, בתים ברחבי הארץ הוצפו, שלג ירד בין היתר בירושלים, והכינרת עלתה על גדותיה. למעשה, המפלס הגבוה ביותר שנמדד היה באותה תקופה - 208.20-, כלומר 60 ס"מ יותר מהקו האדום העליון. למרות שהמים המשיכו לזרום למוביל הארצי וסכר דגניה נפתח לרווחה - המים הציפו את האזורים הנמוכים בטבריה.
ב-26 בינואר 1969 תואר ב"ידיעות אחרונות" כי גלי הכינרת הציפו את החופים, ניפצו סוללות על החוף וגם הציפו מבנים. בחופים באזור טבריה "סגרו המים על המבנים המוגבהים". צריפים מעץ ומבנים ארעיים נעקרו ממקומם וסחף של בוץ ואבנים כיסה את כרי הדשא. בעיתון דווח אז כי הנזק הכולל עמד על 90 אלף לירות.
גם בחוף המזרחי של הכינרת היו אז הצפות. אנשי קיבוץ עין גב נחלצו להקים סוללות סלע מאולתרות, כדי לנסות למנוע הצפה מוחלטת של מסעדת הדגים המפורסמת. המים שם כיסו את מעגן הסירות הסמוך ופלשו לשדרות הדקלים.
בעקבות הגשמים העזים הוקם מטה חירום, שבראשו עמד נציב המים דאז, מנחם קנטור. הוא אמר כי בחורף הזה נכנסו לכינרת 60 מיליון מ"ק מים, כמות שלא הייתה כמוה בעבר. לדבריו, מאז שהחלו המדידות בשנות ה-20' של המאה הקודמת המפלס לא היה כה גבוה. והיו גם בשורות טובות - הזרימה החזקה והעלייה החדה במפלס הכינרת הורידה את מליחות המים. מאז ועד היום לא נרשם מפלס כה גבוה.
פעם נוספת שמי הכינרת איימו להציף את טבריה הייתה בפברואר 1992. אותו חודש נפתח בסערה. הודות לגשמים הכבדים עלה מפלס הכינרת בקצב מסחרר, בשל הזרימה החזקה בנחלים המובילים אליה. ועדת הכינרת של נציבות המים הורתה להתכונן לפתיחת סכר דגניה. לפני עונת הגשמים המצב לא היה טוב ובאגם חסרו ארבעה מטרים כדי להגיע למפלס האופטימלי, אבל החורף הגשום העלה את המפלס ובתחילת אותו חודש חסרו רק 150 ס"מ. באחד הימים הסוערים ביותר עלה המפלס ב-11 ס"מ ובמהלכו הגיע הכינרת לקו האדום העליון.
מנגד, המפלס הנמוך ביותר נרשם ב-1 בדצמבר 2001, בתום סדרה של כמה שנות בצורת ויובש. המפלס עמד אז על 214.87- מטרים. מפלס זה נקבע כקו השחור - שאסור לרדת מתחת אליו. פעם נוספת שבה התקרב המפלס לגובה המירבי היה בשנת 2004 - אז היו חסרים לכינרת מלאה 37 ס"מ בלבד. כלומר, בתוך כשנתיים זינק גובה המפלס ביותר מ-5.5 מטרים.
האי שליד מעגן
הירידה של מפלס הכינרת בשנים האחרונות - חשפה ולאחר מכן הגדילה את האי הסמוך לקיבוצים מעגן והאון. ירידת המפלס של הכינרת הביאה בעבר גם לחשיפת ממצאים היסטוריים, בהם סירה בת 2,000 שמוצגת כיום בבית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר, מטוס של חיל האוויר שנפל למים בשנות ה-50', שרידי תחמושת ועוד.
למרות שהשאיבה מהכינרת צומצמה מאוד בשנים האחרונות, חברת מקורות עדיין שואבת קרוב ל-100 מיליון מטרים מעוקבים, שהם שווי ערך לכ-60 ס"מ במפלס (בכל ס"מ של מים מהכינרת יש 1.65 מיליון מ"ק). על פי הסכמי השלום עם ירדן, מועברים לממלכה מדי שנה 50 מיליון מ"ק מים מהכינרת. 20 מיליון מ"ק הם מים מלוחים, המועברים במוביל המלוח לעבר הירדן הדרומי. מים אלה נמהלים בעוד 10 מיליון מ"ק של מים מתוקים. כמות נוספת נשאבת עבור מי השתייה של תושבי טבריה ויישובים נוספים סביב האגם, וכן מועברים מים להשקיה ביישובי רמת הגולן.
קו אדום, קו שחור
באתר רשות המים נכתב כי הכינרת משמשת כמאגר תפעולי וכמקור אספקת מים למערכת הארצית, לצרכנים מקומיים ולממלכת ירדן ומספקת בין רבע לשליש מאספקת המים הטבעיים במדינה.
מקורות המים לכינרת הם נהר הירדן העליון (תורם לאגם כ- 440 מלמ"ק בשנה בממוצע לתקופה 1975-2008), הגשם הישיר על פני האגן (כ- 65 מלמ"ק בשנה), נחלים המתנקזים לאגם מרמת הגולן ומהגליל המזרחי (כ- 80 מלמ"ק בשנה בממוצע) ומעיינות (30-40 מלמ"ק בשנה). ההתאדות השנתית הממוצעת מהאגם מסתכמת בכ- 230 מלמ"ק.
אורכו של האגם הינו 21 ק"מ ורוחבו המרבי 12 ק"מ. נפחו הכולל של האגם הינו 4.13 מיליארד קוב, כאשר הנפח התפעולי בין הקו האדום העליון (208.80- מ') לקו האדום התחתון (213.0- מ') עומד על 692 מלמ"ק.
208.8- מטרים: הקו האדום העליון, כך לפי אתר המשרד להגנת הסביבה, הוא רום מפלס הכינרת המרבי. אם הכינרת תעלה מעל למפלס זה, ייגרמו הצפות לאורך חופי הכינרת, כולל בטבריה וביישובים האחרים. לכן, כאשר מפלס הכינרת מתקרב לקו העליון, פותחים את סכר דגניה ומשחררים מים מהכינרת לכיוון ים המלח.
213- מטרים: הקו האדום התחתון הוא מפלס הכינרת המינימלי. הקו האדום התחתון של הכינרת נקבע משיקולים אקולוגיים, קיים חשש שירידת מפלס הכינרת נמוך יותר מהקו האדום התחתון עלולה לגרום לשינויים במערכת האקולוגית של הכינרת, שייפגעו באיכות המים.
214.87- מטרים: בעקבות רצף של שנות בצורת נאלץ מנהל רשות המים במשך השנים להוריד את מפלס הכינרת מתחת לקו האדום התחתון בדצמבר 2001 הגיע מפלס הכינרת למפלס שפל של 214.87- מטרים. המפלס הנמוך ביותר שנמדד אי פעם בכינרת, והוא כונה "הקו השחור". לפי המשרד להגנת הסביבה, מתחת למפלס של 215.5- מטרים אין אפשרות טכנית לשאוב מים מהכינרת באמצעים הקיימים.
לפנייה לכתב/ת 
