"נשים היום מתמודדות עם משימות גלובליות"
מנהלת מרכז מחקר ופיתוח, המו"לית החרדית היחידה בארץ, כוהנת הכלכלה היצירתית ומנכ"לית עמותת "עולים ביחד": סיפורן של ארבע נשים מעוררות השראה לרגל יום האישה הבינלאומי
נשות בשורה: סיגל קנוטופסקי מקווה שיום אחד לא יהיה צורך בעמותה בניהולה, מאיה הופמן-לוי לא מבינה למה נשים מוכשרות מסננות עצמן מעולם ההייטק, תמי ורשבסקי חושבת שעיצוב חשוב לכלכלה לא פחות מטכנולוגיה, נעמה עידן מפיצה ידע כי היא מגיעה מקהילה שנוהגת להסתיר. ארבע נשים מעוררות השראה.
"נתתי לו שכר גבוה יותר כי הוא גבר"
סקר: שליש מהנשים סבלו מהטרדה מינית במקום העבודה
לא משתלם להיות אישה משכילה: "המעסיקים צריכים לפתוח את הראש"
>> לסיפורים הכי חמים במדור כלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"יש מלחמות יותר חשובות מצילומי נשים בתקשורת"
נעמה עידן, החרדית היחידה שהיא מו"לית ועורכת אחראית בשבועון בבעלותה, הקימה לפני כחודש וחצי קו חם לנושאים חינוך, ואז חשפה בשבועון "מיום ליום" את פרשת הסייעות האישיות, כאשר שעות תקן של סייעות בבתי ספר חרדיים נוצלו לתפקידי מזכירות או מילוי מקום.
"ההורים שותקים מחשש שבשנה הבאה ישלחו את הילדה שלהם לבית ספר אחר", היא מסבירה. "אצלנו ההסתרה היא מרכיב מהותי. אם אדבר, הילד שלי ינזק. הבעיה הראשונה היא מחסור בידע, מודעות נמוכה. לא יודעים מה קובע החוק. יודעים שאסור להכות ילדים, אבל האם מותר להשאיר ילד מחוץ לבניין ה"חדר" כעונש? אני משתמשת בכוח התקשורת כדי לעזור לאנשים".
אין הרבה נשים, לא רק במגזר החרדי, שהיו מבקשות מבן זוגן לעזוב משרה מסודרת כדי לעזור להן בניהול עיתון. עידן עשתה זאת. היא בכלל מורה בהכשרתה, בהמשך פרסומאית ויועצת אסטרטגית, ולא חלמה שתמצא את עצמה בעיתון.
העיתון "מותאם לכניסה לבית מסורתי, ספרדי וחרדי", ולכן לא יהיו בו מוצרים ואירועים מחללי שבת. גם לא צילומי נשים. לדבריה, "העין החרדית לא רגילה לראות צילומי נשים בתקשורת, ואין לי שום כוונה להילחם. יש מלחמות חשובות יותר".
כמו?
"לא מבינים את האישה החרדית. לא בעולם העבודה ולא בעולם הכללי. לא את חייה, צרכיה, רצונותיה. ההתייחסות אליה, גם מקהלים אינטליגנטיים, מזכירה לי תייר באפריקה שחושב שכל השבטים זהים. החרדית לא מרגישה מסכנה שבעלה אברך או שהיא יולדת הרבה ילדים, כי היא בחרה בדרך הזאת".
חלק רב מהאנרגיה שעידן השקיעה בשנה האחרונה היה בהדיפת מתקפות, הן אישיות והן על השבועון. התקשורת החרדית משתנה בשנים האחרונות, ומציפה מעל השטח בעיות שבעבר לא נחשפו לדיון פומבי - ועידן מותחת את זה חזק יותר.
אז את סוג של דון קישוט?
"קשה לי עם עוולות, אני לא לוחמת לשם מלחמה. ניחנתי ביכולת לשאול שאלה אמיתית כדי לקבל תשובה אמיתית. עם חשיפת בעיית הסייעות הובטח לי ממשרד החינוך שיחודדו הנהלים מול בתי הספר, והורים קיבלו כוח מעצם העלאת הבעיה. אנחנו מקבלים כ־20 פניות בשבוע לקו החם, ואני מניחה שחלקן יולידו עוד מאבקים".
על פניו, היא אומרת, העיתון לא היה צריך לשרוד. "קשה לקבל חרדית בראש עיתון, ועברתי מלחמה מכל כיוון. ואני כאן וחזקה יותר". האתגרים לעתיד? "ישראלים חושבים שאנחנו חשוכות, מסכנות, מוּבלות. אני חושבת הפוך, ומצפה מעצמי להבהיר זאת באמצעות העיתון ומפגשים".
"אחוז הנשים הנמוך בהייטק מתחיל משלב הגיוס, נשים פוסלות עצמן מראש"
מאיה הופמן-לוי, מנהלת מרכז המחקר והפיתוח של Dell EMC בבאר שבע, מתעוררת כל בוקר בשעה חמש. היא יוצאת להליכה במקום מגוריה, קיבוץ בית ניר, רואה את הזריחה ו"מגיעה לעבודה רעננה ונכונה לעוד יום אינטנסיבי".
Dell EMC, לשעבר EMC, הוא תאגיד רב לאומי שבסיסו בארה"ב, שמתמחה באספקת מוצרים, שירותים ופתרונות בתחום אחסון וניהול מידע. זו חברה בת של Dell, שרכשה אותה ב-2016. הופמן-לוי הייתה בין ארבעת העובדים הראשונים שהקימו את המרכז בב"ש ב-2011, שהיום כבר מועסקים בו 250 עובדים - כ-80% מהם גם גרים בנגב. הופמן-לוי בעלת תואר ראשון במדעי החברה עם התמחות בפסיכולוגיה וחינוך מהאוניברסיטה הפתוחה, נשואה לנמרוד ואם לשלוש בנות.
"במהלך 2018 טיפלנו בצורה יסודית בכל הקשור בנשים. ראינו שהבעיה באחוז הנמוך יחסית של נשים בהייטק מתחילה עוד בתהליכי הגיוס - נשים לא מגישות מועמדות. החלטנו להעלות את מספר הנשים שיגיעו לגיוס, תוך דגש שאין אפליה מתקנת בקבלתן לעבודה, ובפוקוס על מקורות הגיוס. בשנת 2018 חל גידול של 30% בשיעור הנשים המנהלות, מתוך סך כל המנהלים בחברה. בנוסף, חל גידול של 48% בגיוס נשים למשרות השונות בחברה בשנים 2017-2018".
למה, לדעתך, הן לא מגיעות?
"נשים יותר פרפקציוניסטיות. הן מסננות ופוסלות את עצמן מראש, כשהן רואות שהן עונות לחמש מתוך 10 קריטריונים שנדרשים לעבודה. גברים לא חוששים מזה, ומגיעים גם כשהם עונים רק על חלק מדרישות התפקיד. נשים עדיין מרגישות חוסר ביטחון, יש להן חשש מתחרות. וצריך לעבוד על זה".
לחברה יש פרויקטים משותפים עם בתי ספר, אך לדברי הופמן-לוי - בבתים ובבתי הספר מקטלגים מקצועות מדעים ומחשוב כ"גבריים" - דבר שמקטין מגיל צעיר את סיכויי החשיפה של ילדות לתחומים טכנולוגיים.
"ככל שילדות ייחשפו בגיל מוקדם יותר לעולם הטכנולוגי, על ידי לימודים בבתי הספר ושילוב מודליות לחיקוי שאפשר להזדהות איתן, כך ישתנה המאזן המגדרי. לא מזמן ביקרו בחברה שלנו נערות משכבות י"א וי"ב מרהט, שבחיים לא היו בסביבת הייטק. פה הן הבינו שיש להן סיכוי. אנחנו גם מעניקים מלגות לסטודנטיות מצטיינות וכל שנה מארחים כנס בהשתתפות בכירות מחברות הייטק מובילות".
אולי הבעיה היא שנשים עדיין מקושרות לחיי משפחה, בעוד ההייטק הוא תחום שדורש הרבה שעות עבודה.
"התפיסה בארגון שלנו היא ניהול גמיש שמעודד את כל העולמות, איזון בין חיים פרטיים למקצועיים. היום אפשר לעבוד מכל מקום. הנשים יודעות שהן בחזית הטכנולוגיה העולמית, ומתמודדות עם משימות גלובליות ועומס ואחריות של משפחה".
"לאישה שמהגרת לישראל האתגר הוא כפול ומכופל"
דרך ארוכה עשתה סיגל קנוטופסקי, 43, מנכ"לית עמותת "עולים ביחד", עד שהגיעה למקומה הנוכחי. הדרך הייתה ארוכה גיאוגרפית, רגשית וחברתית - וכללה שבירה של "תקרת הזכוכית" הכמעט משוריינת שעומדת בפני הקהילה האתיופית בישראל בכלל, ובפני הנשים שבתוכה בפרט.
בגיל 7 הגיעה מאתיופיה, ושנה וחצי אחר כך נפטר אביה. "אמי גידלה לבד את כולנו, לא היו אז עובדים סוציאליים ותמיכה. לא היה לי קל כילדה. לפעמים הייתי אומרת שאני לא רוצה לצאת לטיול, כי אין לי בגדים חדשים, והיא הייתה משיבה: 'מה זה קשור? ללמוד את יכולה? תלמדי, תחלמי ותגשימי. את כל היכולות, מיומנויות הניהול שלי והרצון לשינוי חברתי - לקחתי ממנה. גדלתי בתודעה שאין דבר שלא אוכל להשיג. ואני מעבירה את זה הלאה".
לקנוטופסקי תואר ראשון ביחסים בינ"ל ותואר שני ביישוב וניהול סכסוכים. את דרכה בעמותה החלה כמנהלת פיתוח משאבים, ומ-2014 משמשת מנכ"לית. העמותה הוקמה ב-2007 במטרה לשנות את עמדות המעסיקים והמנהלים בישראל ביחס לקהילה האתיופית, ע"י הגדלת שיעור התעסוקה של סטודנטים ואקדמאים מצטיינים יוצאי אתיופיה. "היעד הוא להגיע ליום שבו כבר לא יהיה צורך לסייע למגזר, וההשתלבות בחברה תהיה טבעית ומלאה. כשאקדמאים יוצאי אתיופיה יהיו בעלי חוסן מקצועי, כלכלי ואישי, הם יהוו קבוצת מנהיגות בקרב הקהילה, ויהיו חלק בלתי נפרד מההנהגה הכלכלית והחברתית של ישראל".
את כבר רואה שינוי בפועל?
"מאז הוקמה העמותה התקדמנו מאוד. יש לנו 1,058 אקדמאים שנמצאים בעמדות מפתח במגוון תחומים. התחלנו גם לעבוד עם המדיה כדי לבצע את שינוי התפיסה בחברה הישראלית, אבל יש לפנינו עוד דרך ארוכה מבחינת הגשמת החזון".
כ-60% מבוגרי העמותה הן נשים, וצוות ניהול העמותה כולל 15 מנהלות מתוך 19, היא מספרת בגאווה. אבל השינוי לא בא בקלות. "לאישה מהגרת זה אתגר כפול ומכופל. זו אישה מקבוצת מיעוט שכל הזמן צריכה להוכיח עצמה כדי לתפוס את מקומה בחברה. הקהילה האתיופית היא מסורתית, עם ערכי משפחה מוקפדים. לא פשוט למצוא את הדרך, בעיקר במקצועות תובעניים, בין הרצון להתערות בחיים המערביים למול המחויבות המסורתית".
איך את התמודדת?
"אני קמה בבוקר עם אש בעיניים בזכות האג'נדה והחזון שלי לשינוי חברתי. אני חייבת להיות פרו-אקטיבית אם אני רוצה שהמצב החברתי המקולקל בישראל ישתפר. הילדים שלי שותפים בכל, שולחן האוכל שלנו הוא מקום לעקרונות ודיונים".
"יש חברות שמובלות ע"י אנשי עיצוב, לא טכנולוגיה"
תמי ורשבסקי היא במידה רבה כוהנת הכלכלה היצירתית בישראל. ככזו, היא מתבקשת באופן תדיר להסביר מה זה בעצם כלכלה יצירתית, אותו מושג שהיא משמשת שגרירה שלו בכובעיה כמנהלת מרכז החדשנות "אקט שנקר" (חלק מביה"ס לעיצוב שנקר) וכראש השלוחה הישראלית של פרויקט Clever של האיחוד האירופי שפועל להנחלת הכלכלה היצירתית במדינות שונות.
"זו כלכלה שבה חברות גדולות מובלות ע"י אנשי עיצוב וקריאייטיב, למשל אנשי ניו מדיה, גיימינג, קולנוע, עיצוב, אמנות, ארכיטקטורה, אופנה, פרסום, מוזיקה ועוד, שמחקרים מראים שהשילוב שלהם מעלה את הפריון של החברה, את עמידותה בתקופות משבר ואת הישגיה", היא מסבירה. "זו מגמה עולמית, ו-31% מהסטארטאפים בעולם כיום יוסדו ע"י מעצבים ולא ע"י אנשי טכנולוגיה. כלומר, הפרדיגמה כאילו החדשנות מגיעה רק מטכנולוגיה אינה נכונה. אנשי הקריאייטיב מביאים איתם לחברות חשיבה ביקורתית ששוברת את הקונבנציות מוכרות".
זה הגיע גם לישראל?
"WeWork היא דוגמה קלאסית לחברה שהכוח שלה הוא בעיצוב המשרד וסביבת העבודה בהתאם לתקופה ולצורכי השוק, ולא במשהו חדשני טכנולוגית. הסטארט־אפ Fiverr, שמרכז פרילאנסרים שמציעים את שירותיהם בחמישה דולר או יותר, הוא דוגמה לחברה מצליחה שהיזם שלה הוא מעצב ולא איש טכנולוגי או מתכנת. בחברת וויקס שדרת המעצבים גדולה יותר משדרת המתכנתים, ולא במקרה".
כשמדברים על כלכלה יצירתית בעולם, מתכוונים ליצירתיות שממש משנה את מהות המוצר. "להביא מעצב שייקח מוצר ויעשה אותו יפה יותר זו חשיבה של התעשייה הישנה", מסבירה ורשבסקי, שמרכז החדשנות שהיא מנהלת מפעיל תוכניות יזמות ומנהיגות יצירתית, ובקרוב יחנוך מרכז יזמות משותף לשנקר ואוניברסיטת ת"א שיתוקצב ע"י המל"ג ו"יקנה לאנשי עיצוב וקריאייטיב יכולות של יזמות וחדשנות כדי שהסטארט־אפ ניישן תהפוך לקריאייטיב ניישן".
"דוגמה טובה היא דייסון, יצרנית שואבי האבק שהפכו ללהיט. מה שחזק במוצר זה העיצוב ואופן השימוש. החדשנות לא טכנולוגית, אבל החדשנות העיצובית עונה באופן מושלם על צורכי הלקוח. זו דוגמה לכלכלה יצירתית שהביאה לרווחיות יוצאת דופן".
איך את פועלת לקידום הכלכלה היצירתית מול הממשלה?
"בעקבות עבודה שלנו, משרד הכלכלה יצא בתוכנית לשיפר הפריון בתעשייה, שנותנת מימון לחברות לא רק בפרויקטים שיש בהם חדשנות טכנולוגית, אלא גם חדשנות יצירתית, חוויית לקוח, חדשנות מוצרית וחדשנות תהליכית".
לפנייה לכתב/ת 
