חוזרים לשפיות: הליגה הסינית יוצאת לדרך
במדינה הענקית הבינו שהסכומים שנשפכו על כוכבים מפורסמים היו מוגזמים, והחליטו על שינוי. הזרים עדיין נהנים ממשכורות עתק, אבל תופעת המתאזרחים החלה לצבור תאוצה. האם שנגחאי SIPG תשמור על התואר, איזה הפתעות מכינה גוואנגז'ו אברגרנדה ומה מצפה לזהבי וסבע?
מי שעמד בראש הפירמידה היה מרצ'לו ליפי, המאמן האיטלקי המפורסם שהוליך את נבחרת ארצו לזכייה במונדיאל ב-2006. ליפי אימן את הנבחרת הסינית במשך למעלה משנתיים, וזה אחרי שעבד שנתיים וחצי בגוואנגז'ו אברגרנדה, הקבוצה הכי גדולה במדינה. בסין האמינו שעם מאמן אלוף עולם הנבחרת שלהם תעשה צעד גדול קדימה.
אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. הנבחרת הסינית שוב איכזבה. היא ניצחה אמנם את קירגיזסטן והפיליפינים החלשות בבית המוקדם, אבל כשנתקלה ביריבות קצת יותר בכירות, כמו דרום קוריאה ואיראן, היא הובסה ללא תנאי.
ליפי הרוויח בנבחרת סכום בלתי נתפס של 28 מיליון דולר בשנה. במשך שנתיים הוא היה המאמן בעל השכר הגבוה בעולם. התקשורת הסינית קטלה אותו ללא רחם. התוצאות היו עלובות, ללא שום קשר לכסף שהושקע. במהלך המונדיאל התפרסם שליפי הרוויח כפול ממה שהרוויחו מאמני נבחרות ברזיל, אנגליה, צרפת, אורוגוואי, בלגיה, רוסיה, שבדיה וקרואטיה - ביחד!
אחרי אליפות אסיה ליפי שוחרר מתפקידו וכרגע אין לנבחרת מאמן. נשיא סין, שי ג'ינפינג, חובב כדורגל מושבע ששם לו למטרה להפוך את סין לאימפריה בכדורגל העולמי, מבין עכשיו שאין קיצורי דרך.
הכישלון של הנבחרת הסינית, שביכולתה הנוכחית אין לה סיכוי של ממש להעפיל למונדיאל הקרוב בקטאר, רק מעצים את הכישלון של הממשלה בפיתוח הכדורגל במדינה. הרעיון שאם תקום במדינה ליגה חזקה, עם כוכבי על שיגיעו מכל העולם, גם הכדורגלן הסיני יתפתח, נכשל.
שינוי במדיניות
בסוף השבוע תצא לדרך העונה החדשה של הליגה הסינית, זו שבשנים האחרונות שברה את כל השיאים האפשריים מבחינת סכומי ההעברות והמשכורות – בעיקר לשחקנים ולמאמנים הזרים. הם כמובן נהנים מסכומי העתק, שלא יוכלו להרוויח בשום מקום אחר בעולם, אבל המטרה שעמדה מאחורי המהלך הזה, לא הושגה.
הסינים הבינו שהם הגזימו. הם הבינו שלשפוך מאות מיליוני דולרים רק כדי שלליגה שלהם יגיעו שמות גדולים, לא באמת עוזר. בסין עדיין משלמים סכומים גבוהים, אבל לא כמו לפני שנתיים ושלוש.
ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל לשעבר, כבר אמר לפני שנה: "אנשים לא שמו לב אבל הסינים האטו את הקצב. הרבה אנשים בכדורגל האירופי אמרו: 'אוקיי, אנחנו נאלצים לשלם את מחירי העתק האלה, כי אם לא, הסינים ייקנו את השחקנים האלה'. אבל זה נגמר. הסינים נרגעו והם הרבה יותר זהירים בבזבוז של כסף גדול על שחקנים מפורסמים".
אחד הגורמים לכך היה קרלוס טבס, הכוכב הארגנטיני, שנחת לפני שנתיים ברעש וצלצולים בשנגחאי שנואה. בקבוצה היו להוטים כל כך להחתים שם גדול, שהיו מוכנים לשבור עבורו את הבנק ולשלם לו 40 מיליון דולר בשנה, ולהפוך אותו לכדורגלן בעל השכר הגבוה בעולם. הרבה יותר מלאו מסי ומכריסטיאנו רונאלדו. אבל טבס היה כישלון קולוסאלי. הוא כבש ארבעה שערים בלבד במהלך 12 החודשים שלו בסין - לעומת 27 השערים שכבש ערן זהבי - ובחשבון פשוט קיבל 10 מיליון דולר על כל שער.
טבס לא עשה מאמץ להראות שאכפת לו, התנהג בחוסר מקצוענות וזילזל בכדורגל הסיני. הוא הגיע אך ורק בשביל הכסף ולא חשב לרגע שהוא גם צריך להחזיר במשהו על הסכומים המטורפים שקיבל. הסיפור שלו, ושל עוד כמה שחקנים שקיבלו שכר מטורף ולא הגיוני, הביא לכמה שינויים בחוקים. כך למשל, הוחלט להטיל מס של 100 אחוז על כל העברה של שחקן זר מעל ל-7 מיליון דולר. המס שייגבה יועבר לפיתוח הכדורגל הסיני בגילאי הנוער.
חוקים חדשים עצרו את הביזבוזים
כשמדובר בהעברות לא יקרות במיוחד, הקבוצות הסיניות העשירות מוכנות לשלם את הסכום הכפול. אבל כאשר מדובר בסכומי עתק, זה כבר סיפור אחר.
זו הסיבה שדייגו קוסטה, שהיה אמור לחתום לפני שנה בטיאנג'ין קוונג'יאן, נשאר לבסוף באירופה וחזר לקבוצתו הקודמת, אתלטיקו מדריד. צ'לסי דרשה עבור קוסטה 90 מיליון דולר, ואם טיאנג'ין הייתה מבצעת את העיסקה, זה היה עולה לה למעשה 180 מיליון.
ויש עוד חוקים חדשים שעצרו את טירוף הרכישות של השנים האחרונות. כל קבוצה יכולה להחתים שישה שחקנים זרים במהלך העונה, אבל רק ארבעה יכולים להיות בסגל בזמן נתון ורק שלושה יכולים לשחק יחד על המגרש. בנוסף, כל קבוצה מחויבת שעל המגרש יהיו בכל זמן נתון אותו מספר של שחקנים סינים מתחת לגיל 23 כמו מספרם של השחקנים הזרים.
מדובר בשינוי לעומת החוק שנכנס לתוקף לפני שנתיים, שקבע שמספר השחקנים הזרים יהיה שווה למספר השחקנים הסינים הצעירים בהרכב הפותח. בפועל המאמנים היו מעלים ארבעה זרים וארבעה צעירים - אולם כבר אחרי 15 דקות אחד הצעירים היה מוחלף בשחקן בכיר.
וכמובן, החוק שאי אפשר שלא לשים לב אליו כשצופים במשחקים: איסור ההחתמה של שוערים זרים, מה שהניב כמה שערים מצחיקים ביותר בשנים האחרונות.
הבעיה הגדולה ביותר בליגה הסינית, וגם את זה אפשר לראות כמעט בכל משחק, היא שיש פער איכותי עצום בין השחקנים הזרים לבין המקומיים. ועם כל הרצון הטוב והמאמצים לקדם את שחקני הדור הצעיר, בסין פשוט אין כרגע כישרונות מבטיחים, כאלו שאפשר יהיה לבסס עליהם את התקוות לעתיד.
אז מה עושים כדי לקדם בכל זאת את הכדורגל המקומי, כדי לתת תקווה לנבחרת הלאומית? מחפשים פתרונות קלים, וזה אומר בין היתר להשתמש בשחקנים מתאזרחים.
תכירו את ג'ון סיטר, קשר בן 21 יליד נורבגיה, ששיחק עד עתה במולדתו, ברוזנבורג ובסטאבק. סיטר שיחק בכל נבחרות הגילאים של נורבגיה, עד שלפני חודש הדהים כאשר חתם בבייג'ינג גואן. אביו של סיטר הוא נורבגי ואימו סינית. ובזכות האם הוא קיבל אזרחות סינית וישחק העונה על תקן של מקומי, ולא זר.
סיטר כבר ערך את הבכורה שלו בשבת האחרונה, כשנכנס כמחליף במשחק הסופרקאפ הסיני, שבו קבוצתו הפסידה 2:0 לאלופה שנגחאי SIPG. ואל תחפשו את השם ג'ון סיטר ברשימת השחקנים של הקבוצה. מאז שעבר לסין יש לג'וני שלנו שם חדש: הו יונגיונג. ג'ון סיטר, סליחה, הו יונגיונג, הוא המתאזרח הראשון בהיסטוריה של הליגה הסינית, אבל הוא ממש לא האחרון.
ניקו ינאריס (25), קשר שגדל בארסנל ואפילו שיחק במדיה פעם אחת ב-2011, הוא שחקן מוכר באנגליה. בשנים האחרונות. הוא שיחק בברנטפורד מהליגה השנייה. ואז הגיעה ההצעה מבייג'ינג גואן. ינאריס, שאביו מקפריסין ואימו מסין, קפץ על המציאה. גם הוא הסכים לוותר על הדרכון הבריטי כדי לקבל אזרחות סינית, קיבל שם חדש – לי קה - והצטרף לקבוצה של המאמן הגרמני רוג'ר שמידט, אקס באייר לברקוזן.
גוואנגז'ו אברגרנדה הודיעה בשבוע שעבר כי החתימה את טיאס בראונינג מאברטון, עוד שחקן שהופיע בעבר בנבחרות הצעירות של אנגליה. במקרה שלו הסבא הוא סיני. רוברטו סיאוצ'ו (22), חלוץ פרואני, נרכש מאוניברסיטריו לימה. גם אצלו הסבא הגיע לפרו מסין. זה מספיק כדי שהוא יוכר כסיני כשר למהדרין.
הארבעה האלו הם רק הסנוניות הראשונות. נציגי קבוצות הליגה הסינית חורשים כעת את העולם בכדי לגלות שחקנים נוספים שיש להם סבא או סבתא שהיגרו לפני עשרות שנים לקצה השני של העולם.
מבחינת הקבוצות אלו הם שחקנים שלא יתפסו משבצת של שחקן זר, ומבחינת ההתאחדות הסינית מדובר בשחקנים שעשויים לחזק את הנבחרת הלאומית.
כמובן שלא מדובר בהמצאה חדשה. זה נעשה בכל העולם, ובהרבה מאוד ענפי ספורט. נבחרת קטאר זכתה באליפות אסיה כשבהרכבה כמה שחקנים שנולדו בסודן, עיראק ותימן. בנבחרת פלסטין משחקים לא מעט בני הקהילה הפלסטינאית הגדולה שבצ'ילה. ומתאזרחים ברזילאים שיחקו ומשחקים בעשרות נבחרות ברחבי העולם.
בינתיים העונה החדשה עומדת לצאת לדרך והשאלה הגדולה היא האם האלופה שנגחאי SIPG תצליח לשמור על התואר. האליפות של שנגחאי הגיעה במפתיע, אחרי שבע אליפויות רצופות של גוואנגז'ו אברגרנדה, והושגה הרבה בזכות הסופרסטאר הסיני היחיד – וו ליי.
וו ליי הוכתר כמלך השערים בעונה שעברה עם 27 כיבושים, וגם הוכתר ככדורגלן העונה. הוא הסיני הראשון שעושה זאת מאז 2008, כשהליגה עדיין הייתה בחיתוליה. אבל וו ליי החליט לוותר על מעמד הסופרסטאר שממנו נהנה בסין, וחתם בינואר באספניול הספרדית כדי להגשים חלום.
האמשיק, פלאיני ודמבלה: השמות החדשים שהגיעו
המאמן הפורטוגלי ויטור פריירה נשאר ויחד איתו נשארו גם שלושת הברזילאים, הולק, אוסקר ואלקסון, שינסו לזכות שוב בתואר. פאביו קנבארו, קפטן נבחרת איטליה שזכתה במונדיאל ב-2006, לא הצליח לזכות באליפות עם אברגרנדה, למרות ששכרו כמאמן הקבוצה הגדולה והמצליחה בסין נאמד ב-12 מיליון דולר בשנה.
אחת הסיבות לאיבוד האליפות הייתה העזיבה של פאוליניו, הקשר הברזילאי, שעבר לברצלונה. אבל המועדון הסיני הצליח להחזיר את "הבן האובד" תמורת 42 מיליון אירו ויחד איתו מקווה קנבארו לעונה מוצלחת יותר.
השם המעניין ביותר שהצטרף העונה לליגה הסינית הוא מארק האמשיק, כוכב נבחרת סלובקיה, ומי ששבר את שיא השערים של דייגו מראדונה בנאפולי. האמשיק נמכר ב-20 מיליון אירו לדליאן ייפאנג, שם הצטרף ליאניק קראסקו הבלגי ועמנואל בואטנג הגנאי, ששיחקו בקבוצה כבר בשנה שעברה.
מרואן פלאיני הבלגי עזב את מנצ'סטר יונייטד וחתם בשנדונג לוננג, הקבוצה שסיימה את העונה שעברה במקום השלישי, והחלוץ הגרמני סנדרו ואגנר עזב את באיירן מינכן והצטרף לטיאנג'ין טדה, הקבוצה אותה מאמן כוכב העבר של נבחרת גרמניה, אולי שטיליקה.
ומה לגבי גוואנגז'ו R&F? ובכן לערן זהבי הצטרפו גם חברו לנבחרת ישראל דיא סבע וגם מוסא דמבלה, הקשר הבלגי שהגיע מטוטנהאם. דמבלה שיחק שש וחצי שנים בספרס ורשם לא פחות מ-80 הופעות במדי הנבחרת הבלגית.
אם כבר מדברים על "הקשר הישראלי", ג'ורדי קרויף הגיע באמצע העונה שעברה לצ'ונגקינג
סיוויי הצנועה שהייתה בסכנת ירידה, והצליח להשאיר אותה בליגה הראשונה. לצידו של קרויף עובדים שניים שהיו איתו גם בימיו במכבי ת"א, הבלם לשעבר קרלוס גרסיה הוא אחד משלושת העוזרים ומאמן הכושר הוא חואן טוריחו.
בסופו של דבר, מה שהיה הוא מה שיהיה. הכוכבים הזרים ימשיכו לרפד היטב את חשבון הבנק שלהם והסינים ימשיכו לחלום על היום שבו הנבחרת שלהם תצליח להעפיל למונדיאל. מי יודע, אולי בזכות המתאזרחים זה גם יקרה.
לפנייה לכתב/ת 
