.jpg)
תעשי מה שבא לך
אני יודעת שלהכריז "בא לי" זה דיבור של ילדה קטנה, אבל בא לי להיות ילדה קטנה. אני רוצה לשחרר, לסמוך, להאמין, ולעשות מה שאני רוצה בלי להקשיב למה שאחרים רוצים בשבילי
בעוד חודש בדיוק אני חוגגת יובל, או בשמו האמיתי: יש לי יותר עבר מעתיד. המחשבה הזו יכולה להטריף את המוח, כי רק בשנים האחרונות אני מתחילה בכלל להבין את החיים. המחשבה שאהפוך לדמנטית או בלתי רלוונטית דווקא כשהכל יהיה לי ברור ונהיר, היא ממש מבאסת.
תוסיפו לזה שעבור מרבית האוכלוסיה, אנשים מעל שישים הם שקופים גם כשהם הכי צבעוניים בעולם, ותקבלו אשה שנכנסת ללחץ ובראשה מנקרות רק שתי מילים: "בא לי".
כן, בשבועות האחרונים בא לי להשתגע. בא לי לעזוב הכל ולטוס לחופשה חלומית בכפרים ציוריים באיטליה, בא לי ג'יפ מפנק מהניילונים, בא לי לעוף במסיבות טכנו, בא לי להתרגש מהעשייה שלי, בא לי שהגוף לא יגיב למספר הזה, בא לי לחשוב שהגיל זה רק מספר.
אבל גם כולסטרול ומצב העו"ש זה רק מספר....
יש דברים שהם בשליטתי, אחרים לא. יש דברים שהם מעבר להישג ידי ואחרים שאני יכולה לקטוף בעשר אצבעותיי. אני יודעת שלהכריז "בא לי" זה דיבור של ילדה קטנה, אבל בא לי להיות ילדה קטנה. אני רוצה לשחרר, לסמוך, להאמין, ולעשות מה שאני רוצה בלי להקשיב למה שאחרים רוצים בשבילי.
מגיע לי
בימים האחרונים אני מתלבטת אם לעשות משהו שיגרום לי תענוג גדול אבל הוא רחוק מלהיות מחושב. בעבר הייתי שוללת את הרעיון על הסף, אבל ככל שאני משתעשעת בו יותר, אני מבינה שאין שום סיבה בעולם שאמנע מעצמי את התענוג הזה.
משפטים כמו אין לי כסף, זה לא נורמלי, בשביל מה את צריכה את זה, הם תירוצים שנובעים מפחד. אבל הפחד של מה יהיה ואיך אני אסתדר יכול באותה מידה להיות מתועל ליצירתיות ופרודוקטיביות.
כשתבעתי את העיתון שאני עובדת בו על פיטורים לא חוקיים, כולם אמרו לי "את מטורפת, בטוח תפסידי", אבל הלכתי עם האמת שלי ויצרתי תקדים משפטי. לא רק שניצחתי, אני עדיין עובדת באותו עיתון וסגן העורך שפיטר אותי מזמן לא שם.
כשהתגרשתי מתתי מפחד, אבל ידעתי שבא לי להיות במקום טוב, שקט, אחר. כשיצאתי עם מישהו שצעיר ממני בעשר שנים פחדתי מהמבטים, אבל התחשק לי להרגיש נחשקת. כשטסתי עם מחזרים חששתי מהלחשושים, אבל רציתי לדעת איך זה מרגיש כשמישהו מפנק ולוקח אותך לחו"ל. גם כשהתחלתי זוגיות חדשה רעדתי מפחד, שאני אתאהב ושוב יישבר לי הלב, אבל כשנתתי צ'אנס הגיעה אהבה אמיתית ומרחיבת-לב.
יותר מהפחד של מה יהיה ומה יגידו, רציתי לחיות את החיים שלי ולא חיים של אחרים. גיליתי, שבכל פעם שאני הולכת עם האותנטיות שבאה ממעמקי הבטן, אני יותר מחבבת את עצמי. גיליתי, אלוהים תשמור, שמגיע לי.
מדוע כל כך קשה לנו להגיד "מגיע לי"? האם זה בגלל שחינכו אותנו שלא הכל מגיע לנו? האם זה בגלל שצמד המילים "מגיע לי" מזוהה אצלנו עם פינוק או ילדותיות? האם אני חושבת שאני לא ראויה לזה? האם אני חושבת שזו התרברבות? מי אני בכלל שאחשוב שמגיע לי משהו?
המון שנים לא חשבתי שמגיע לי וההערכה העצמית שלי היתה שברירית. כשכבר העזתי לבקש הייתי נסוגה אחורה בעלבון כשסורבתי ולא העזתי לבקש שוב. איזה מזל שהגעתי לתובנה המרעישה שמגיע לי.
גם לך מגיע. מגיע לך לחיות את החיים שאת רוצה, מגיע לך להיות אוהבת, נאהבת ונחשקת, מגיע לך שהילדים יספרו אותך גם כשהם לא צריכים כסף, מגיע לך להתפרנס בכוחות עצמך, מגיע לך למלא את הנפש בשמחה, מגיע לך לזכור שמגיע לך.
היום, ממרומי גילי הכמעט מופלג, למדתי שאני צריכה לבקש את מה שאני רוצה ולא לחכות כמו מוצר על המדף עד שאהיה פג תוקף. כמו כל דבר, יש לזה מחיר. מי שלא הולך עם העדר או עושה דברים שאחרים רק חולמים עליהם (או לא מעיזים לחלום) חוטף אש, כי לכל אחד יש דעה ויש כאלה שבא להם להביע אותה.
אז מה. כשאת אותנטית והולכת עם הרצונות שבוערים בך ולא מכבה אותם בגלל דעות של אחרים, את יכולה לחיות את החיים שלך במקסימום. תהיי נאמנה למי שאת, תעשי שיהיה לך טוב.
שלך,
גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות בשיטת "אני מלכה", מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר" ועיתונאית בידיעות אחרונות.
לפנייה לכתב/ת 
